עדויות ומכתבי תודה

​

עמיחי היקר,
רוצים להודות לך על מסע מדהים ועמוק
של ריפוי אמיתי ושחרור מכאב של שנים.
תודה רבה על מי שאתה <3

​

​

​

​

הי עמיחי, השיחה אתך הביאה לי הקלה כל כך עמוקה
הפסקתי לחשוב על העניין לגמרי.. אפילו לא שמתי לב 
זה לא שהיה מאבק וניצחתי, פשוט זה נעלם לגמרי​.

​

לפני שבועיים בערך סיימתי קבוצת תרפיה של חצי שנה בהנחיה של עמיחי עמיחי זלינקובסקי הקסום… 

בכלל, אני קצת מתקשה לתאר במילים את מה שקרה שם בקבוצה ואיך זה בכלל נראה. במהלך חצי השנה האחרונה כל פעם שנשאלתי על מה מדובר, התחלתי בשתיקה ואז המשכתי בחצאי הסברים ולא באמת הצלחתי להעביר את המהות. 

האמת, אפילו אני בעצמי הבנתי כמה קיבלתי מהקבוצה הזאת רק ממש לקראת הסיום שלה אני חושבת.
במשך החצי הראשון של מהלך הקבוצה עלו בי הרבה התנגדויות לדרך ולא ממש הבנתי איך מביאים לשינוי בחיים על ידי התמקדות במה שנעים ואיך מתפתחים אם מתמקדים בחיים ללא מאמץ. יחד עם ההתנגדויות היה לי עניין וסקרנות במה שקרה שם והמשכתי להגיע. 

לאט לאט משבוע לשבוע פתאום שמתי לב לכל מיני דברים שפשוט כאילו קורים מעצמם בחיים שלי, כל מיני שינויים קטנים גדולים, בלי שבכלל הייתי צריכה לעשות משהו, בלי שהייתי צריכה להתאמץ. 

אני חושבת שמה שהכי ״קנה״ אותי זה החיים ללא מאמץ – נושא שדיברנו עליו בקבוצה – באמת יש בזה איזה פשטות וקסם. 

באמירה חיים ללא מאמץ אין כוונה של לא לעשות כלום אלא להיות אני בלי שום מאמץ נוסף, אם ה׳ללא מאמץ׳ שלי הוא לרקוד אני ארקוד, אם הוא לשתוק ולא לחייך זה מה שאעשה. 

פתאום התחלתי לשים לב כמה מאמצים קטנים וגדולים פזורים להם לאורך היום והשבוע שלי.
התחלתי עבודה חדשה ומאוד רציתי שיאהבו אותי, שיחשבו שאני מוצלחת ושמתי לב שאני במאמץ רוב שעות היום כדי לממש את הרצון הזה – אבל אז גם הגיעה ההבנה שמה זה שווה בכלל אם יחשבו שאני מוצלחת אם אני לא נהנית! 

הבנתי שאני מעדיפה להיות בדיוק כמו שאני בלי אקסטרה מאמץ ואם לא יאהבו אותי או לא יתאים להם זה ממש בסדר. 

משהו נוסף שקיבלתי מהקבוצה זו ההבנה שאני יודעת בדיוק מה טוב ונכון לי.
אני יודעת מתי נכון לי לעבור עוד גבול או מחסום ואני יודעת מתי נכון לי לעצור כי זה יותר מדי בשבילי, כי זה יותר ממה שאני יכולה להכיל ברגע הנתון הזה, אולי מחר אוכל להכיל עוד. 

משהו בזה שהיה מותר לי הכל – היה מותר לי להרדם, לכעוס, לצחוק, להתרחק ובעצם כל מה שבא לי – משהו באישור הזה שאני ממש בסדר וההבנה שכל מה שאני מביאה לקבוצה הוא מתנה, כל מה שאני מביאה מישהו/י יכולים להתרם מזה – משהו בזה גרם לי להרגיש יותר בנוח בעור של עצמי, להבין שכל מה שעולה הוא טוב, לא משנה מה הוא ולא רק זה, הוא אפילו יכול לתרום למי שמסביבי! איזה גילוי נעים.

בקיצור, אם יוצא לכם ממליצה ממש מכל הלב על ההנחיות של עמיחי.
ובכלל ממליצה לכולנו להתאמץ כמה שפחות ולהיות אנחנו כמה שיותר, זה משחרר!

היי עמיחי , רציתי להגיד לך תודה. שאני מרגישה שאני יכולה להיות הכי אני אצלך, וחופשייה לשתף גם במחשבות והחלקים הפחות יפים שבי ואני לא "צריכה" להגיד משהו מסוים או להיות משהו מסוים כדי שתאהב אותי💜 אז תודה על החופש שאתה מאפשר 🥰

עמיחי היקר. אתה מביא מתנה כל כך יפה לעולם הזה. תודה על כל הלימוד הנפלא הזה. תודה מיליון תודות. 💙💜 שקים זהב לא ישתוו לזה 😇

כל הזמן קורים דברים בתוכי. אני לאט לאט משריש את צורת ההסתכלות החדשה בתודעה שלי. זה ממש נפלא. קורן מלא אור. בפורים הזה למשל כל כך עזר לי להיזכר כל פעם שאני רוצה להיות באפס מאמץ. לעלות על הגל הנעים שלי ולחפש ולשאול מה הלב היפה שעומד מאחורי כל אדם וכל מעשה. ולהתמקד בחיובי. ולתת מקום להתנגדויות בתוכי להשמיע את קולן. ולראות כמה הכל כאן אוהב אותי ורוצה בריפוי שלי. וכמה זה עושה טוב סביבי כשאני מיישם את כל אלה.

אתה מלאך שליח של אלוהים. 😃 אני מודה ליקום על שהפגיש בינינו. ותודה לך על כל האור הזוהר הזה. שאפו על היצירתיות והרגישות שבה אתה מצליח להנגיש את התובנות האלו להמון אנשים ועל המתיקות שאתה. תודה💙

הלב שלי מתחיל להיות נוכח יותר ויותר וזה ככ נעים 
אם זה בהקשבה לדברים שמשתפים אותי, בקונפליקטים שלי עם עצמי ותחושת שייכות.
מרגישה מלא מלא פעמים תדרים נעימים של אהבה זורמים לי בכל הגוף. קצת מופתעת מהסיבות שזה גורם לזה לקרות ( כי זה דברים ככ פשוטים)
קולטת יותר ויותר איך זה תמיד היה שם תמיד ורק חיכה שאתן לזה להיות. 
אני אשכרה מקבלת את עצמי מחדש וזאת המתנה הכי גדולה שיכולתי לבקש.. אני לא צריכה יותר מזה.​

לפני כארבע שנים, הייתי בבלגן פנימי.
לא לגמרי אהבתי את החיים שלי, בוא נאמר. בעיקר סבלתי בזוגיות, אבל גם בעבודה כבר לא היה לי טוב, עד כמה שהתקשיתי להודות בזה. ושלא לדבר על האמהות, שפשוט הלכה והתפוצצה לי בפנים. הילדים שלי, הנשמות האהובות עליי בעולם – כבר לא נותר בי עוד כוח לטפל בהם ולדאוג להם יותר. הייתי כל-כך עייפה, כה מותשת מהחיים העמוסים והרדופים האלה. רציתי רק שקט, ושכולם יעזבו אותי.
והגוף שלי דיבר. מה דיבר, צרח! עוד ועוד אנרגיה עזבה אותו בכל יום שעבר. ככה, טיפין טיפין, התרוקנתי והלכתי, עד שהרגשתי שכל מה שנותר ממני הוא רק קליפה דקה וחלולה של עצמי. הייתי בסוג של קריסת מערכות
יום אחד, בנקודה זאת של חיי, הופיע אצלי בפיד פוסט של אדם שלא הכרתי. משהו משך אותי והתחלתי לקרוא. ואז קרה משהו. נשאבתי. נזרקתי באחת למימד אחר, לכוכב של אהבה. משהו במילים שלו היה כל-כך אחר וכל-כך חזק. הן הילכו עליי קסם. לכמה רגעים פשוט כושפתי, אין לי דרך אחרת לתאר את זה… המילים משכו אותי לתוכן כמו מגנט, ודרכן עברתי כמו בחור תולעת, לתוך הלב של עצמי. ממש ללב של הכמיהה הכנראה הכי עמוקה שלי, שיושבת בנקודה הכי פנימית, בליבה שלי.
דבר כזה – בחיים לא קרה לי. אפילו לא קרוב. והקטע הוא שאחרי כמה ימים – זה קרה לי שוב, כשקראתי עוד פוסט שלו. ואז – זה קרה עוד פעם. אחרי הפעם השלישית, כבר לא יכולתי יותר להתעלם מזה ולהמשיך הלאה בחיי כאילו כלום לא קרה. גם לא רציתי. רציתי עוד מהדבר הזה, וכמה שיותר מהר. עוד מהאהבה הזאת, שתמיד רציתי בתוך-תוכי, שתמיד חיפשתי, בלי לדעת אפילו מה בדיוק אני מחפשת.
אז הקשבתי לרצון ועשיתי מעשה – נרשמתי לקורס מלווים של עמיחי, בלי לדעת עליו כלום. באמת כלום. אבל משהו בתוכי ידע גם ידע. הלב שלי הוביל את כל המהלך המהיר הזה בביטחון מהפנט כזה, שלא הייתה לי שהות או יכולת להתערב בתהליך או להטיל ספקות. מזל. אני מודה לו על כך לנצח. ומאז אני מקפידה מאד להקשיב לו כמה שיותר.
אז התחלתי את הקורס. מהמפגש הראשון ועד האחרון, ישבתי עם דמעות של התרגשות, הודיה ופליאה בעיניים. לא האמנתי שאני אמצא את ששיוועתי וכמהתי לו במשך כל חיי, שיש אהבה כזאת בעולם ושהיא אפשרית לכולם. כבר כמעט וויתרתי על האפשרות הזאת, כמעט התפשרתי ונכנעתי. והנה – היא פה, היא הגיעה, והיא הולכת ומתגלה בפניי במלא הדרה.
ואני רק רציתי עוד ועוד מה"סם" הזה, רק לשתות ולגמוא ממנה במנות גדושות. כמו תינוקת שנצמדת לשד גדול וחם, ישבתי ושתיתי בצמא כל מילה, כל מחווה, ינקתי בשקיקה כל פיסה של אהבה מתוקה. אחרי כמה חודשים, כשגם זה לא הספיק לי, התחלתי לבוא אליו גם לפגישות אישיות.
מה אני אגיד לכם, המפגש עם עמיחי הפך לי את החיים. הוא היה לגמרי האיש הנכון במקום הנכון ובטיימינג המושלם. אלוהים הרי שולח לנו מלאכים כשאנחנו הכי צריכים אותם. והמלאך שלי, פתח לי את הדלת לאהבת-אמת. דלת לבאר של המים המתוקים והחיים של האהבה.
הגעתי אליו חבולה ושרוטה, כבולה בסבך של חוטי חיי: חוטים מכאיבים של ריצוי, הקרבה, ויתור, השתקה, צמצום קיצוני ודיכאון מתמשך שמטבע הדברים מתלווה לכל אלה. באתי קצוצת-כנפיים, ולאט לאט הכנפיים התיישרו בחזרה. בהדרגה העזתי לתת להם להפרש לראווה על גבי, כל יום עוד טיפונת, כשעמיחי היה הרוח שמתחתן: נמצא, תומך, רואה רק את הטוב, מאמין בי, מזכיר לי מי ומה אני – בדרכו השקטה, הכנה והמיוחדת: אני אהבה טהורה. אין כלום מלבד אהבה.
וזה בדיוק מה שהייתי צריכה – מישהו שיראה אותי כך, שיזכיר לי, שייתן לי יד וילך איתי בתוך החושך, עם פנס האהבה, המאיר כל מחשך וכאב.
היום, כמה שנים אחרי, אני מתקשה להאמין שרק לפני רגע חייתי ככה – כואבת, מתוסכלת, עייפה מהחיים ומיואשת. החיים שלי היום הם אופרה לגמרי אחרת, והם ממשיכים לרגש ולהפתיע אותי. האהבה שלי אליי ואל החיים הולכת ומעמיקה, מגיעה לכל פינה חשוכה ומדליקה שם אור חם ונעים. יש לי בית בתוכי, אני בת-בית בעולם.
אני אוהבת אותי, אני איתי, לא משאירה אותי יותר לבד. הדיבור הפנימי שלי וכל היחס שלי אליי השתנה מקצה לקצה, התרכך והתנעם. אני כבר לא מצפה מעצמי, מתאכזבת ונוזפת. אני הרבה יותר מקשיבה לי ופחות דוחפת ודוחקת. אין לאן להגיע, אני כבר! מערכת היחסים הפנימית שלי איתי היום היא נעימה לאין שיעור, וזה הכי לא מובן מאליו, בהתחשב בנקודת הפתיחה הקשה שלי. ואני לא יודעת אם זה היה יכול לקרות בלי התמיכה שקיבלתי. אני יודעת בוודאות שלבד – קשה עד בלתי אפשרי לעשות את המעבר הזה, לארצות האהבה.

