אני מאושר. כי מצאתי כפתור שאם לוחצים עליו נהיים מאושרים.
כל בוקר, אני עושה לעצמי מן תירגול כזה, שעושה לי טוב.
אני עומד, עוצם עיניים, מתחיל להזיז את הגוף באופן שנעים לי ומחייך לעצמי חיוך גדול ורחב, עם כוונה מלאה לאפשר לחיוך הזה להתפשט לתוך כל תא בגופי, ולמלא אותי באושר, סתם ככה, בלי שום סיבה הגיונית, פשוט כי בחרתי.
ואז אני מרשה למה שרוצה לקרות בתוכי לקרות, וכל פעם קורה משהו קצת אחר, שלשום למשל עצמתי עיניים ובאופן ספונטאני התחלתי לראות בדמיוני פתאום שדות ירוקים מלאיי חיים, זה מה שהדימיון שלי החליט להראות לי, ופשוט ספגתי את החיות הזאת שהם מביאים לתוכי, והחיוך התגבר.
ואתמול בתרגול הבוקר עצמתי את עיניי ואז ראיתי פתאום את עצמי שוכב בתוך הבניאס, בתוך זרימת הנהר הפראי, הקריר, והרגשתי איך אני שקוף לגמרי והמים פשוט זורמים דרכי, נכנסים מהראש ויוצאים מהרגליים, שוטפים את כל כולי ומנקים כל תא בנפשי ובגופי, ממלאים אותי חיים, והחיוך התגבר.
והיום, עצמתי עיניים, ואז פתאום הופיעו במוחי המילים ״אני מאושר, אני מאושר, אני מאושר…״, ופשוט המשכתי לומר אותם לעצמי, אפילו שידעתי שלפני רגע ממש לא הרגשתי מאושר אלא מאוד מודאג ממלא דברים. במקום לספר לעצמי על הדאגות פשוט חזרתי ואמרתי ״אני מאושר״, ואז פתאום התחלתי להפתעתי באמת להרגיש יותר ויותר מאושר, והחיוך התגבר.
אני ממש לא עושה דמיון מודרך, אני גם ממש לא עושה חשיבה חיובית, אני לא יודע מראש מה יקרה בתוכי, זה ספונאני, זה קורה מעצמו, אני רק נותן לגוף שלי לנוע בצורה שנעימה לו ובוחר לחייך חיוך גדול ורחב, זה כל מה שאני עושה. ואז המערכת שלי עושה את כל השאר עבורי – ואני מצטרף אליה.
ובכל פעם שאני עושה את תירגול הבוקר הזה שלי, אני נזכר, שוב ושוב, כמה שהאושר שלי לא באמת תלוי רק במה שקורה במציאות, אלא גם מאוד במה שקורה בתוכי תוך כדי מה שקורה במציאות. וגם אני נזכר כמה שאני יכול להשפיע על החוויה שלי, כמה זה תלוי מאוד גם בי ולא רק במה שקורה לי.
אני נזכר שלגוף והנפש האלה שלי יש כל מיני יכולות, כל מיני ״כפתורים״ שלא סיפרו לי עליהם. כמו למשל ״הכפתור״ הזה של לחייך (פשוט לעשות את התנועה הזאת עם הפה ועם העיניים), זה כמו ״כפתור״ שמשנה משהו במערכת העצבים, ואז במערכת ההורמונלית, הפיזיולוגית, הביולוגית, הפסיכולוגית.
או כמו ״הכפתור״ הזה של התנועה, ויש כל כך הרבה כפתורים תנועה נסתרים שיכולים להשפיע, ויש כפתורים בדימיון, ויש כפתורים במחשבה, ויש כפתורים של מיקוד תשומת הלב במקומות מסויימים, ויש עוד מלא כפתורים שאני בכלל עדיין לא מכיר, אבל ממשיך לגלות.
אני חוקר את הכפתורים האלה, אני נותן למערכת שלי לגלות לי עוד ועוד מהם, כל בוקר, אני רק בוחר להפעיל את הכפתורים שאני כבר מכיר (כמו החיוך למשל) ואז הגוף שלי, כמו דומינו, מתחיל לגלות לי עוד ועוד כפתורים חדשים, כאילו הוא אומר לי ״אה, אתה רוצה לנוע בכיוון הזה? מגניב! יאללה, בוא תראה, מכיר כבר גם את הכפתור הזה?? ואת זה?? תראה, זה כפתור ממש מגניב! 🙂 ״
אז לכמה דקות כל בוקר אני מאושר, פשוט כי אני בוחר בזה, למרות כל הצרות, וכל הדאגות, האישיות והחברתיות והמדיניות והעולמיות, למרות כל הסיבות להיות בחרדות ודיכאון, למרות ״המציאות״, למרות הכל –
אני בוחר, כל בוקר מחדש, ללחוץ על הכפתור,
לחייך, לרקוד, לדמיין, לחשוב, להוציא קולות, לנשום,
בדיוק כפי שמחייך, רוקד, מדמיין, חושב, מוציא קולות, ונושם… אדם מאושר.
זאת אומרת, כל בוקר מחדש, אני *קודם כל בוחר* להיות מאושר,
ולאחר מכן, נותן למערכת שלי להראות לי, עוד ועוד – איך להתרחב לתוך זה.
ונכון, אני ברור שאני לא מרגיש ככה כל היום, ברור, אני פוגש אחר כך דאגות, ופחדים, ואתגרים, וחרדות, וקשיים במשך היום, ברור, כמו כולנו. אני ממש לא מנסה להעמיד פנים.
אבל, יש משהו בבחירה הזאת להתחיל כך את הבוקר שנותן לי ״דלק״ להמשך היום, זה יוצר מעין ״אדוות״ בתוכי שממשיכות איתי אח״כ לאורך היום, זה נותן לי קצת יותר חוסן ויציבות נפשית להתמודד עם האתגרי היום יום והחיים שלי. וזה פשוט טוב, זה פשוט עושה לי טוב… אז אני עושה את זה… מה אכפת לי 🙂
זה פשוט, זה חופשי, זה חינמי לגמרי, זה זמין לכולנו, כמו האוויר.
זאת מתנה מהחיים.. ואם בא לכם, אתם ממש מוזמנים להצטרף אליי לזה.
בתמונה: אני בתירגול הבוקר שלי לפני שעה בערך
