נסענו היום – אני, צופי והילד שלנו לאור (בן שנתיים ו8 חודשים) – לאיזה חנות במרכז העיר. בזמן שחיפשתי מקום חניה ראיתי אישה מאוד מבוגרת מתקרבת לכיווני ומסמנת לי נמרצות עם הידיים שאפתח את החלון.
פתחתי את החלון והיא אמרה לי ״שלום לך. תוכל בבקשה לקנות לי בקבוק מים?״. ככה, בצורה הכי פשוטה וישירה. אמרתי לה ״כן, בשימחה, חכי פה, אני מחנה את הרכב ואבוא לקנות לך״.
חניתי ויצאתי מהרכב, היא עמדה ליד קיוסק וחיכתה לי, נכנסתי איתה לקיוסק ושילמתי על בקבוק השתיה שלה. היא שתתה מבקבוק המים, חייכה ואמרה לי ״תודה, הייתי צמאה״. היא בירכה אותי מכל ליבה, שיהיה לי שפע, שאלוהים יברך אותי ואת כל משפחתי בבריאות ואושר.
חשבתי לעצמי, וואו, הברכה הזאת שנתנה לי עכשיו מכל ליבה היא בעלת ערך כ״כ הרבה יותר גדול מאשר עשרה השקלים ששילמתי שם עבור בקבוק המים. זכיתי, קיבלתי ממנה מתנה יקרת ערך.
נכנסתי חזרה לרכב ונסענו משם עוד 2 דקות נסיעה בערך עד לחנות נוספת, וחניתי שם את הרכב. לפני שהספקנו לצאת מן הרכב שלנו, לאור שם לב שברכב הצמוד אלינו יושב לו איש מבוגר ומייד ״התחיל״ איתו, חייך אליו והתחיל לדבר איתו, כמו שהוא עושה לא מעט.
לאור אמר לו ״שלום לך איש!״ והוא ענה לו ״שלום גם לך!״.
לאור שאל אותו ״מה יש לך שם באוטו?״ והוא ענה ״יש לי כאן בקבוק מים שלא פתחתי, רוצה?״.
לאור אמר לו ״כן, אני רוצה״.
האיש הושיט את ידו ונתן ללאור את בקבוק המים.
לאור שמח מאוד, הוא שתה מבקבוק המים,
חייך ואמר לאיש ״תודה, הייתי צמא :)״.
ואני חשבתי לעצמי… וואוו!
כל זה קרה תוך 2 דקות.
כמה מהירה בימינו הקארמה 🙂
לפני שתי דקות אני נתתי בקבוק מים לאישה מבוגרת זרה שהייתה צמאה, ושתי דקות לאחר מכן איש מבוגר וזר נתן מים לילד הקטן שלי שהיה צמא. האם יש דוגמא יפה יותר למושג ״ערבות הדדית״? התרגשתי ממש ממה שקרה בשתי הדקות האלה.
וחשבתי על האישה המבוגרת שפגשתי שתי דקות קודם לכן…
דמיינתי אותה בתור ילדה בגיל של הבן שלי, דמיינתי שהייתה פעם הילדה הקטנה והאהובה של אבא אחר… אבא שרק רצה לדעת, בדיוק כמו שאני רוצה לדעת עכשיו, שלא משנה מה יקרה, תמיד יהיה מי שידאג לילדה הקטנה והאהובה שלו כאשר תזקק לכך.
וחשבתי לעצמי שבעצם, מה זה משנה של מי הילד?
הריי בסופו של דבר, כולנו הילדים של כולנו…
וכולנו רק רוצים לדעת, שגם אחרי לכתנו,
תמיד, תמיד, יהיה מי שידאג לילדינו.
וכולנו כאן, דואגים האחד לילדיו של האחר.
וכולנו כאן, דואגים לילדים של החיים.
וכולנו כאן, דואגים האחד לשניה.
כמו שאמר פעם המורה המופלא ראם דאס:
״כולנו כאן, רק מלווים האחד את השניה חזרה הביתה״