רציתי לשתף שהיה לי ממש נעים השיחה איתך, יותר ממה שחשבתי שיהיה (וחשבתי שיהיה טוב 😊)
הרגשתי שווה (מהמילה שיוויון, הרבה פעמים אני מרגישה מעל או מתחת אנשים וזה לא נעים במיוחד בטיפול) הרגשתי שאתה מקבל לגמרי!! בלי שיפוטיות בכלל!!
והרגשתי כאילו זו שיחה עם האני העליון העתידי שלי, זה שאני שואפת ומקווה שאהיה ויודעת שאהיה מתישהו..
תודה💖💖

אני שמחה לספר לכם על הזכות שניתנה לי להשתתף בקבוצת הלימוד והתרפיה של עמיחי. זו היתה בשבילי התנסות חברתית מרגשת ומרתקת. מרחב בו התאפשר לי להיות לגמרי אני. בלי לנסות לשנות או לתקן. פשוט להגיד כן. לכל מה שאני. קשה לי להסביר מה בדיוק קרה במפגשים האלו, כי הכל היה חי, וחד פעמי.

אחד הכלים המרכזיים שבו עמיחי משתמש הוא הרגע הזה, הכאן ועכשיו. שטומן בחובו את הכל בעצם. מי שרוצה מביא את עצמו, מספר מה שחי בו באותו רגע, ועמיחי עוזר לו לדייק את ההקשבה הפנימית. ועם מה שעולה, עמיחי נותן לזה מקום בצורה שבה זה מבקש להתבטא. אם זה בשחרור של אנרגיה דרך הנעה של הגוף, במוזיקה, בקול, במשחק תפקידים ועוד ועוד..

המקום הזה שניתן, מאפשר ללב להתגלות במלואו, וכשהלב נגלה, מתגלה האהבה. זהו מרחב שמאפשר ומעודד כנות מוחלטת. וכשהאמת שלך מתקבלת באהבה – יש לזה כח מרפא. גם ליחיד וגם לקבוצה. כל הזמן נוכחים מחדש כמה שכולנו דומים עמוק בפנים. דווקא מהמקום הבטוח, ששומר ומכבד את כל הרגשות שעולים, את הפחד, את הקושי, את ההימנעות, ומעניק אהבה לכל מה שקיים – שם אפשר לקחת סיכונים, משם אפשר לצמוח.

עמיחי הוא גאון ויצירתי, אומן ההקשבה ללב. הוא מלא בכבוד ואהבה לכל אחד. ונותן מקום לכולם, ברגישות ועדינות, ואכפתיות אמיתית. ובעיקר אנושי כל כך, אמיתי וכנה, אחד מאיתנו. צופי היקרה, משלימה באופן מופלא את ההנחיה שלו, בנוכחות אוהבת ומכילה, ובלב ענקי שיש בו מקום לכולם.

אני לא יודעת כיצד ההתנסות הזו שעברתי, תתבטא בחיי. אני יודעת שהוטמעו בי חוויות משמעותיות. שראו אותי, שהקשיבו לי, שקיבלו אותי בדיוק כמו שאני. וראיתי אחרים באמת. ואהבתי אותם. אני רואה בבהירות גדולה יותר את המתנות שיש לי לתת לעולם. אני יודעת שבכוחי ליצור את המציאות שאני רוצה. תודה מכל הלב.

אם לנסות ולסכם תהליך משמעותי ומיוחד שעברתי בקבוצה אצל עמיחי. בשבילי זה היה להתרגש כל יום שני מחדש. על אף הפחד הטבעי מחשיפת ליבי, הקבוצה העניקה לי איזו זכות בסיסית לנסוע לאי קטן ומוגן של שפיות. אי שבו אנשים מתקרבים באמת.

יכולתי להביא את כל הרגישות שלי ולהבין שהיא ברכה ולא קללה. אי שבו הרשיתי לעצמי לאהוב מאד את כל מי שחשף את ליבו בפניי. נוצרה שם בקבוצה אוירה אותנטית ומכילה במיוחד. ובעיקר היתה זו הזדמנות עבורי לחוות מחדש עניינים לא פתורים בתוכי בסביבה מוגנת.

עמיחי מחזיק את המרחב, שומר עלינו, לא מזייף, קשוב לעצמו ולמתרחש, יודע גם להגיד אני לא יודע. ובעיקר בעיקר יודע. עמיחי מביא איתו המון ידע חי ויוצר מרחב למידה משותף שמעניק מקום גם לחכמה של הקבוצה. עמיחי עזר לי להיזכר בשפה פנימית ושפויה שכמעט שכחתי במרוץ ההלקאה העצמית.
בטוהר ליבו ובצניעות שלו הוא הזכיר לי את החיבור אל הטוב והיופי שבתוכי השוכן מתחת להכל.

הצלחתי לגעת בשכבות של כאב שנבנו בדבקות עם השנים ועם הכאב יכולתי לזכור שיש כמיהה, שזה זמני, יש כמיהה גדולה לקירבה וחופש מתחת לכאב. ושהכל בסדר. והיו גם רגעי חסד מופלאים כאלה בקבוצה בהם נגענו ופחדנו ובכינו וכעסנו אבל ממש ביחד. בחוויה האישית שלי עשיתי לעצמי מחווה גדולה של ריפוי. ואין טוב מזה ומרגיש שאני רוצה מזה עוד. תודה רבה עמיחי 🙏

…הייתה סדנא משמעותית עבורי. יצאתי ממנה מאוהבת ביקום, בטבע, באנשים ואפילו בעצמי ( כן כן לא מאמינה שכותבת את זה). חזרתי הביתה עם לב רוקד…

…ההנחיה שלך לא רק מעולה בעיני, היא גם קסומה וכובשת. ובנוסף רציתי לשתף אותך שהרעיונות, התובנות והמסרים שלך שינו את חיי. תודה לך שאתה מפיץ ומלמד אותם. עזרת לי להבין שכל חלק בי הוא יפה וחכם, וההבנה הזו עזרה לי יותר מכל פסיכולוג/פסיכיאטר שאי פעם נעזרתי בו…

…הראת לי דרך של אהבה עצמית ורכות וקבלה עצמית…

…מגיל 6 בערך עד שהגעתי אליך ננטשתי. פעם ראשונה על ידי ההורים שלי ולאחר מכן באופן שיטתי (וחכם😇) על ידיי…
זה המשיך ללוות אותי גם בתהליכי ליווי שונים שעברתי בחיי – מה שהחריף את תחושת הנטישה ואיתה חוסר המקום וחוסר הערך…
בימים האחרונים חשתי את אותן התחושות לאור תהליך תזונתי שהתחלתי לעשות ולראשונה בחיי עמדתי מול כל אותם "סיפורי בחירה" שהיו לי בעבר ולראשונה בחרתי בי. גם אם זה היה לרגע. בחרתי בי… ואז הבנתי את התפקיד שלך בחיי… אתה היית הראשון שבאמת באמת היה איתי. שלא נטש אותי ושלא איים עליי בנטישה אם לא אעמוד במסגרת שלו… לא נתת לי מסגרת ובכך נתת לי את המסגרת הכי אמיתית ויציבה שיש – מסגרת של קבלה אמיתית ואיתה ריפוי. האדוות מגיעות גם עכשיו כשאנחנו כבר לא מתראים (למרות שאני משאירה לעצמי את הזכות לחזור למפגשים בכל רגע נתון…😇…זה מעניק לי בטחון). ורציתי לשתף. רציתי לשתף את הזכות הגדולה שנפלה בחלקינו… לרפא ולהתרפא ולהרפות… תודת אמת מעומק ליבי… הענקת נשימה לנשמתי… נתראה באחת הצמתים הבאות של המסע… המון אהבה והכרת תודה.״

רציתי לשתף אותך במשהו שהתחדד ומתבשל אצלי מאז המפגשים איתך:
אני בתהליך של שנים של התחברות והתקרבות לגוף שלי. לא העזתי לומר את המילה אהבה לגוף כי אחרי ככ הרבה ניתוק זה היה נראה לי לא קשור אלי בכלל. הסכמתי לשלום איתו ומזה זמן זה נבנה וקורה.

אחד הדברים שמאוד התחברתי אליהם בעבודה איתך זה החקירה הסקרנית וההכרות, גם בתור החלק המהנה של התהליך וגם בתור הבסיס והדרך לאהבה. שהרי איך אוהב משהו בלי שאני מכירה אותו?

החידוש המגניב מבחינתי היה ההסתכלות על החלקים השונים שבתוכי ככאלה שאוהבים אותי. זה מוריד ממני את האחריות הכבדה והביקורת העצמית שאני זו שצריכה ואמורה לאהוב את עצמי ולא מצליחה. ועם ההתבוננות הזאת אני יכולה להיות בעולם בהרגשה וידיעה שאני אהובה. מתוך תוכי. זה מרגיע ומשחרר וממלא וזה מאפשר לי פשוט להיות.

אז מה שרציתי לשתף זה שמכאן לקחתי את זה גם לגוף שלי. בפראפרזה על השאלה של "איך החלק הזה בתוכי אוהב אותי" אני שואלת על הגוף שלי "איך הוא אוהב אותי". ובתוך כל הלימוד והחקירה שאני עושה היום על הגוף ועל תנועה אני הולכת עם השאלה המדהימה הזאת:

איך הגוף/האיבר/המערכת/המנגנון/הפציעה/הסימפטום/הכאב/התנועה הזו או כל דבר אחר בגוף שלי אוהב אותי. ובגדול איך הגוף שלי תומך בי.

זה כיוון ממש מגניב ומרגש מבחינתי. זה בונה אמון ומאפשר לי לחפש ולהרגיש נתמכת מבפנים בכל מצב ופחות מפוחדת להעיז ולנסות דברים. זה עוד בחיתולים כמובן, אני מתבשלת עם זה גם ברמה האישית וכנראה אמשיך להתבשל עם זה תמיד, וגם מתחיל לסמן לי איזשהו כיוון מבחינה מקצועית.

אבל מבחינתי ברור לי שיצאתי ממך עם השאלה הנכונה לי. שאלה שהיא חברה.
אז רציתי לשתף אותך ולהגיד תודה רבה חיבוק גדול ויאללה שנמשיך! 💜

״…החצי שנה הזאת נתנה לי הרבה מעבר למה שאני יכולה לתאר במילים… אבל אני בכל זאת אנסה לתאר בכמה: בחצי שנה הזאת הכרתי את עצמי בעומקים שלא הכרתי קודם, פגשתי בי מקומות שלא העזתי לפגוש קודם, הבנתי את עצמי בכל שבוע קצת יותר.

עד אז מעולם לא העלתי בדעתי ללכת לקבוצת תראפיה, והיום אני יכולה להגיד שיש משהו בכוח של קבוצה שבעיני הוא כל כך חזק, כל כך תומך בריפוי…

הקבוצה איפשרה לי לחוות שוב ושוב כמה שכולנו פשוט אנושיים ומתוקים ממש, הלב שלי התרחב כל שבוע מחדש. זו לא קבוצה שבה יושבים ומדברים תיאוריות, או לומדים תכנים ורושמים במחברת, שמים בה הרבה תשומת לב לגוף, לעבודה עם הגוף. 

זו קבוצה שבה לה-כ-ל יש מקום לבוא לידי ביטוי, ויש מי שיחזיק ויתמוך באהבה וברכות ברגשות הכי עדינים,  ובמקומות הכי כואבים שעשויים לעלות שם. אני בורכתי בכך שנכחתי שם, קיבלתי את עצמי בחזרה כל פעם עוד ועוד.

בחצי שנה הזאת הפסקתי לעשן, וקיבלתי כל כך הרבה תמיכה מהקבוצה שאיפשרה לי לעבור את הגמילה בתחושה שאני לא לבד בזה, ובשבילי זה ענק. מערכות היחסים בחיים שלי, עם אהובי, עם הוריי, העמיקו לתוך כנות וחשיפה במקומות שלא חשבתי שיהיו לי אפשריים.

בחצי שנה הזאת קיבלתי ביטחון שאני יכולה ללכת להגשים את החלום שלי להיות מיילדת, והעזתי להתחיל בתכנית הסבה :):) פשוט – קיבלתי את עצמי בחזרה…״

הי עמיחי, רציתי לשתף שהמילים שלך עזרו לי מאוד ומידי כמה זמן אני אומרת לעצמי שוב ושוב ׳את לא חייבת לשחרר דבר, אם את לא משחררת יש לכך סיבה טובה! את יכולה לסמוך על עצמך׳ זה מרגיש כאילו אני מחבקת את עצמי מבפנים, וזה כ"כ נעים  😊
ההסכמה – רק להסתכל על הדבר, מבלי לשפוט או להפוך אותו לבעיה – היא כל כך נעימה ומכילה. פייי איזו הקלה!
תודה רבה לך מכל הלב. תודה שאתה עוזר להוסיף עוד כנות בעולם. קודם כל בין אדם לבין עצמו.
אמשיך לעדכן, בטוחה שיגיעו עוד דברים נהדרים בהמשך  💕
שתדע לך, אני חושבת שאתה איש טיפול /הדרכה אישית משכמך ומעלה.

