משיכה פיזית אינה קשורה באמת רק במבנה הגוף. היא גם לא קשורה רק בכימיה, זאת אומרת זה לא משהו קבוע ונתון משום שהכימיה גם היא משתנה כל הזמן.
זה קשור בעיקר בעומק החיבור הרגשי והיכולת להתחבר ברמת הליבה שמתחת לכל אינסוף ההגנות, כי ככל שנעשה בטוח יותר בקשר כך מערכות הגנה נסתרות מתרככות ואז אפילו הדם זורם אחרת בגוף, הורמונים אחרים משתחררים והכימיה משתנה, ואיתה גם כל החוויה של משיכה.
אבל המשמעות העמוקה של ״חיבור בטוח״ אינה ברורה לרוב האנשים, והרבה אנשים חושבים בטעות שיש להם כבר את זה בקשר – כאשר למעשה אין.
זה קשור הרבה פעמים למשל גם ליכולת להפסיק להיות בריצוי והקטנה וכיבוי של חלקים בנו, שכל עוד אנחנו עושים כך אז אנחנו מכבים גם את המשיכה (את הליבה).
משיכה חייתית ראשונית אינה מעידה על שום דבר, בדיוק כפי שהתאהבות ראשונית אינה מעידה על כלום. זאת האהבה אשר מגיעה הרבה אחר כך דרך עבודת עומק בקשר – שבאמת משמעותית. ויחד איתה מגיעה גם משיכה מסוג אחר, שהיא המשיכה האמיתית שחשובה – וזוהי המשיכה בין הליבות שנחשפות ונפגשות.
כוח המשיכה של הליבה – וכוח הדחייה של ההגנות
חשוב להבין – לליבה יש אשכרה כוח משיכה, כוח כבידה. ככל שהיא נחשפת יותר אצל בני הזוג כך יש יותר משיכה בקשר, שממש מושכת את בני הזוג האחד אל השני. גם מינית, גם פיזית, גם רגשית, גם מנטלית, גם רוחנית. בכל הרמות.
ככל שנפגשים יותר ברמת הליבה כך המראה הפיזי הופך להיות גורם פחות רלוונטי למשיכה. אבל, מן הצד השני, ככל שאדם יותר בהגנות שלו זה משנה ומשפיע גם על מבנה וצורת ואופן החזקת הגוף הפיזי עצמו, כמו גם על ההורמונים, הכימיה, ואפילו ריח הגוף.
גוף שנמצא במצב של מגננה פחות מושך, וככל שהוא מוחזק יותר במצב מגננה כך הוא מושך פחות – ולא בגלל שהוא לא יכול להיות מושך, אלא בגלל מצב הצבירה ההגנתי שהוא מוחזק בו ברגע זה.
באופן בסיסי, הגוף יכול להיות באחד ממצבי ההגנה של "הילחם, ברח, קפא, התרפס", ואף אחד מהם לא מעורר משיכה, אלא להפך. גוף במצבי הגנה מעורר רתיעה, וכך זה אמור להיות מבחינה ביולגית.
זה לא מושך אותנו למשל כשמי שאיתנו נמצא במצב הגנתי של "הילחם" – כאשר הוא מחזיק נוכחות מאיימת, כאשר שרירי הכתפיים והזרועות מכווצים והן מוכנות להלום במי שמתקרב. זה מרתיע ולא מושך.
זה לא מושך גם כשמי שאיתנו עושה סימנים של בריחה, נטישה ועזיבה (ריגשיים, מנטליים או פיזיים), למה שזה ימשוך אותנו?!
גם גוף קפוא, במצב של ניתוק, כאשר הדם בקושי זורם בו והוא חיוור וקר, אינו מושך. כל ישותו באותו רגע אומרת לנו כביכול "אל תראו אותי, אני לא פה", ולא רק פיזית אלא גם ריגשית ומנטלית רוחנית, הוא לא נוכח, וחוסר נוכחות לא מושך אלא מרתיע.
אותו הדבר גם לגבי ריצוי/התרפסות, גם הם לא מושכים, כי אין שם באמת מישהו אמיתי באותו רגע שאפשר להרגיש אותו איתנו, אלא רק מסיכה ריקה של מישהו. וזה מרתיע להיות עם מסיכה, עם העמדת פנים, זה לא מושך. זה מושך רק כשיש שם מישהו שאפשר באמת להרגיש אותו נוכח במלאות.
המטרה של כל המצבים ההגנתיים האלה היא כמובן – להגן עלינו מפני איום/אוייב – ובטח שלא למשוך אותו. יש לזה הגיון ביולוגי.
כאשר מישהו נמצא במצב הגנתי בתוך קשר זוגי, אז מערכת העצבים שלו תופסת את בן הזוג כאיום/אוייב וכל ישותו עסוקה באופן תת מודע בעצם ברחקת האיום – לא במשיכה שלו. וגם בהתרחקות מן האיום – ולא בהימשכות אליו. ולכן, זה בדיוק מה שזה מעורר בשני בני הזוג משני הכיוונים; התרחקות, רתיעה ודחייה. ובטח שלא משיכה הדדית.
כל המצבים ההגנתיים האלה גורמים לכך שלא תהיה משיכה בין בני הזוג, אבל שוב – זה ממש לא מעיד על כך שלא יכולה להיות משיכה נפלאה בין אותם בני זוג ברגע/מצב אחר.
בהחלט שיכולה להיות! אבל בשביל זה הגופים צריכים לשרות במצב של ביטחון, ואז הם הופכים פתאום מושכים הרבה יותר, ובו זמנית הם גם בעצמם נמשכים הרבה יותר – משום שזה מה שהם רוצים! משום שאין יותר תחושת אוייב/איום.
אני אוהב לומר כך:
הנמר שבא לטרוף אותנו ברגע זה – לא מושך!
וכשהנמר רודף אחרינו – זה לא הזמן להזדווג!
לסיכום:
גופים פיזיולוגים יודעים כיצד למשוך, והם גם יודעים כיצד לדחות ולהרתיע – כשהם רוצים בכך (בהתאם למצב איום/ביטחון שהם מזהים)! זאת חלק מהחוכמה הביולוגית המולדת מערכות הגוף הגאוניות.
אם אתם לא נמשכים לבני הזוג שלכם ברגע מסויים (או תקופה קצרה/ארוכה מסויימת) – זאת לא טעות, זה אמור להיות כך והגופים שלכם לא טועים – אבל! – זה ממש לא מעיד על פוטנציאל המשיכה ביניכם או היעדרו.
לכן, במקום להיתפס בקשר למסקנות מוחלטות וסופניות לגבי השאלה ״האם יש או אין בכלל משיכה בינינו?״ (כאילו שזה עניין נתון מוגמר או קבוע) –
חשוב יותר בעיני להתעסק בשאלה "מה הופך את הקשר שלנו לבטוח יותר ויותר עבור שנינו?" – כי הביטחון הזה, ככל שיגבר ויעמיק, הוא בדיוק מה שיגביר ויעמיק גם את המשיכה בהתאם.
וריאציה נוספת היא השאלה ״מה פותח ומה סוגר כל אחד מאיתנו?״. יש אינסוף ניואנסים קטנים בקשר שיכולים להתגלות כאשר מתחילים לחקור ביחד – בפתיחות, בסקרנות ובכנות. כל אחד מן הניואנסים האלו שמתגלים יכול להיות עוד מפתח קטן, שמייצר עוד ביטחון בקשר, וכך פותח עוד את הגופים והלבבות – ולכן – גם את המשיכה בין בני הזוג.
