אחד הדפוסים הכי כואבים והכי מחריבי יחסים שראיתי, שחוזר שוב ושוב אצל זוגות שפגשתי, במהלך 10 השנים האחרונות בהם אני מלווה זוגות, הוא זה:
צד אחד מספר ומביע את הכאב העצום שלו ומבקש מקום והכרה לכאבו. ואז הצד השני מיד מרגיש (או נכון יותר – חושב) שאם יסכים לתת מקום לכאב של הראשון זה יהיה על חשבון הכרה ומקום לכאב העצום שלו עצמו.
ואז קורה הדבר הנורא והטראגי כל כך הזה:
הם מנסים בכל דרך אפשרית לבטל, לנפנף, להקטין למזער ולשלול כל ניסיון של מתן הכרה, לגיטימציה או מקום לכאבו של האחר. הם ממש חווים את זה כמו מלחמת קיום, כאילו שאם אחד יקבל מקום לכאבו אז זכות הקיום לכאבו של האחר תישלל ממנו. כאילו שאי אפשר שיהיה מקום לכאב של כולם, בו זמנית.
ולא רק זה, אלא יש עוד דינמיקה טראגית נסתרת שחוזרת לרוב:
כאשר הראשון מביע את כאבו העצום, אז השני מרגיש מיד באופן תת מודע אשמה נוראית על חלקו (הגדול או הקטן, זה לא משנה) בטרגדיה של הראשון. ואז, שוב, כדי לא להרגיש את האשמה הנוראית הזאת הוא מנסה לבטל, להקטין, למזער ולשלול את כאבו של הראשון בכל דרך אפשרית.
ומה שהכי כואב וטראגי בזה הוא, שעמוק עמוק מתחת לתחושת האשמה הכואבת הזאת, במקום הכי פנימי ומוסתר, יש בעצם… המון, המון, אכפתיות ואהבה.
זה פשוט כל כך כואב לנו לדעת שפגענו באדם אחר, בבן אנוש אחר, בנשמה אחרת, גם אם אנחנו מספרים לעצמנו כל מיני סיפורים אחרים וכדי לא להרגיש את זה אנחנו הופכים בתוך ראשינו את האחר הזה, הרבה פעמים…. לאויב שלנו.
ולמה הוא הופך לאויב עבורנו?
כי הכאב שלו מכאיב גם לנו. ומשום שאנחנו כל כך לא רוצים להרגיש את הכאב הנורא הזה (שבליבו בעצם יש אינסוף אכפתיות ואהבה) אנחנו בעצם, באופן טראגי כל כך…. יוצרים בהתנהגות שלנו עוד ועוד ממנו. מבינים? כדי לא להרגיש אותו, אנחנו יוצרים עוד ממנו… כל כך אירוני וטראגי.
ראיתי זוגות של המון שנים ביחד נפרדים בגלל זה, ראיתי משפחות שלמות שנחרבות בגלל זה, ראיתי סבל אינסופי, אינסופי, שהם כולם עוברים בגלל זה, ראיתי אנשים עושים הכל, הכל, ממש כל דבר אפשרי, רק על מנת ש… הלב שלהם לא יפתח.
כי אם הוא יפתח…. מה? מה יקרה אם הוא יפתח?
מה יקרה אם יתנו מקום לכאב, גם לכאב שלו וגם לשלה?
מה יקרה אם יסכימו לומר שזה כואב להם שכואב לאחר?
מה יקרה אם יסכימו לומר שהם אבלים ומלאי צער על כך שפגעו באחר?
מה יקרה אם יסכימו לחוש את האכפתיות, את החמלה ואת האהבה העצומים שמודחקים כל כך עמוק בלב ליבם? מה יקרה?
אני יודע בדיוק מה יקרה, כי ראיתי את זה קורה אינספור פעמים:
יקרה משהו ממש, ממש, ממש, טוב!
זה, זה מה שיקרה – משהו טוב!
כי זה מה שקורה כשמסכימים
בכנות, באמת, לאהוב.