״…עמיחי הוא המטפל הכי טוב שהיה לי בחיים…״

״רציתי להגיד לך שאני לומד ממך המון. רק מהנוכחות שלך. המון על תקשורת, בהירות ועדינות. לומד איך לגשת בעדינות אל אנשים, על מה לשים את המיקוד, ואיך לא לוותר על אף אחד. זה משפיע המון על מערכות יחסים בחיים שלי ואני כל כך מעריך את זה…״

״לוקח אוויר מלא הריאות והסרעפת, ואומר תודה עמיחי, מרגיש מאוד חי, שזו הרגשה שהיתה חסרה לי בשנה האחרונה.״

״…אתה נוכח. ומעצים את הנוכחות של מי שמולך. אתה מסתכל בעיניים. ברוך. בחמלה. לא מתוך רצון לשנות. פשוט לתת חום שילבה את מה שצריך ליבוי והעצמה. וזה קורה. וכל היתר כבר פשוט מתברר במפגש. אתה נותן אהבה. והיא מחוללת תמורות..״

״…זה גם התובנות שלך, שבאות מתוך המסע שלך. החופש שלך להתמודד לכאוב לצלול לתהומות, ולדלות הבנה. וזה משהו שבאמת כיף ׳לקנות׳ זה לא תורות מתוחכמות שנשענות על ספרים פסוקים או חכמות חיצוניות. זה בא מהלב ונכנס אל הלב בדיוק באותה מידה. תבורך!״

״אחרי תהליך מאד משמעותי איתך שאת חלקו אני עדיין מעבד ברור לי שהחיבור שעזרת לי ליצור ללב שלי, עם היכולת להקשיב למה שבפנים ללא ביקורת, תרם לי המון! תודה! ״

החוויה שלי מהקבוצה היא שזה אחד הדברים הטובים ביותר שקרו לי. מה שאני מרגיש שקורה לי בקבוצה, הוא שאני ממש עובד בצורה מעשית על החיבור שלי עם האמת הפנימית שלי, האמת הרגשית, עם הלב.

הייתי במשך החיים שלי בהרבה מאוד סוגי טיפולים, שבהם מדברים ומנסים ״להבין״ את הבעיות או הפתרונות, ומנסים ״לטפל״ בהן. סוגי הטיפולים השתנו אבל התבהר לי מאוד עם הזמן, שאני לא מצליח להבין עד הסוף לא את הבעיות שלי, ולא את הפתרונות האפשריים.

כאן בקבוצה, אנחנו לא ״מטפלים״ בדברים, וגם לא מנסים ״להבין״ אותם עם הראש. אנחנו נותנים לדברים ביטוי, מרגישים אותם, ונוגעים בהם ממש, בצורה פיזית.

הנוכחות בקבוצות עם עמיחי היא אחת החוויות הכי משנות חיים שעברתי, ולמרבה ההפתעה והפליאה – דווקא החוויה הכי עוצמתית הגיעה מאנשים שאינם אנשי מקצוע שלמדו שנים רבות באוניברסיטה הרבה שמות בלטינית, והרבה חומר תיאורטי – אלא מאנשים שמביאים בזמן אמת, את מה שחי בתוכם.

מאז שהתחלתי ללכת לקבוצות, אני מרגיש שיש דלת שבהדרגה נפתחת יותר ויותר בתוך הלב שלי: הדלת של הקבלה של הדברים כמו שהם, של לחבק את המציאות ואת עצמי והרגש שלי כמות שהם, בלי הנסיונות הכואבים הבלתי פוסקים לשנות את עצמי ואת מה שאני מרגיש.

אני מרגיש שהחיבור שלי אל הלב שלי גדל, הדלת של הלב ממשיכה להיפתח, והאומץ שלי להיות מי שאני בכל רגע ורגע מתעצם. והעוצמה שגדלה בתוכי ובתוך החיים שלי כתוצאה מהתהליך הזה – קשה לתאר אותה.

אף פעם לא הרגשתי טוב כמו שאני מרגיש עכשיו. אני לא תמיד שמח, ולא תמיד קופץ מאושר, ואני לא חי באשליה שיום אחד ה״בעיות״ שלי תיעלמנה ואני ארגיש מעולה בלי הפסקה.

אני מרגיש מצוין עם איך שאני, ואני מרגיש שיש הרבה יותר מקום ותוקף לכל קשת הרגשות והתחושות שקיימות בתוכי.

והדבר הנפלא ביותר הוא, שזה לא קורה לי לבד בבית בחדר או מול המראה, כמו שזה קרה שאר החיים שלי – שנאלצתי לתת ביטחון לעצמי במקומות שבהם אף שיטת-טיפול או איש-מקצוע לא מבינים, אלא שזה קורה בקבוצה!

בקבוצה עם אנשים אחרים שהם לא אני, ומעלים בתוכי בדיוק את מה שאני מרגיש ולא ידעתי, ומהדהדים אחד לשניה, ומעלים ומציפים אחד לשניה דברים, הווליום עולה, לפעמים יש צעקות, חבטות (על כריות!), בכי, וצחוק – והכל מציף ומעלה רק את מה שמדויק וקיים ואמיתי.

לא עובדים עם רעיונות ערטילאיים – אלא עובדים עם מה שאפשר להרגיש באמת, בלב. עובדים עם אנרגיית החיים, שפועמת בתוך כל אחד מאיתנו בלי הפסקה, וכשכולנו בקבוצה הכל צף ועולה בתרקחת שהיא בלתי ניתנת לצפיה מראש.

עמיחי מחזיק את המרחב הבטוח שמאפשר לדברים לעלות, הוא מנחה בצורה מדוייקת שרק אדם שבאמת מתחבר אל הנוכחות שלו בעולם הזה, יכול באמת להביא. הוא מוצא את מה שחי בתוך כל אחד מאיתנו, ומצליח להביא אותו למימוש בדרך הקלה ביותר, הדרך של הכי פחות התנגדויות. הוא נעזר בקבוצה, והוא פתוח לשינויים ולא נתפס על אף תכנית קבועה. הוא זורם וגמיש, וככה נראית גם הקבוצה.

אנחנו מרשים לעצמנו, להביא את כל מה שעולה בנו בזמן אמת – כי עמיחי מעודד ומאפשר את זה.

צופי משלימה בנוכחות הרגשית העוצמתית שלה את ההנחיה של עמיחי, וביחד הם שוזרים מרחב אוהב ומאפשר, שמוכן ורוצה וצמא – להכיל את הכל.

אני לא חוויתי שום דבר שאפילו מתקרב לקבוצה הזאת. וחוויתי הרבה דברים בחיים שלי.

רמת הפתיחות והקבלה שיש בקבוצה הזאת – ובלבבות שמנחים אותה – היא משהו שיכולתי רק לחלום עליו. והנה הוא התגשם ואני מאושר להודות, שהקבוצה הפכה מהר מאוד להיות אחד מהדברים החשובים ביותר בחיים שלי.

לא הייתי מוותר עליה בשום פנים ואופן, וכבר כשעמיחי הודיע שנפתחת הרשמה להמשך ביקשתי להמשיך, ואני מתכוון להמשיך עד להודעה חדשה.

אני מזמין את כל מי שרוצה להתחבר למה שבאמת חי בתוכו – להצטרף אלינו למסע המדהים הזה, שהוא לא דומה לשום מסע ״טיפולי״ אחר. בעיני הוא דומה הכי הרבה רק לדבר אחד: לחיים עצמם.

״הדבר הכי ערכי ועוצמתי שקיבלתי במסע הזה הוא שאני כמו שאני מספיק טובה. שאני לא מוכנה לחיות יותר בארץ "אין ברירה" ושכל המחשבות והרצונות שלי מותרים.

המסע שהתחיל פה, זה לא זבנג וגמרנו אני חופשיה. לא. אבל זה כמו שפה חדשה או כלי חדש בארגז הכלים, התדר שממנו אני באה השתנה לחלוטין. השיח הפנימי השלילי כלפי עצמי פסק, וכך גם הפליזריות שלי.

למדתי שמה שיש בי הוא חשוב – וע"י נתינת מקום לעצמי – אני נותנת מקום לאחרים.

זו קבוצה של למידה חוויתית, הדינמיקה שבה יוצרת את המפגש – אי אפשר להתכונן לקבוצה כזו. זה אחלה אימון בלסובב את הפרוז'קטור פנימה.

מה שקורה בקבוצה– מרגיש לי כמו סייסמוגרף (מכשיר לזיהוי רעש אדמה לפני התפרצות) של רגשות. הרגש מתחיל להדהד ובמקום להשתיק אותו – נותנים לו ביטוי ביג טיים וכך הוא מתפרק.

הפורקן הזה הוא קצה חוט שמוביל להרבה תובנות ואפילו שחרור אמונות שורשיות שהוטמעו במערכת. זה המקום בו השכל מרגיש והלב חושב.

עמיחי ברור שאתה איש מדהים ויקר, אבל מעבר לסופרלטיבים – אתה הפתעת אותי כל פעם מחדש, תמיד הרגשתי שאתה יודע מה שאתה עושה – כי אתה מחובר. ראיתי בעיניך את הקשב שלך.

אתה כל הזמן הובלת אותנו להוביל… אתה באופן אישי שחררת ממני שנים של עבדות פנימית ואני מודה לך על כך. צופי היא ים של אהבה – נשית ומכילה. וביחד יש בכם וייב סינרגטי. תמשיכו לעשות את מה שאתם עושים כי העולם זקוק לכם.

תודה זו מילה קטנה מכדי להביע את מה שקיבלתי בחצי שנה האחרונה.״

״השתתפתי בסדנא המדהימה של עמיחי זלינקובסקי המקסים. אני יכולה לומר בלב שלם שהחיים שלי מתחלקים לשניים: לפני ההיכרות עם עמיחי ואחריה.

אני חייבת את חיי לאיש המדהים והרגיש הזה שבזכותו למדתי ועדיין לומדת לחשוב אחרת ולפתוח את הלב ברגישות ועדינות, לצלול פנימה לעומקים ולגלות… אהבה שתמיד חיכתה שם בסבלנות.
אני אומרת ללא שום ספק ובכוונה אמיתית שעמיחי שינה את חיי. לא פחות מזה. תודה יקר❤

ההשתתפות בסדנא העניקה לי כלים חשובים ומהותיים לחיים. העבודה הדינמית עם חברי הקבוצה המדהימים שינתה לי משמעותית מערכות יחסים בחיי (ילדים, זוגיות, עבודה) מכל היבט. חוויה חזקה ועוצמתית בה צללנו לעומק וגילינו אוצרות מדהימים, העיניים נפתחו, הלב נפתח, האור נכנס והמיס כל קושי.

ממליצה לכל מי שקצת שכח את עצמו לקחת חלק במסע המדהים הזה ולגלות את עצמו מחדש, מסע עוצמתי, משנה חיים ומעצב אותנו מחדש.״

״…הייתי אחרי קורס שנתיים של מאמני קוצ׳ינג ולימודי ימימה ואחרי הרבה שיטות של דמיון מודרך ואלף ואחד דברים ומנטורים עם הרבה ידע והרבה פוזה… הלב שלך נגע בי יותר חזק מהכל!!!

…משם באתי למפגש שלך ושלך רועי ומשם לקבוצה המדהימה הזאת שלא טוחנים תאוריות פשוט נוגעים קופצים למים לגמרי. מתנה…

אני מעריץ את הכנות הדיוק האינטואיציה שלך. חולה על הפחד האותנטי שלך שמתגנב… ההקשבה הכנה והמלאה שלך פשוט שולחת לי גלים של ריפוי… 

…יש לך מתנה שבכוחה לתקן עולם…״

״…אני שמה לב איך הייתי רוצה שכל מי שקרוב אליי ואכפת לי ממנו ילך לקבוצה הזאת, זה חלל של ריפוי, אמת, רגש ונוכחות. יש שם שיח והתנהלות שפשוט מחזירים לי אמון בכוח של אנשים לרפא אחד את השני ולאהוב אחד את השני באמת. אני חולקת חוויה מאוד מיוחדת עם שאר האנשים בקבוצה, חוויה אינטימית, מרגישה שהעבודה שאנחנו עושים היא עבודת קודש…״

״אחת מאבני היסוד של הגישה היא לתת ביטוי בכל רגע ורגע למה שחי בנו עכשיו בגוף. קסם נוצר כשאנחנו באמון ומוכנים לפגוש ולהזיז כל אנרגיה שנוכחת בנו. זהו מרחב אנושי מרפא, אותנטי, חי פועם ומרתק. אני ממליצה בחום לוהט על הסדנה הזאת, אני מתנסה בעבודה הזאת כבר שנה בפגישות שבועיות.״

״…ומי שמוביל ומאפשר לכל הקסם הזה לקרות זה עמיחי – דרך האהבה שלו, הנוכחות, האומץ שלו לדבר את האמת ואת הלב שלו שוב ושוב בכל רגע, להתכוונן פנימה ולדייק. האמון שלו בכך שאמת תמיד מובילה לריפוי אם מאפשרים לה לזרוח או לבעור במלואה״

״…מאז שהסתיימה הפעילות של הקבוצה אני מוצאת שלצד כל דבר שמעורר בי סערת רגשות שמופיעים על פני השטח, אני מצליחה לזהות עוד רובד, עוד רגשות. אחרים. כמו מעין קול סודי שהוא רק ביני לביני שאף אחד לא שומע או רואה אותו חוץ ממני. אמיתי ואותנטי יותר. כזה שאני משדלת אותו לצאת החוצה בנועם. מבטיחה לו שזו רק אני ושהוא בטוח. שאף אחד מלבדי לא יהיה פה להקשיב. להפחיד להביך. לשפוט. והוא יוצא…״

״…אחחח כמה נחת יש לי בקבוצה הזאת. שם אני מרגישה בשרשרת. בתוכי אני חיה ובועטת ומתעוררת עוד ועוד לחיים! וככה שוב בכל מפגש. זה קסום.

אני פוגשת שם שעתיים וחצי ברצף את עצמי בגוף בלב ובנשמה. אין לי מילים שיתארו מה שקורה שם בחדר הזה כשכולנו נפגשים. כמו מיקרוקוסמוס של האינסוף שבתוכי נאסף. וכל מערכות היחסים שהיו לי ושיהיו בעתיד פתאום נוכחים שם באותו רגע ועוברים טרנספורמציה משמעותית. מתכווננים מחדש ומוצאים מקומם איפה שהרבה יותר נעים לי. ונהיה קל. הרבה יותר קל. פשוט קל. ונעים. ומחבק ואוהב.

עבורי עמיחי זלינקובסקי הוא זהב טהור. מהרגע הראשון שהכרנו לפני כמה שנים הרגשתי בלב רגש חי ונעים במיוחד. וגם חד. עמוק ומלא חוכמה ואהבה. כל כך ממוקד שהופך כל חושך לאור כל מתח לשלווה. ובלי מאמץ. פשוט באהבה תמימה חכמה.

מתנה אדירה לאנושות. עמיחי אהוב אני לומדת בהשראתך להניח גבולות באהבה ולשמור על עצמי בצורה שלמה. תודה!…״

״…מרגישה שנפתח לי פתח משמעותי בעזרתך…״

״…מה שמתרחש שם (בקבוצות התראפיה) כבר כמה חודשים זה ריפוי וריפוי וריפוי.
בתחלס אנו מדברות ומדברים על הרגשות שלנו, מה מרגישות מרגישים עכשיו, מה כואב, מה הצורך שלי עכשיו, ובנוסף, הכלי המופלא הנוסף זה הביטוי של הרגש בעזרת הגוף והקול.

וגם האנשים הכי סגורים וסגורות ניפתחו ויצאו מהם ביטויים ששום דבר כבר לא יכל לעצור כל ההגנות נמסות לנוכח הרצון האמיתי לשחרר תקיעיות אנרגטיות ובתמיכת ובאהבת הקבוצה.

זה מרגש אותי כל מיפגש מחדש לראות את עמיחי עובד עם מישהי או מישהו בכזאת אהבת אמת, בכזאת אכפתיות, בכזאת מסירות, לא מוותר, פשוט לא מוותר, עד שזה קורה.

כל ההגנות האלה, רגש שתקוע שנים רבות יוצר תקיעות אנרגטית וניפרדות מהעולם וניפרדות מהאהבה, הוא רצה להיות מורגש במלואו אז, כשהיינו קטנטניםות ומבוטא במלואו אז, אך זה לא קרה אז ועכשיו בקבוצה סגורה ותומכת ואוהבת זה יכול לקרות,  אפשר שוב להזכר, להרגיש עד הסוף, ולבטא עד הסוף.

ואני מעידה על עצמי, שבתמיכתו ואהבתו שלא תאומן של עמיחי יכולתי לחוות רגש שמעולם לא הרשיתי לעצמי, ולבטא מגוון של ביטויים לרגש הזה. כשיש מישהו שעד לכל זה באהבה וקבלה אין סופית מתרחש נס.

יותר ויותר , אני באופן אישי מתקרבת ללב שלי, לאמת, ויודעת שאנחנו, כל יצורי כדור הארץ, באיזה אופן, מחוברים מחוברות מאד חזק, בקווים דקים של אור, ולכן כיון שאכפת לי אני ממש ממליצה על הקבוצה הזו
עמיחי זלינקובסקי

ברור לי לגבי עצמי שאני אשלב את הכלי הזה הרגשי
בטיפולים שאני מציעה בצמחי מרפא.״

״….אני יושבת ותוהה איך אוכל לתאר, מהיכן אתחיל להודות לך, על כל הפעמים שעזרת לחיים שלי, להיות נפלאים יותר  אני תוהה, כי זה לא רק מה שאמרת, ולא רק השאלות שכיוונו אותי לחזור ללב שלי, לצרכים הכי עמוקים שלי ,שגרמו לי להרגיש אמון ,תקווה, הקלה , שמחה, שחרור, חיות, אהובה…. גם, ולא רק, עצם הנוכחות שלך. עצם היותך, עצם ההקשבה ללב שלך, הנאמנות הלא מתפשרת ללב שלך, היא ההשראה, שהראתה לי דרך אחרת ממה שהכרתי כל חיי. דרך שנותנת לי תקווה. שמחזירה אותי ללב הדברים לא משנה כמה עמוק אבדתי…״

אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הרגשתי כל כך נינוחה, משוחררת, טבעית, שכל כך היה לי טוב באופן הכי פשוט.  אולי כשהייתי ילדה.  אולי לזה התכוונת כשאמרת: אתם הולכים לקבל את עצמכם בחזרה. 

הרגשתי רצון עז (אבל לא יכולת גופנית) לעשות כמה פליק-פלאקים לרוחב האולם כדי לבטא ולפרוק משהו מהשמחה ומהתודה שהיו בי. תודה, תודה, תודה, תודה, תודה, תודה, תודה!

עמיחי יקר,
תודה מקרב לב על כל מה שהבאת ועל כל מה שקיבלתי.
זה עמוק ומעודן, מעבר למילים, 
זה מבט אחר, מרענן ומרגש על החיים, 
זו הזמנה לכנות, לראות את הדברים כפי שהם, ברובד העמוק ביותר, 
זו הזמנה לשוב הביתה, לבית הפנימי, אל הלב, 
זו נגיעה במה שבאמת פועם, 
יותר מהכל דיברה אלי הדוגמה האישית שלך, מחייך האישיים, וממה שקרה בזמן אמת תוך כדי הסדנה.
תודה לך על הבחירה והאומץ להיות אתה בכנות ובמלאות, ועל ההשראה שאתה, מעצם היותך שלמות מתפתחת.

…אני מודה לך איש יקר על הדרך וההשראה שאתה לעוד הרבה הרבה אנשים. על הענווה הצניעות הכנות והאהבה שאתה. מודה לך על התדר שאתה ועל שלימדת אותי בסוף שבוע אחד לחדד את הרגישות שלי בזיהוי התדרים שאני חשה בי ובאחרים.

הנדיבות שלך וזה שראית והיה איכפת לך איך כל אחד ואחת מרגישים ולא הסכמת לוותר על אף אחד מהקבוצה, ש"ראית מליבך" ריגש אותי במיוחד….

…זו אחת המתנות הכי גדולות אם לא הכי גדולה שאני זוכר שאי פעם קיבלתי מעצמי…

 

״וואו באמת תודה עמיחי, אני ממש מרגישה כאילו שאיזה 20 טון נשרו ממני אחרי היום… אני לא יכולה להוריד את החיוך מהפנים מאז שיצאתי  😀 ״

אני מרגישה שעברתי תהליך עמוק…
אחרי שיצאתי מהמפגש כל גופי רעד ולקח זמן עד שנרגעתי. בשונה מהרגיל לא כעסתי על עצמי אלא חיבקתי ואהבתי את גופי.

כשקראתי את הפוסטים שלך בעבר מאד התחברתי ולא הבנתי איך מגיעים לרמה של שלווה אהבה וחמלה… מול כל מה שקורה.

אתמול חוויתי בגדול.

תודה לך עמיחי על המרחב הבטוח.
תודה על השקט המקשיב והמכיל.
אתה מיוחד בגישה שלך.
מעריכה מאד, שרה.

תודה רבה על אתמול בערב…היה לי מאוד נעים מרחיב ומדויק 🙂

קיבלתי בשמחה את הנתינה שלך

חיבוק גדול

תמשיך לשתף את תחושות ליבך כי זה נוגע בלבבות רבים כולל שלי 🙂

…הרגשתי שקיבלתי כלים פשוטים, מדוייקים ומשמעותיים, שאני משתמשת בהם ומסייעים לי להיות באהבה עמוקה לעצמי (איזה חמודה אני!) 🙂

…אני מרגישה שינוי עצום בתוכי מרגע הפגישה איתך, ממש כאילו הגעתי סוף סוף הביתה לאחר מסע של שנים בחיפוש בדרכים. אתה פשוט מתנה לעולם. זכות עצומה נפלה בחלקי…

הי עמיחי.
יש על ליבי כמה דברים להגיד לך. רציתי לומר לך אותם פנים אל פנים, אבל לא בטוח שיהיה מתי, ושבכלל אצליח לומר הכל, אז החלטתי לכתוב. עדיף מאשר בכלל לא…
מעין מילות פרידה וסיכום של הדרך המשותפת שלנו עד כה, לפני שאתה נוסע לך.

רציתי להודות לך על שאתה מלווה אותי. כן! עדיין. כל הזמן. למרות שאנחנו כבר לא ממש נפגשים, אתה נוכח כל הזמן בחיים שלי ובתוכי. אתה כמו מלאך האהבה שלי…

בשנה וקצת האחרונות היית לי מורה, מלווה, אח וחבר, וכן, גם קצת אבא… התאהבתי בך מיד (אהבה ממילה ראשונה) והערצתי אותך כמו ילדה. נשאתי אליך עיניים כמשחרר הגדול שלי.

חוויתי גם חרדת נטישה והכל… כל עסקת החבילה של יחסי אבא וילדה. כל פעם שנקלעתי למועקה, חשבתי בתוכי: מעניין מה עמיחי היה עושה או אומר על זה…

אבל אתה, החזרת כל פעם את הכוח אלי. הראית לי שזה אצלי. שלי. שזאת אני. אני היודעת. אני האוהבת. אני – האהבה.

חברה לקבוצה שלנו אמרה לי לאחרונה, שממש השתניתי. שאני לא אותה מיכל. "כשהיכרתי אותך היית ממש פצועה", היא אמרה. צודקת. וגם עכשיו, אני עדיין ילדה פצועה, רק שעכשיו אני מרשה לי להיות…

כשהגעתי אליך, ראיתי רק חושך. ואתה ברוב חסדך, הדלקת את האור במגדלור ליבי, כך שספינותיי כבר אינן טובעות, הן שטות בביטחה על פני אוקיאנוס הרגש. הראית לי שאני יכולה לנווט גם בחושך.

עמיחי, נתת לי את המתנה היקרה ביותר שיש: לא רק שנתת לי את דג האהבה השמן והמשובח, נתת לי גם חכה!!

ולימדת אותי לצאת לדוג לי בעצמי. להיות המגדלור של חיי. הראית לי בסבלנות אינקץ שאני, כבר ככה כמו שאני, פצועה והכל – אני לב אוהב.

לקח זמן עד שהסכמתי לראות ולהרגיש מבפנים שיש בי את כל זה. את כל האהבה הזאת. שאני יודעת להקשיב לי. שאני יכולה לבד. כי בעצם אני אף פעם לא לבד באמת.

היום, אני כבר לא מתייעצת איתך בתוכי, אבל אתה נמצא שם איתי. בכל פעם שאני מרגישה קושי רגשי, מצוקה או כיווץ שלא מרפים, אתה בא אלי. אני רואה את פניך הטובות, וזה פותח את השער. אני נזכרת, מתרככת ו…אהבה נכנסת. נהיית סוכן אהבה פנימי-:)

ובעיניי זה דבר אדיר. ומרגש! שהפכת כך חלק ממני. שהטמעתי אותך אל תוך המערכת שלי. אני יודעת שזה לא ממש אתה, האדם, אלא המהות שלך, האהבה שהינך, היא שהופנמה בי ומופעלת בדמותך מתי שמתבקש. אבל לא משנה. זו תמיכה אדירה בשבילי!

וכל זה בזכות האדם שאתה, מעשיך בעולם. כמידת הסכמתך להיות האהבה שאתה, כך מידת ההשפעה שלך. ורציתי שתדע איזו השפעה יש לך. ולא רק עלי, כמובן.

אני מתרגשת לחזות בהתפשטות ובהתרחבות מעגלי האנשים שמתחברים אליך ואל המהות שאתה, ושממשיכים את הפצתה בעולם – שחיים את האהבה שהינם.

אני עוקבת אחרי השדה ההולך וגדל של אהבה, זה שבתוכי וזה שמחוץ לי, ולא יכולה שלא להעריך את מי ומה שאתה, ולהוקיר לך תודה.
אני אוהבת אותך.
מיכל

מתרגשת, ולא ממש מוצאת את המילים… אז אני אומר את זה פשוט: אני מסיימת בימים אלו קורס, אחד הקורסים המשמעותיים שיצא לי לעבור – של מלווים בגישת " להקשיב ללב" – עם עמיחי זלינקובסקי. אם אתם עדיין לא עוקבים של עמיחי בפייסבוק,

אני ממליצה לכם לעשות סיבוב בדף שלו…

אני לא יודעת אם לזה הוא התכוון, כשהוא קרא לזה "גישה" – 

אבל זה מה שזה, זו דרך שמנגישה. כמו כביש גישה.

זו אחת ה-דרכים שהכי הצליחו להנגיש ביני ובין ההקשבה ללב שלי,

בצורה מתמשכת ומעמיקה, לא תלויית חוויה, מקום, חומרים או טכניקה. זה לא אומר שהפכתי לתודעה בהירה מושלמת, זה לא אומר שאני תמיד יודעת מה אני רוצה ומרגישה, שאני תמיד מקבלת, אוהבת, קשובה, מבינה… הכי לא.

אבל אני כבר קצת-הרבה פחות "צריכה" בעיני עצמי להיות כל אלה, כדי לקבל מעצמי אישור, להיות אני.

וכשזה ככה, פתאום אני קשובה יותר לעצמי, לאחרים, אוהבת יותר, שלווה יותר, מעריכה יותר, את החוכמה שנמצאת בי ובאחרים.

אני הרבה פחות בלחץ,

הלחץ הפנימי השגרתי האינסופי הזה, של להיות מספיק בסדר כבר, להוכיח שאני מספיק טובה…

ויותר נעים לי.

יותר נעים לי לחיות.

יחד עם כל הרגשות שלי – שממש לא הולכים להיעלם לשום מקום. להפך.

אני בברית עולם עם כל החלקים שבי, אני פה בשבילם והם בשבילי, וכנראה שלא נעזוב זה את זו לעולמי עולמים,

גם אם זה ירגיש לפעמים הכי נורא בעולם. הדרך הזו, של "להקשיב ללב", ובעצם, גם בלי גרשיים, הדרך של ההקשבה ללב – שהכרתי גם לפני הקורס והיא לא תלויה בקורס, שהקורס רק עוזר להנגיש אותה –

היא דרך של חקירה.

של מרחב ניסויי,

שלא יודעים בו,

שבאים אליו סקרנים,

באים אליו עם עניין אמיתי לפגוש את הכל,

להקשיב להכל,

ללמוד כל הזמן. זה לא מנסה שמשהו "יעבוד", שנפתור את ה"בעיה" הזו שהיא אנחנו – 

זה לומד להתענג על החומר המעניין הזה שהוא אנחנו,

או גם רק להיות איתו, עם איך שזה מרגיש,

או גם להתנתק

וגם לשנוא את זה

וגם וגם וגם…. להיות. אנחנו.

כי אי אפשר להיות באמת שום דבר אחר.

מתרגשת ומרוגשת, בהודיה מתוקה על הזכות להיות חלק מהקבוצה הקסומה הזו 🙂 

הקורס הזה היה המתנה הכי גדולה שיכולתי לתת לעצמי, מבחינתי זה היה שאלה של חיים ומוות ובחרתי בחיים, הקורס הזה החזיר אותי פעמים הביתה, לחזור לגור בישראל אחרי 15 שנה בגלות ובפעם השניה אל תוך ליבי, אל האהבה שאני.  

תודה רבה עמיחי היקר ותודה רבה חברים ניפלאים, אוהבת אותכם מאוד.

לא יכולתי לתת לעצמי מתנה גדולה מזו – לשרות בתדר של אהבה וכנות. עמיחי בגאון החזיק כל הזמן הזה (שעף מהר מידי) את התום הפשטות הכנות והפתיחות, והכל בגובה העניים בלי בול שיט…  
…היתה דרך מופלאה בה הלכנו. וממשיכים ללכת.  

עדיין לא מרגישה שסיימנו ומקווה שאכן נמשיך יחדיו כי זה תדר שאשמח לראות יותר בעולמנו.  

תודה מעומק הלב נגעת בנימי נפשי ולבבי.

מאז שנחשפתי לגישת "להקשיב ללב" אני מרגישה כמו אסירה משוחררת. כאילו שביליתי את חיי עד כה בתוך צינוק חשוך וטחוב מתחת לאדמה, ועכשיו עליתי ויצאתי לאור היום.
מרגישה שחזרתי לנשום – עם כל יום שעובר, יש יותר מקום – מקום לאוויר להיכנס, יותר מקום לעצמי להתרווח בבית שלי, בגוף, בתוכי.

אני נותנת לעצמי מקום. לכל מה שבא ומבקש, אני נותנת מקום. וזו הרגשה מדהימה, לדעת שלא משנה מה יקרה, אני שם בשבילי. אני שם איתי.

כל רגש שעולה בתוכי, במקום לפחד, להתכווץ ולחסום אותו, אני ניגשת אליו, מתייחסת, מתעניינת. נותנת לו לדבר. נותנת לו מקום.

וזה פועל גם כלפי חוץ – אני מסוגלת לתת מקום גם לרגשות קשים שמופנים כלפיי מבחוץ. עד כה הייתי נבהלת ומיד נסגרת.
היום, אפשר לבטא כלפיי או בסביבתי רגשות, גם קשים, ואני יכולה לתת להם מקום – לתת מקום לקושי, כי יש מקום בתוכי לרגש הקשה שזה מחולל בי כתגובה

תמיד רציתי להיות מוארת. להפסיק לסבול. חשבתי שלהיות מוארת פירושו להיות משוחררת ונקיה מרגשות קשים, שליליים.
פתאום אני מבינה את זה אחרת. עכשיו, מוארת בשבילי אומר שהכל באור. הכל מקבל זכות קיום.

אני עדיין אותה אני – כועסת, שונאת, מתביישת, מקנאה – אבל כבר לא מנסה להעלים את אותם רגשות אלא להיפך, לשפוך עליהם אור.

הם כמו ילדים שלי אהובים, מתייחסת אליהם כמו שאני מתייחסת לילדים בשר ודם. בהקשבה, באהבה, בנתינת מקום. ואז הם מאירים מעצמם.
פשוט ככה. אני מוארת, לא כי אין לי רגשות קשים, אלא כי כל הרגשות שלי מקבלים אור.

וכשיש רגשות שעדיין קשה לי לתת להם אור, לתת להם מקום, אז אני מבקשת מעמיחי או ממישהו אחר שילווה אותי, שיהיה איתי שם, ואז זה הרבה יותר קל.

מוזמנים לנסות את זה בעצמכם…

״תודה על הפגישה היום..מבחינתי זה אחד המפגשים המדהימים שהייתי בהם בחיי והייתי בהרבה..עד עכשיו מרגישה את התדר את האנרגיה החיובית שזורמת לי בגוף…תודה לך אתה איש יקר..״

הי עמיחי.

משהו זז בי היום.

הרשיתי לעצמי להיות אני, כמו שלא הרשיתי לי להיות מול אדם אחר מעולם.

ואז כשהייתי אני, התביישתי בזה. התביישתי להיות אני.

ישבתי לי בתוך הבושה, הייתי בושה, כה פגומה ובלתי ראויה.

ואז הרמתי עיניים וראיתי אותך, רואה אותי. ראית אותי, לגמרי, כי נתתי לך. כי נתתי לי להראות.

והמבט שלך… ראיתי אהבה בעיניים שלך. ראיתי שאתה רואה אותי באמת, באהבה. כמו שאני לא יכולה לראות את עצמי.

וברגע הראשון זה עורר בי פחד והתנגדות. אבל זה נחרט עמוק. המבט הזה נגע לי במקום כל-כך עמוק שאפילו לא ידעתי שמישהו יכול לגעת בו.

אני מרגישה משהו חדש. המבט האוהב שלך מלווה אותי כבר כמה שעות, וממשיך לרטוט בי באדוות עדינות ועמוקות.

עשית מה שאיש לא עשה, ידעתי שמולך אני אהובה, ויהי מה.

אתה לא סתם יושב שם. אתה יושב ואוהב.

היום הבנתי, כי הרגשתי את השינוי שאהבת אמת עושה.

רק אהבה משנה. מרגישה שמשהו בתוכי זז…

תודה עמיחי.

״ביומיים האחרונים פתאום נפתח שם איזה מרווח נשימה אמיתי, לא מאולץ, לא כי ׳עמיחי אמר׳  אלא ממש באמת – החופש להיות מי שאני עכשיו ולנצח. וואו. 

סוף סוף קלטתי את זה! (אני "מספיק טובה"! חחח) 

זה ממש אדיר!

זה לא הקטע שיש פחות תאקלים עם בן הזוג ועם הילדים (באמת יש קצת פחות) אלא זה הקטע שכשיש תאקל אז זה לא ביג דיל. ואם זה כן ביג דיל, אז זה לא ביג דיל העובדה שזה ביג דיל. כלומר אני לא בסטרס מהעובדה שאני בסטרס.

הקיצר – וואו שוב

ותודה ענקית שוב

זה כנראה הכלי הכי עוצמתי שנתקלתי בו עד כה (ונתקלתי בה-מ-ו-ן כלים וספרים וקורסים וכולי)

חיבוק גדול

שירלי״

היי, רציתי לשתף שמאז השיחה אני מוסיפה כמעט לכל דבר "וזה חמוד" וזה ממש חמוד ומשעשע ויש מין שלווה כזאת שהכל בסדר. אני אוהבת אותי יותר, את הילדה החכמה והמתוקה שדיברנו עליה. ומפתחת את שרירי האמא והאבא הפנימיים שלי. תודה על שיחה משמעותית מלאה ברכות ואהבה…

"היה מרתק! תודה :)" (צופית)

"תודה רבה עמיחי על שידור מעצים, מכוון דרך, נוגע לעומק בכנותו וברגישותו. נהניתי מכל שנייה…. …למדתי ממך המון." (אסתר)

"עמיחי כותבת לך עם דמעות בעיניים.המילים לא יכולות לתאר את ההצפה הרגשית שחשה. מה מותר לאהוב ולשנוא ביחד? איזו לגיטימציה… תודה רבה לך.חזק ומרגש" – (חיה)

"נשארתי פשוט נפעמת ממך ומהחוכמה, הפשטות והיופי של הדרך שתיארת. עזרת לי לחדד איזה עניין עם עצמי והרגשתי ממש חווית נס חנוכה.  תודה רבה על ההשראה הענקית. אתה אהבה…" (ענבר)

"שלום עמיחי, אני אתחיל בכך שאני אספר לך שאני מטופל אצל פסיכולוג כבר כמעט 8 חודשים, וכשהתחלתי טיפול הייתי בתקופה הכי קשה בחיים שלי מנטאלית ופיזית. הפסיכולוג עזר לי בהמון מובנים, בלהיפתח לסביבה בלייצר ביטחון עצמי בעזרת חשיבה חיובית ועוד כלים נוספים שעזרו לי לצמוח.

גם כשהגעתי לשלב שבו באמת הרגשתי מלא ביטחון עם הסביבה, עם העבודה, עדיין הרגשתי שיש משהו שחסר, יש עוד חלק אחד שחסר בפאזל בשביל להגשים את עצמי ולהיות מי שתמיד רציתי להיות.

לא ידעתי מהו החלק שחסר ולא היה לי מושג מה אני אמור כבר לעשות אחרי 8 חודשיי טיפול בשביל להשיג אותו והתחלתי שוב להרגיש תסכול שעם כל השיפור שעברתי אני עדיין מרגיש תקוע וצעד אחד לפני ההגשמה שלי. ואז יום אחד (לפני שבוע בערך) איכשהו קפץ לי לראש המילה אהבה עצמית ואמרתי לעצמי בוא נחפש בגוגל נראה מה נמצא בנושא.

עלו לי כמה תוצאות וביניהם האתר שלך, נכנסתי לכתבה שבה אתה מספר מי אתה מתחילת חייך והכתבה פשוט תפסה אותי במובן שהרגשתי בפעם הראשונה בחיי שאני אשכרה יודע מה חסר לי בשביל להרכיב את כל החלקים בפאזל, נתקפתי בהרגשה מוזרה שהציפה את כל הגוף שהנה זאת האמת שלי זה מה שאני צריך לעשות, להתחיל לאהוב את עצמי ללא תנאים.

מאותו יום שרק נפתחתי לרעיון החדש של לאהוב את עצמך מבלי להיות תלוי באישור של החברה ולקבל את עצמי כמו שאני החלו ניסים להתחולל בחיי, כאחד שיש לו חרדה חברתית אני יכול להגיד לך שלא להרגיש "קפוא" ליד אנשים ולקבל את זה שזה בסדר לשתוק זהו נס ענק בשבילי.

רציתי להודות לך על החומר הכל כך חשוב הזה שאתה מעלה לרשת ואני בטוח במיליוני אחוזים שכמו שפתחת אותי לדבר האדיר הזה ושינית בימים ספורים את חיי, ישנם עוד המון כמוני שקראו והיום הם מאושרים.תודה רבה לך עמיחי!"

"הי, תודה רבה על הפתיחות, החדות והדיוק ששיתפת איתנו במפגש! היתה יופי של טעימה של קבוצת תמיכה מהלב היו שם המון אנשים מקסימים, אמיתיים, חמים ורגישים שהסכימו לחשוף בהשראתך ואיתך את הילדים הפגיעים שבהם. יופי של ריפוי!"

"אני רוצה להודות לך על המפגש בשישי האחרון, אני הרגשתי את הכנות והאהבה ששרתה בין 

האנשים מתוך הרצון הכנה והאמיתי לשתף ולעזור אחד לשני/ה, עצם הרגשת הנוכחות הזו מרפאה…" – ארנון אבישר

"רציתי להגיד תודה רבה על המפגש אתמול זה היה כל כך מרגש וכל כך עוצמתי..שאני נכנסתי משהו אחד ויצאתי משהו אחר…"

"הייתי היום במפגש בגבעתיים. היה מדהיםםםם! תודה לך!"

"היי .. הייתי במפגש אצלך היום;) וממש התרגשתי ממה שאתה."

הי עמיחי, רציתי לשתף אותך שהיום הרגשתי הקלה גדולה, הרגשתי אנרגטית ומלאת מוטיבציה לחיות וזה היה ממש נהדר…

ישבתי וחשבתי היום איך אני יכולה להעביר לך ואולי בעצם גם להסביר לעצמי במילים (ומילים כל כך קשות לי בד"כ) מה באמת אני מרגישה. ואיך באמת אפשר להסביר במילים תחושה של הכרת תודה אינסופית? תחושה של הקלה, של נשימה, של רכות? תחושה של בית… איך אפשר להסביר אם הדרך היחידה להבין את המילים הללו היא בעצם להרגיש?

אז אני רוצה לשתף אותך קצת על הלפני. על ביקורת בלתי פוסקת ובלתי מתפשרת. על תחושה של חסך תמידי בה אני אף פעם לא מספיק טובה. ובעצם לא מגיע לי שיהיה לי טוב. על מקום בו הרגשתי כל כך חסרת ערך שבמפגש עם חברים הייתי מפחדת לשתף את עצמי מתוך חשש להפריע לעולם בנוכחות שלי. על מקום בו הייתי כל כך חסרת ערך עד שאפילו הגוף שלי כבר לא היה שלי וביטלתי את עצמי לחלוטין. פחדתי להיחשף. פחדתי להיפתח. פחדתי שיסתכלו עלי ויראו עד כמה אני לא שווה. עד כמה אני מכוערת. העדפתי להתחבא ושלא יראו אותי בכלל… כל כך מפחדת שכשהיה עולה בי רגש, לא הצלחתי לזהות אותו ולהסביר אותו במילים, אפילו לעצמי… הרגשתי שבורה. מקולקלת. וחסרת תקנה…

חיפשתי משהו. מישהו. עזרה… עשיתי שבעה קורסים של ויפאסנה. התנסיתי בסמים שונים (קלים ולא קלים. חוקיים וגם לא). חיפשתי או לשנות או לכבות, העיקר לא להרגיש…

לסדנא שלך הגעתי במקרה. ולא עבר כל כך הרבה זמן מאז. בסה"כ חודשיים או חודשיים וחצי, ומדהימה אותי ההבנה של עד כמה פרק הזמן הזה קצר. ועד כמה השתניתי… יש אנשים מעטים שעצם המפגש איתם יוצר שינוי עמוק. אמיתי. אתה אחד מהם. הרכות שלך לעצמך והרכות שלך אלי מוססו חומות שדאגתי לשמר בצורה קפדנית כל כך במשך כל כך הרבה זמן… באיזה שהיא צורה שלא כל כך מובנת לי עד הסוף, אפשרת לי לנשום… כל חיי נלחמתי על מנת שלא לטבוע. לעיתים המים קצת יותר שקטים, לעיתים נלחמת בסופות. אינסוף סערות שלא נגמרות. ואז המפגש איתך. הרגשתי שהושטת לי יד מלאת חמלה והזמנת אותי ברכות להצטרף. והרגשתי בטוחה להרפות ולטבוע.

וגיליתי שאפשר לנשום בתוך המים. ושזה אפילו ממש נעים…

תודה…

הי עמיחי,

בחרתי לשתף אותך בהרגשתי בעקבות הפגישות האחרונות שלנו.

אני בטיפול רגשי כבר שנים עם הפסקות מדי פעם. למדתי הרבה על עצמי לאורך השנים.

הבנתי שכדאי שאוהב את עצמי. קיבלתי "שיעורי בית" להסתכל במראה ולהגיד לעצמי מילות אהבה. ניסיתי הרבה פעמים ללא  הצלחה. לא כל כך אהבתי את זאת שם, היא די מעצבנת, מלאה בחסרונות ובגדול לא מספיק טובה לדעתי.

כל נסיון שלי נגמר בשנאה עצמית ואז בהלקאה עצמית על זה שאני עדיין לא אוהבת את עצמי. מדי פעם הייתי מזכירה לעצמי שזה לא בסדר שאני לא אוהבת אותי ואיך אני מצפה שאחרים יאהבו אותי אם אני לא אוהבת אותי? ומה עם דוגמא אישית?

ידעתי למה לא אוהבים אותי – כי אני לא מספיק טובה. גם ידעתי שזה לא בעיה לסדר את זה. אם אהיה טובה יותר יאהבו אותי. 40 שנה עוד לא הגעתי לדרגה שאני מספיק טובה אבל השקעתי בזה הרבה אנרגיה ולעולם לא איבדתי תקווה.

כשקראתי את המאמרים באתר שלך הופתעתי. הגישה שלך שערורייתית. איך אתה יודע מה אני חושבת על עצמי, איך הלב שלי מרגיש ואיך עובדים דפוסי ההישרדות שלי? ואם מעולם לא נפגשנו איך המאמרים שלך מתארים בצורה כל כל מדוייקת את כל עולמי הפנימי?

אזרתי אומץ וקבעתי פגישה. זה אחד הדברים הכי חכמים שעשיתי בחיים שלי. הפגישה הזו שינתה את חיי והפגישות שאחריה ביססו את הרגשתי והביאו לחיי אושר, אהבה וביטחון שאני שנים מחפשת ללא הצלחה.

ההבנה שאני כבר אוהבת את עצמי ולא שמתי לב, שאני לא בפיצול מעצמי ומאז ומעולם עשיתי רק דברים חכמים ואוהבים הביאה לחיי שקט, קבלה ונוכחות אמיתיים.

מאז אני לומדת, מתפתחת ומשכללת את התחושה וההוויה, ומעבירה אותה למטופלים שלי כאילו זה מה שעשיתי כל חיי. אני מאחלת לכל מי שאכפת לו מעט מעצמו לפגוש אותך ובכך לפגוש את האמת שלו ולהפסיק את מעגלי הסבל, התיסכול והחוסר אונים המתלווים לאשליה של חוסר אהבה. 

בהיותך צנוע ואותנטי אתה מורה ענק!

אוהבת מאד,

טל קרן כץ.

בסדנא עם עמיחי בעיקר קיבלתי את השקט הנפשי שאני יכול להאמין בי ולהרגיש שהכל בסדר כבר עכשיו. זה לא תמיד קל להאמין בכך ולהקשיב באמת ללב, משום שאם באמת אתמסר להרגשה זו, אז מה יקרה עם שאר דאגותיי לגבי לימודים, עבודה, משפחה, זוגיות מימוש עצמי וכו'?

מה שהדליק בי את הניצוץ הוא הידיעה שהלב יודע מה נכון לי ומה לא, הלב יודע את האמת, וכשאני שומע או מרגיש מאנשים דברים שאמורים "לתקן" או לשנות אותי ומוכנים לקבל אותי לאחר אלף או אחד תנאים, משהו לא מסתדר ללב שלי. כשהלב מרגיש במקום הנכון, כשהמחשבה מסונכרנת עם ההרגשה, אז כמעט כל השאלות והספקות מתפוגגים ויש הרגשה של זרימה.

בסדנא עם עמיחי דיברנו על להיות המחשבה שלנו, להיות הרגש שלנו, לשים לב לתנוחת הגוף שלי באותו רגע, ולשים לב לנשימה שלי.

מה זה אומר בכלל "להיות המחשבה" "להיות הרגש"? או להסכים פשוט להיות? אני חושב שזה עוזר לנו להיות יותר מודעים לעצמנו ביותר רגעים ביום- יום וכך עוזר לנו לאהוב את עצמנו, משום שאנו קשובים יותר לליבנו…

ובכלל מה זה "צמיחה מתוך מנוחה" שאלי ועמיחי כל הזמן מדברים עליה… האם בכלל אפשר להשתנות בלי לעשות דבר?

אז בסדנא הבנתי שכן. הבנתי שהמנוחה הזו היא המקום שמסכים להיות אני, גם שכאני כועס ולא נחמד, גם ברגעים שאני חושב דברים נוראים עליי או על אחרים, גם כשאני עצוב ומדוכדך וגם כשאני מפחד. אני מרשה לעצמי לחוות בלי הרצון או ההכרח לשנות משהו בחוויה. אז פתאום יש יותר מקום בשבילי ואפשר לנשום לרווחה, אז אני רואה יותר ברור מה אני צריך ומה אני רוצה.

מעבר להרגשה הטובה שהייתה בסדנא, לתירגולים בזוגות, לחוויות הטובות,

דברים שעלו בשיח במפגשים בנינו, נשמעו לי הגיוניים אמיתיים ופשוטים. זאת אומרת שיכולתי באמת להסכים ולהזדהות עם מה שנאמר וכך גם להיפתח יותר לאפשרות לקבל מאנשים, ולהסכים להרגיש באמת את האהבה שהיא מי שאני.

בפעם הראשונה בחיי, דברים התחברו בטבעיות גם ברגש וגם בשכל.

תודה לך עמיחי, ותודה למשתתפי הסדנא "צמיחה מתוך מנוחה".

ארנון. 

אתה באמת לא מתאר לעצמך עד כמה המתנה שאתה, והמתנה שאתה נותן, כל כך משמעותית עבורי בחיים. הקול שלך מהדהד מבין אינספור קולות (של מורים, מטפלים, קולות בראש שלי וכו') ומזכירים לי מה זאת אהבה אמיתית, איך זה מרגיש, ושרק הלב יודע, ואם רק אני סומכת עליו אני כבר בבית והכל בסדר. זה יקר מפז..! תודה על מי שאתה, תודה על האומץ שלך להוציא החוצה את כל המתנות האלה, ותודה על האהבה שאתה.

עמיחי היקר מפז,

תודה על פגישה מלאת רגש, עוצמה כאב ושקט. תודה גדולה שהקשבת קשב עדין והאמנת לי גם כשלא ראית את אותה תמונה ושהראית לי שאני כבר מאמינה לעצמי. תודה גדולה שפחדת ביחד איתי ושבאת איתי לים הדמעות והעצב שלי. שולחת לך ים של אהבה בחזרה.

הסדנה גרמה לי לחיבור שלא הכרתי עם עצמי, מעיין רגישות לילד הפנימי שבי שמאפשר לי סוף סוף לאהוב את עצמי באמת. הבנתי לעומק דרך הסדנה שאהבה עצמית אמיתית היא לאהוב כל דבר בי, ולעודד אותו להיות כמו שהוא. גם אם אני שופט, גם אם אני מרגיש אשמה, גם אם אני מפחד מתגובה של מישהו, פשוט לאהוב את הפחד, ולאפשר לו לגמרי לפחד כמה שהוא רוצה, ולעודד אותו להיות שם, כי המקום בתוכי שמפחד הוא בסך הכל הילד הקטן שבי שאוהב אותי ומנסה להגן עליי. אז למה לא לכבד אותו? שזה אותי..

אני כבר 8 שנים מנחה ומטפל בשיטת "העבודה" של ביירון קייטי. גיליתי ששיטת ה"עבודה" עוזרה לי לאהוב את עצמי ולשחרר מחשבות מלחיצות בדרך שאין אחרת. בסדנה של עמיחי ואלי ראיתי שהבסיס לאהבה הזאת הוא קודם כל לאהוב ולעודד את הילד הקטן שבתוכי שמחזיק בכל המחשבות המלחיצות שלי, לחשוב אותם ולהחזיק בהם, ולדעת שהוא עושה זאת מתוך אהבה טהורה. הדרך שעמיחי ואלי הביאו בסדנה היא למעשה הבסיס לשיטת "העבודה" ולדרך של ביירון קייטי. ברגע שמבינים את הגישה, "העבודה" נעשית ממקום אחר לחלוטין, ואולי אפילו לא צריך לעשותה, כי כאשר אוהבים כל פחד ונותנים לו להיות, הוא נעלם וחשים בשיחרור מיידי.

נולדתי כיצור מיני מאד. מאז שאני בת 3 אני זוכרת את עצמי חרמנית. ואז הגיעה הבושה. זה אסור. אני יושבת ומתבוננת במין עיתון מצוייר כזה ויש בו ציורים של אנשין ערומים, זה ממש מלהיב, מסקרן אותי וגם… זה ממש אסור. אני כל רגע פוחדת פחד מוות שמישהו יכנס ויראה אותי צופה בזה.

כך מתחיל הסיפור שלי עם מיניות. זה סיפור ארוך ודי מורכב שלא נכנס לכל פרטיו, רק נאמר שבאיזשהו שלב בחיים שלי גיליתי את ההרס העצמי דרך מין. כלכך רציתי אהבה ואישור והייתי עם בן זוג שלא לגמרי נמשכתי אליו ולא לגמרי נפתחתי איתו אז התחלתי לפתוח בכוח. כלומר פשוט להכנס בעצמי. בכוח. אפילו נהניתי מההרס העצמי הזה. וזה כאב. בכל הרמות.

מאז נהיה לי (ותודה לאל כך) כיווץ כרוני בנרתיק. הכיווץ הזה גרם לדלקת כרונית לא זיהומית במשך שנים. היו שנים של גרד, כאב. שלא לדבר על כאב ביחסי מין.

הפות שלי הגנה עליי. כי היא לא רוצה כאב. היא לא רוצה שאני אתעלל בה ולא בי.

לפני כחצי שנה התחלתי פיזיוטרפיה של רצפת האגן. אמנם הפיזיוטרפיסטית הייתה מאד נחמדה, נתנה לי תרגילים אבל אני התייחסתי לפות שלי כאילו שיש לה או לי בעיה שצריך לפתור. אני בעייתית.

הייתי בסדנא של עמיחי. יום אחרי שחזרתי הביתה קמתי בבוקר ושמתי לב שמה שאני עושה פשוט נעשה מתוך האהבה שלי לעצמי. להחליף מצעים, לשטוף כלים. זאת לא מטלה אלא מתנה שאני מעניקה לעצמי. זה באמת ככה. ופתאום התחשק לי לעשות תרגילים של רצפת האגן, תרגילים לפות שלי (שעד אותו רגע דחיתי אותם בכל דרך אפשרית).

שכבתי לי ככה בשקט והתחלתי לגעת בעצמי. וקלטתי שהפות שלי סגורה. וממש ממש הבנתי אותה. אני יודעת בדיוק למה היא הייתה סגורה. רק שהפעם במקום לנקוט בגישת ה "זה כבר לא משרת אותי… למה זה פה?" נקטתי בגישת ה "חמודה שלי… ברור שאת מכווצת, את מגנה עלי! את אוהבת אותי! אני פה לעשות לך טוב! תודה רבה שאת שומרת עלי!"    וככה לאט ובאהבה פשוט כיווצתי, שחררתי, נגעתי והיא פשוט נפתחה. ואז היא שוב נסגרה. ונפתחה. וממש ממש הייתי איתה. פתאום הבנתי למה עושים אהבה עם אברי המין ולא עם המרפק נגיד. אני פשוט התבלבלתי! חשבתי שלעשות אהבה זה בכוח. זה כואב. זה לנצל. זה להפרד. ופתאום הייתי אני האוהבת והנאהבת.

באותו היום, יום אחרי הסדנא, הלכתי לבדיקה אצל הגניקולוגית שלי (שרשמה לי משחה אנטיביוטית שלא לקחתי אלא במקומה לקחתי רמדי הומאופתית), שהסתכלה ואמרה לי "זה נראה נהדר". היא לקחה בדיקה והפלא ופלא- לא הייתה לי שום דלקת ושום בעיה!

אמרתי לה שאני עושה עבודה רגשית על הפות שלי והיא ממש פרגנה לי. האמת היא שאני בכלל לא עושה עבודה, אני פשוט נחה איתה. אני מפרגנת לה. אני בעדה. אני בעדי.

אני מניחה שזה רק חלק מהדרך שאני עוד צועדת בה, לומדת לעשות אהבה.

תודה תודה לעמיחי ולבריאה.

היי עמיחי, אני מרגישה שהדברים שלימדת אותי מלווים אותי כל הזמן. ההבנה של האחדות (שהכל זה האהבה) והפשטות כשאת מוצאת שוב ושוב שזאת המציאות, מאוד מרגשת אותי ומשמחת אותי כל פעם מחדש.

אני מרגישה שכאילו התרחבתי למימדים עצומים שעוזרים לי להכיל את בעלי במקומות הקשים שלו שהכי הכאיבו לי.

אני פשוט מתבוננת עליו בעיניים של הבורא (כמו שאמרת). ורואה את היופי הגאונות והאהבה בדפוס שלו שהכי הכאיב לי ואני פשוט מתמלאת באהבה אליו. זה מדהים כי הייתי ממש שונאת אותו על זה שהוא לא פתוח איתי בלב. ועכשיו אני מבינה כמה שהסגירות מגינה עליו, על הרגישות שלו, על האהבה הענקית שיש בו.

ויצא שפתאום הוא נפתח מעצמו. וגם גילה שזה נובע אצלו מפחד עמוק שהוא לא היה מודע אליו. פחד לאבד אותי. הוא מפחד שאני אעזוב אותו אז הוא מנסה לשמור על עצמו ככה. וגם זה אהבה. אני רוצה להרגיש את זה עוד ועוד. עמיחי אתה מתנה מרגשת… תודה…

עמיחי רציתי לאמר לך תודה, תודה שאתה עוזר להזכר במי שאני באמת ביופי ובכאב, מגדיל בתוכי את מעגלי האהבה והריפוי, חושף בפני את טבעי האמיתי ועוזר לי לראות שבעצם תמיד כך היה. מאוד נהנתי והחכמתי.

זו היתה אחת הסדנאות הקסומות, הטובות והנעימות ביותר שבהן השתתפתי, אם לא ה.. 🙂

גם לשירה ולנגינה שלך היתה השפעה מרפאה ועוטפת, כמו של הגישה שהבאת. ככה הרגשתי. אין לי הערות או הצעות לשיפור, כרגע נראה לי שהכל בסדנה היה מושלם, כולל ה"טעויות" שאולי היו 🙂 אולי כי איפשרת לי להתבונן מתוך המבט הזה שממנו הכל בסדר ומושלם ושלם כפי שהוא.

זה מצחיק כי אני אחד האנשים הכי שיפוטיים ורודפי שלמות שאני מכירה, ואין דבר כזה אצלי שמישהו מעביר לי סדנא/שיעור/טיפול ואין לי ביקורת עליו או על הגישה שלו. בעצם היום כן עלתה לי ביקורת כלשהי לגבי הסדנא אבל מה שהיה נחמד בזה שזה לא הפחית בכלום מתחושת השלמות שחוויתי ואני עדיין מרגישה שהיה מושלם. אולי פשוט קיבלתי את זה שהשלמות מכילה בתוכה גם חוסר שלמות? ואז זה פשוט לא הלחיץ והפחיד והכעיס אותי, כי זה בסדר ככה?

עמיחי היקר, אני יוצאת עכשיו מפגישה איתך וכולי מתרגשת מההבנה העמוקה שנתת לי לגבי הטבע האמיתי הפנימי שלי שכולו אהבה והוא הבורא עצמו. נתת לי לחוות את זה ממש ואני מרגישה שלמה מבפנים עכשיו. קיבלתי אישור וכוח להיות בדיוק מה שאני. וממש קשה לי להביע במילים איזו חוייה עברתי. אתה האדם עם ההבנה הרוחנית הכי עמוקה ואמיתית שפגשתי בחיים. ופשוט תודה!!

לפני מס ימים עמיחי ביקש ממני לכתוב מאמר על התהליכים המדהימים (כלשונו), שאני עובר עם עצמי, במחשבה שאוכל לתת מזה גם לאחרים. אני עניתי שאני מרגיש עדיין לא במקום לכתוב על זה, אבל משהו הרגיש לי בבטן שאני חייב לכתוב משהו….. ואז הבנתי את הברור מאליו מבחינתי…. אני חייב לכתוב מאמר לא על עצמי (רק), אלה על אדם כל כך מיוחד, ועל דרך קסומה שהוא מביא איתו, ועל מה שחוויתי באמצעותה וזה – לידה מחדש…

שמי אייל, אני בן 33, גדלתי במשפחה אלימה מילולית ופיזית, נכנסתי לחיים ממקום כל כך גרוע עם עצמי, הייתה לי ילדות איומה, אימא ביקורתית ברמות מטורפות, אבא שבכלל לא נמצא בבית, ועד שהוא כבר נמצא אני מקבל ממנו רק איומים, אלימות ובכלל לא חיבוק או מילה טובה. הייתי ילד אבוד….

התוצאה של זה הייתה ויתור טוטאלי של עצמי, ועיסוק תמידי בחיפוש אחרי אישור; אישור – מילה קטנה שאומרת כל כך הרבה… מילה שיכולה לשנות חיים….

בחיים זה התבטא בהמון דברים: בהזנחה עצמית, בחוסר יכולת להתמודד עם אנשים, בהתבודדות, במחשבות קשות על עצמי, בפחד איום ובחיפוש אינסופי אחרי דרך או שיטה שתתקן אותי סוף סוף. הרי אני כל כך "דפוק וגרוע”…..

בתקופת הצבא הבנתי שמשהו ממש לא בסדר בי והתחלתי לחפש דרכים איך "לתקן" את עצמי. קניתי כל כך הרבה ספרים על מודעות עצמית, בעיקר הספרים של לואיז היי, שהיו בשבילי אור בתקופות הקשות.

עשיתי אינסוף "טיפולים", הלכתי להמון סדנאות מודעות (באחת מהן שהייתה באנגליה אפילו הלכתי על גחלים לוהטות). גם קורסי מדיטציה עשיתי, כמו ויפאסנה (עשרה ימים של מדיטציות סביב השעון בלי לדבר). פשוט חיפשתי כל דרך אפשרית לתקן את עצמי, כדי שאוכל סוף סוף לקבל אישור שאני מספיק טוב וראוי לאהבה.

שנים של כל כך הרבה כאב, כל כך הרבה קושי, כל כך הרבה החלטות שגויות, כל כך הרבה מחירים יקרים שצריך לשלם וכל כך הרבה תסכול……..

יום אחד, תוך כדי חיפוש בגוגל אחרי שיטה חדשה שתתקן אותי הגעתי לאתר של עמיחי. התחלתי לקרוא את המאמרים שלו ופשוט הייתי בהלם… מה זאת אומרת לאהוב את עצמי עכשיו כמו שאני? זה הרי בכלל לא הגיוני, אני הרי כל כך פגום ודפוק ויש לי עוד כל כך הרבה דרך בלתקן את עצמי….

אבל משהו פה דיבר אלי…. הלב שלי דיבר אלי…. הוא אמר לי – זה זה! ככל שהמשכתי לקרוא הכול נהיה יותר ויותר ברור. כל הספרים, המטפלים, הסדנאות והמדיטציות שעשיתי רק חיזקו אצלי את המקום שרצה לתקן את עצמי. בדרך מאוד אלגנטית הם הראו לי שוב ושוב כמה אני לא יודע מספיק (כי הם יודעים יותר), כמה החיים שלי יכולים להיות הרבה יותר טובים (כאילו שהחיים שלהם מושלמים), ובעיקר כמה יש לי עוד המון עבודה ודרך כדי שאוכל להגיע כבר ל"שם" הזה (כאילו הם כבר נמצאים שם).

בתכלס אם נהיה כנים נוכל לקלוט שכל האנשים האלו שכתבתי עליהם עכשיו לא באמת חושפים בפנינו את עולמם האמיתי. הם מסתתרים מאחורי מילים, ספרים, תפקידים, ידע, תעודות, אגו…

האם יכול להיות שהריפוי והשינוי המיוחל יוכל להגיע דווקא ממקום של אהבה עצמית? זה הרי לא הגיוני, אני צריך הרבה לתקן את עצמי כדי שאוכל לאהוב את עצמי……

ואז הבנתי את עמיחי…. הבנתי את הדרך (שכמעט ולא נתפסת בהגיון) שהוא מביא…. שלאהבה אין אפשרות לבוא ממקום של תיקון עצמי… לאט ובעדינות הבנתי כמה אני בסדר כבר עכשיו…. כמה כל הדפוסים שאני כל כך לא אוהב בי נוצרו בעצם מהמקום הלא אוהב שבי שספגתי מההורים….. ואולי אם אוכל להבין שכל הדפוסים השנואים האלה, וכל הפגמים שבי, באו מאהבה עצמית עמוקה ביותר… אולי שם יקרה הריפוי…. (יש לעמיחי מאמרים מדהימים על הדפוסים האלו, שלי אישית נתנו המון).

החלטתי שאני חייב להכיר את הבן אדם. אני חייב להבין את השיטה שלו. אני חייב להבין מה פספסתי כל השנים של החיפוש העצמי…

בראש כבר דמיינתי (מניסיונות עבר) שאני אראה אדם מרשים, אציל, מושלם, עם הרבה אגו, עם משרד מלא בתעודות ובחפצים שמאשרים אותו. דמיינתי גם מה אני הולך לומר כדי שאצא מספיק טוב גם מולו…

האמת? הופתעתי כשהגעתי…. גם אפילו מעט התאכזבתי…. ראיתי אדם פשוט, אמיתי, שלא תמיד בטוח בעצמו, שלא מתלבש כמו מיליון דולר, בלי משרד מפואר, בלי תעודות, בלי חפצים, ועם זוג כורסאות שממוקמות מאוד קרוב אחת לשנייה, עד שכמעט ואין מקום לרגליים…..

הייתי מאוד מבולבל…. זה שונה כל כך ממה שהכרתי…. חשבתי לעצמי שאם האדם הזה כל כך לא מושלם (לפי הסיפורים שלי בראש) אז מה יש לי בכלל ללמוד ממנו?

אבל משהו מבפנים אמר לי "תישאר"……

האמת? לא היה לי מה להפסיד, הרגשתי שהפסדתי כבר הכול בדרכים הקודמות שניסיתי.

פשוט ישבתי והתחלתי לדבר…. התחלתי לספר על החיים הקשים שלי והוא פשוט היה שם והקשיב…. אבל הוא עשה דבר נוסף…. דבר שונה וכל כך משמעותי….. מידי פעם כשנגעתי במקום שאני רוצה לתקן בי הוא הראה לי במילה או שתיים איך זה הגיע מאהבה ודאגה עצמית, ומתוך מקום של הישרדות… 

אפילו עם הגוף שלי לא היה לי נוח…. היה לי חם, קר, רעידות, פיפי, צמא, ידיים סגורות, רגליים סגורות, מבט מושפל כלפי מטה ומלא ביקורת על הגוף והתגובות הדפוקות האלו…. אבל עם כל מה שקרה הוא עדיין הסתכל עלי באהבה ועדיין אישר אותי, שזה בסדר. איך זה יכול להיות חשבתי? 

לאט לאט התקלפו קליפות של שנים…. שכבות שכבות של "פגמים" נשרו להם רק מתוך המקום של האהבה והאישור…..

מדהים כמה הייתי זקוק לאישור הזה שהיה כמו חמצן בשבילי…. הנשימות התחילו להיות יותר ויותר עמוקות…. למעשה גם עכשיו כשאני נזכר אני מרגיש צורך לקחת נשימה עמוקה.

האמת? זה היה גם ממש מפחיד…… לא עמיחי, לא השיטה, לא התהליך…. מה שהפחיד אותי יותר מכל זו האהבה….

מזיכרונות הילדות שלי אהבה=פחד ……

עמיחי לימד אותי איך לאשר את עצמי בכל רובד אפשרי….. ברובד הרגשי(פחד,כעס,כאב)…. ברובד המנטאלי(ביקורת עצמית)…. וברובד הגופני שהזכרתי קודם.

אני זוכר תמיד כשהייתי הולך לטיפולים או סדנאות הייתי רואה מדריכים שכל כך מלאים בעצמם…. מלאים כל כך עד שהרגשתי שאין לי מקום. יש משהו בנוכחות של עמיחי שעדיין לא הצלחתי לפענח… הוא נמצא בחדר בכל כולו ויחד עם זאת כמעט ולא מרגישים אותו… הוא מאפשר מרחב אנרגטי כל כך פנוי….

הבנתי שזה כל כך טוב…. כל כך נכון…. כל כך שונה…. כל כך מאפשר לי את המרחב שאני כל כך זקוק לו כדי להירפא, הרי גם מרחב ריפוי זה דבר שלא היה לי מעולם. הבנתי שהפשטות שלו ,שלא התחברתי אליה בהתחלה, היא זו שתמכה כל כך בריפוי שלי, היה לי הרבה יותר קל להיות עצמי ,עם כל הפגמים שבי…. ואהבתי את הכורסאות הכל כך קרובות…..

המפגש איתך היה עוצמתי ברמות מטורפות. לא חוויתי עוצמות כאלו מעולם. עדיין מנסה לעכל את מה שקרה בשעתיים שישבנו שם ודבר אחד ברור לי, נכנסתי אדם אחד – ויצאתי אדם אחר…

בימים האחרונים ריחפתי, נהיה שקט, נעים, נוח. כל דבר שקרה היה הרפתקאה וחוויה פתאום ולא סבל, הכלתי את עצמי ברמות עמוקות כל כך.

…ההתחברות הזאת לעובדה שהכל בסדר בדיוק כפי שהוא, הולכת ומתבססת בתוכי… השבוע ממש חוויתי חוויה של שחרור ומנוחה ממצב התודעה שמלווה אותי כל חיי שאני צריכה להגיע לאנשהו..

כל השבוע הייתי במין מנוחה מנטלית ונפשית שזהו… אני כאן…

אני לא צריכה יותר להגיע לשום דבר, לא צריכה להספיק יותר, לא צריכה להוכיח שום הישג, לא צריכה לברוח משום פחד או כאב כי הכל בסדר…

…ירדה עלי מין שלווה מלכותית כזו, אין לאן ללכת, לאן למהר, אין משהו לעשות רק להיות…והכול בסדר כפי שהוא עכשיו , כמו שאני עכשיו. ראיתי את האבל, וגם את היופי.. ואני אסירת תודה!!!!

ואווו אין לי מילים לתאר מה חוויתי היום.. וסורי שאני שוב אומרת תודה!! חוויתי הכל… אני פשוט בהיי פנימי אין לי מושג מה זה אפילו. …אני פשוט מאוהבת בתחושה הזאת וזהו!!! אז עמיחי תודה שהקשבתי ללב שלי ובאתי אליך ואני חושבת שארצה גם לפגוש את עצמי שוב…ולבוא שוב לפגישה.

תודה ענקית על המפגש המרגש שחווינו יחד… תודה שאתה כל כך מדוייק, נוקב, אוהב וחסר שיפוט.

זה שילוב מנצח עבור מטפל…

תודה לך על מפגש מרגש עוצמתי ומעורר השראה!

היי עמיחי, רציתי רק לומר שאהבתי את הסדנא שלך ביום שבת האחרון. היה שם משהו מזוקק ואמיתי ונעים וחזק. רציתי לחבק שם את כולם. נראה שהבאת קסם. אז תודה!

עמיחי היקר,

אני לא יודעת מאיפה ואיך להתחיל להודות לך.

אני ממש שמחה שהתחלתי להיפגש איתך. אני מרגישה שאני עוברת תהליך מדהים – עמוק ומשמעותי ביותר. כאילו אני במן מסלול מואץ להארה (-:

אני לא באמת יודעת מה זו הארה ומה שיש לי בראש הוא מן רף בלתי אפשרי, בשעה שמה שאתה מציע זה משהו מאוד אנושי וחם ונכון.

זה מדהים איך בפגישות שלנו אתה מצליח להפתיע אותי כל פעם מחדש. פתאום אתה בוחר ללכת לכיוון בלתי צפוי, ואז הכל נראה אחרת… כבלים שחשבתי שכבלו אותי פשוט מתמוססים מאליהם והאור האוהב שאתה מאיר על הקשיים שלי הופך אותם למתנות והזדמנויות לצמיחה.

אבל אולי הדבר הכי מדהים מבחינתי הוא היותך מקור להשראה. זה שאתה חווה את הדברים בעצמך ומדבר ופועל מתוך ניסיון. זה הכי אמיתי והכי אותנטי ונוטע בי תקווה ואמונה שזה אפשרי. שגם אני יכולה.

אתה שם בבהירות, בחדות, בפשטות ובהמון רגישות והבנה. יודע להכיל, ולהקשיב, ולא להתרגש ולא להיבהל משום דבר שאני אומרת, למשל מהתחושות שלי שאני לא יודעת מה לעשות ולא צולל יחד איתי לתוך חוסר האונים שלי. אתה שם לצדי, אוהב, ועם זאת כמו מן סלע בטוח ויציב, שיודע מה האמת ורואה אותה בתוכי, גם כשאני לא מצליחה לראות.

יש בך חוכמה מדהימה ואני לא מתכוונת לידע הרב שצברת בכל מיני תחומים. אלא מן חוכמה פנימית כזאת שמגיעה מן הלב.

עוד משהו שחשוב לי לציין הוא שאתה מאוד אמיתי. לא מתיימר להיות מישהו אחר, לא מתיימר להציג את עצמך כיודע כשאתה לא, כמישהו שהפתרון אצלו כשזה לא המצב. וזה ממש נדיר בימינו. אני מאוד מעריכה את היכולת הזאת שלך להודות בכך שאתה לא יודע, ואת הנכונות שלך לבדוק ביחד, לאן תוביל הדרך ומה נגלה שם. זו גדולה אמיתית בעיניי.

אתה מטפל מדהים ואיש מוכשר מהמון בחינות. אין לי ספק שמי שיבוא אליך יעניק לעצמו מתנה יקרת ערך. כמו שאני עושה בפגישות שלנו. מומלץ בחום!

אז… מודה לך על הכל מקרב לב.

באהבה רבה,

איריס     

(לאתר של איריס לחצו כאן)

תודה עמיחי על כל מה שאתה עבורי.

המפגשים איתך תמיד מצמיחים ומראים לי שהכל בסדר. שאני יכולה לאהוב את עצמי ואת מה שיש כמו שהוא. אתה מזכיר לי מי אני.

אתה מצליח לראות את אי השקט בשני המובנים, לכוון אותי אל הרצון העכשווי שלי ולמצוא שלווה ואהבה לעצמי. אני מודה לך על הקבלה, ההכלה הגדולה, ההקשבה, החוכמה ועל האהבה, אהבה, אהבה במפגש איתך.

אתה עילוי .. (: כן.כן.

מאחלת לכל אחד לבוא ולפגוש את עצמו ואותך. אני לא יכולה להעביר עד כמה משמעותי מפגש איתך, באופן אישי וגם כמטפלת.

וגם תודה גדולה לך על המוסיקה שאין לי מילים לתאר אותה. כל פעם שאני שוכחת את השקט, אני מקשיבה לך והופ, עולם אין סוף נפתח לפני. שימחה גדולה שאתה בחיי.

תודה, תודה, תודה.

נפלה בחלקי הזכות הגדולה להכיר את עמיחי בשנים האחרונות, ולהנות מתמיכתו וחוכמתו באופן אישי.

עמיחי בדרכו הייחודית, מלאת הרגישות והתבונה העמוקה, הצליח פעמים רבות מאוד ובפשטות יחסית, לכוון אותי לעבר האמת ולהראות לי את גורם הסבל, התסכול והכאב שהיה נסתר מעיניי או שסרבתי לראות.

גם כמנחה קבוצה עמיחי מתבלט ברגישותו, תבונתו, האוטנטיות והיצירתיות שלו. הוא לעולם דורש מעצמו את מה שהוא מציע לאחר, ותמיד ממשיך לחקור ולהעמיק.

את יקירי ליבי אני מפנה לעמיחי כאשר הם בעיתות של קושי, משום שאני מאמינה בכל ליבי שמפגש עימו יכול לתרום גם להם לראייה בהירה יותר ולשחרור מסבל.    

(עוד על ענבל באתר שלה "צילום פשוט")

אני כותב את המכתב הזה בחום רב! פגשתי את עמיחי לפני כשבע שנים ומאז אנחנו שומרים על קשר מאוד קרוב. עמיחי הוא מסוג האנשים המיוחדים ביותר שפגשתי: כנה, אמיתי, חרוץ, מוכשר בצורה בלתי רגילה בתחומים רבים ומטפל בחסד. לאורך כל השנים הללו עמיחי עזר לי ולאחרים בהזדמנויות רבות לראות מעבר למערכת האמונות שלי. ראיתי אותו לומד ללא הפסקה, מתמיד, מתפתח כאדם, כחבר וכמטפל ולא מתפשר כדי לתת את המירב לאלה שמבקשים את עזרתו ולכל מי שמעוניין להכיר את עצמו באמת. 

מעולם לא ראיתי את עמיחי מסרב לעזור לאדם שרצה חופש . הוא זמין תמיד לשיחה, פתוח להקשיב וללמוד. הוא מגיע מענווה גדולה לעבודה שלו, תהיה זו המוסיקה, הכתיבה או הטיפול. מכיוון שעבדתי עם עמיחי בצורה אינטימית הן כתלמידים בקהילה האינטגראלית שבה חיינו והן כתלמיד, אני כותב את כל הדברים הללו מהכרות רבת שנים ושעות רבות של הקשבה וחקירה משותפת. עמיחי ואני גם העברנו סדנאות ביחד בארץ: כל כך נהנתי מהתודעה הפתוחה שמוכנה ללמוד ומן הרצינות שהוא הביא להכנות לקראת הסדנא. המילים שנאמרו והמדיטציות שהוא הנחה היו חשובות מאוד כדי להפוך את הסדנא לשלמה יותר. היה לי עונג גדול להנחות את הסדנאות ביחד איתו וללמוד ממנו כיצד ניתן להקשיב באופן טוטאלי לעצמי ולאחרים. 

יכולת הכתיבה של עמיחי היא נדירה. לעיתים רחוקות אני נתקל באדם שמסוגל לבטא כך מושגים מתחום חקר התודעה. בשפה קולחת, בבהירות יוצאת דופן, עמיחי מבטא את מה שאני ואחרים יכולים להרגיש אבל אינם מצליחים לעתים לומר בקול רם. במובן הזה, עמיחי הוא קולו של דור שמבקש למצוא רוחניות חדשה שאיננה מתפשרת. הוא מבקש להגדיר מחדש מהי רוחניות ואיך היא באה לידי ביטוי בעולם היום יומי שלנו והוא עושה זאת באופן שהוא נגיש לכולם. 

הפעמים הרבות שבהן עמיחי עזר לי לראות מבעד לחושך הפרטי שלי הן רבות : אני יכול להזכר בעשרות מקרים שבהם יכולת ההקשבה שלו, העיבוד, ההכלה והתובנות עזרו לי להבין דברים שהתקשתי מאוד לראות בעצמי. אני חב לו רגעים רבים של אושר ובהירות ואמליץ בפני כל אדם להפגש איתו ואף ללמוד ממנו. אני חושב על כל אותם הרגעים שבהם עמיחי אמר תובנה מסויימת שפתחה אותי למרחב שלא הכרתי קודם בעצמי. הוא עשה זאת תמיד באיכפתיות רבה ולא חסך מזמנו כדי לוודא שהתובנות וההתעוררות ימשיכו להתפתח. במובן הזה, עמיחי היה כמו עץ עתיק, בעל שורשים רבים, שתמיד אפשר לחזור אליו לקבל הזנה, חיבוק ואכפתיות. אני מודה לו על כל המתנות הנפלאות הללו. 

לעיתים כאשר אני מקשיב למוסיקה שכתב והלחין , לטקטס שפרסם או למכתב שכתב לי או לאדם אחר, אני חש כיצד המילים פותחות את שדה הראייה שלי ועולמי נפתח למרחבים של חופש ואהבה. אינני אדם שכותב דברים אלה על כל אחד ואני מזמין את כל מי שקורא את המכתב הזה להתנסות בכך באופן אישי. רק כך תוכלו לגלות את מה שאני גיליתי על עמיחי: אדם יקר ונשמה גדולה.   

(עוד על שחר באתר שלו "New Earth Institute")

למרות שאני מכיר את עמיחי בצורה מעמיקה כבר כמה וכמה שנים – גם באופן אישי וגם כשותף לדרך של ההנחיה, הליווי והתמיכה באנשים לאורך חייהם – אין די מילים בפי לתאר עד כמה שהוא אדם מדהים ונדיר באיכויותיו. עמיחי הוא אדם אמפתי, יצירתי, אחראי, כנה, חכם לאין קץ ובעל יכולות בין אישיות מופלאות – אל כל מקום אליו הוא מגיע הוא מביא את כל כולו, באישיות המקרינה התלהבות, יצירתיות, צניעות ותפיסת עולם ייחודית היוצרת משמעות בקרב כל אדם אותו הוא פוגש.

כמטפל יש לו יכולת יוצאת דופן להתחבר לאנשים ולאפשר להם להיפתח אליו – יודע לשאול את השאלות הנכונות, להתבונן ולבחון דברים מזוויות ראיה שונות, לראות את הסמוי מן העין ולכוון את האנשים שאיתם הוא עובד אל עבר ראייה בהירה ורחבה, ראייה שלרוב מאפשרת פריצות דרך גדולות, חופש מדפוסים מגבילים והתפתחות אנושית מואצת.

כמנחה יש בו איכויות המאפשרות להעביר את המסר המורכב ביותר בצורה נעימה, פשוטה וברורה, להוביל קבוצה, לתמוך באנשים במקומות קשים ולגבש את הקבוצה סביב עקרונות ומטרות המאפשרות לכולם לעבוד יחד בשיתוף פעולה ועזרה הדדית. במהלך עבודתנו המשותפת יכולתי תמיד לסמוך עליו בעיניים עצומות ולפנות אליו לעזרה כשהיה בכך צורך, ונוכחותו הוסיפה מימד של עומק ומשמעות למסגרת הפעילות.

כמוזיקאי הוא יוצר מוזיקה שנוגעת ברבדים העמוקים ביותר של הנפש האנושית, מוזיקה שמעוררת השראה ומהווה תזכורת לפוטינציאל האין סופי שלנו כבני אדם.