להיות התלמידים של בני הזוג – במקום המחנכים

אתמול בלילה: יצאנו צופי ואני להופעה ולכן הלכנו לישון מאוחר בהרבה מהרגיל – עם תקווה, תחנונים ותפילות עזות לאלוהים – שיחמול עלינו הפעם ויעשה שלאור יתן לנו לישון קצת מאוחר יותר מהרגיל 🙂

היום בבוקר: צופי מעירה אותי מוקדם מהרגיל, בשעה 5:45, מביאה לי את לאור (בן השנתיים וחצי) שכולו כבר עירנות שימחה וצהלה, ואומרת לי ״בהצלחה. אני חוזרת לישון״.

״מה?!?! למה?!?״ הטחתי בצופי במירמור ותיסכול מתוך חצי חלום ״עוד לא שש אפילו! את ישנת לך בלילה, ועכשיו גם חוזרת לישון עוד בכיף שלך, ואני צריך לקום איתו עכשיו מוקדם מהרגיל ובקושי ישנתי! זה ממש לא פייר!״

הסידור שלנו כרגע הוא שהיא קמה איתו בלילה ואני קם איתו בבוקר (שנה שעברה זה היה הפוך והתחלפנו), ככה שהיא יכולה לחזור לישון אם בא לה ואם יש לה אפשרות באותו יום.

מתוסכל ועייף גררתי את עצמי החוצה מהמיטה והתחלתי את היום.

 

שיחה של האשמות והגנות

מאוחר יותר, כשצופי קמה, נפגשנו והתחלנו לדבר על מה שקרה. צופי ממש כעסה עליי על איך שדיברתי איתה כשהעירה אותי, היא נעלבה ממני נורא.

זרקה לי בעצבים שאני סתם נופל עליה עם המירמור בוקר שלי, שהיא בכלל הייתה ערה איתו חצי לילה כי הוא מנוזל והתעורר מלא, וגם שהוא בכלל התעורר כבר ב5 בבוקר והיא ניסתה למשוך איתו עוד כמה שיכלה כדי שאצליח לישון עוד קצת, עד שהוא כבר ממש דרש ללכת אליי.

מייד הרגשתי אשמה, ואז, אוטומטית, עשיתי את מה שעושים באופן אוטומטי כאשר מרגישים אשמה: האשמתי חזרה. התגוננתי, הצטדקתי, ניסיתי לגרום לה לראות אותי. אבל זה כמובן רק גרם לה להרגיש עוד יותר שאני לא רואה אותה, ולא מעריך.

וכך, במשך דקה וחצי בערך רבנו; אני מצידי רוצה שהיא תראה, תבין ותעריך את הקושי שאני עובר. והיא מצידה גם רוצה שאני אראה, אבין ואעריך את הקושי שהיא עוברת, וגם שאעריך את העובדה שניסתה בכלל לעזור לי לישון עוד.

 

איפה היא צודקת במה שהיא אומרת לי?

אחרי דקה וחצי בערך עצרתי, נזכרתי שאין לי באמת שום צורך או רצון אמיתי להגן על שום דבר, שיותר חשוב לי להיות כנה ואמיתי (גם עם עצמי וגם איתה), שאני מוכן להקשיב לה ולקחת אחריות על מה שנכון במה שהיא אומרת לי לגביי.

נזכרתי בדרך שלי, במודל PCM שיצרתי לעבודה עם קונפליקטים ביחסים. ואז עשיתי סיבוב פרסה; במקום לחפש איפה היא טועה ולנסות לבטל את החוויה שלה – חיפשתי לגלות איפה היא צודקת, כדי שאוכל ללמוד ולקבל מזה מתנה יקרת ערך.

ומייד מצאתי:

כן… נכון… הנחתי שהיא ישנה טוב בלילה במקום לשאול ולגלות שהיתה ערה חצי לילה. הנחתי שהיא מייד העירה אותי במקום לשאול ולגלות שהיא משכה איתו בשבילי עוד כמעט שעה כדי שאשן. ונכון, באמת לא נתתי הכרה ולא הערכתי את האכפתיות והנתינה שהפגינה כלפיי.

באוטומט שלי מפחיד אותי להודות שטעיתי, פאדיחה לי להכיר בזה שהיא צודקת. מפחיד אותי שאם אסכים להכיר ולהודות בכל זה אז יענישו אותי, יכעסו עליי, ינטשו אותי, יסגרו אליי את הלב, יתרחקו ממני…

אבל אני אוהב אמת, ואני רוצה ללמוד לאהוב, ואני רוצה לקבל במלואן את המתנות החשובות מכל סיטואציה כזאת. אז בחרתי לעבור דרך הפחד, דרך הפאדיחה, להביט בכנות על עצמי ולראות את האמת. ומהמקום הזה אמרתי לה, מליבי:

״אוקי. אני רואה עכשיו מה שאת אומרת… את צודקת, זה נכון. אני קולט שבכלל לא ראיתי אותך, לא שאלתי מה קרה אלא ישר הנחתי מבלי לבדוק. לא ידעתי בכלל שמשכת איתו כמעט שעה כדי שאני אשן עוד, ובטח שלא הערכתי את זה… ונפלתי עלייך על הבוקר, וזה ממש לא נעים.. את צודקת… סליחה (לא סליחה של אשמה, אלא של נתינת הכרה).״

ברגע הזה הפרצוף שלה פתאום התרכך בבת אחת, הווליום ירד, האינטונאציה השתנתה, הגוף הרפה ונרגע. הרגשתי ש״המלחמה״ שהייתה נגמרה בבת אחת – ברגע שבו הסכמתי להיות כנה לחלוטין, עם עצמי, ואיתה.

 

ואיפה אני צודק במה שאני אומר לה?

אחרי כמה רגעים טובים של שקט אמרתי לה:

״אני גם רוצה לומר לך משהו שכואב לי… את יודעת, גם לי ממש קשה כשמדברים אליי בעצבים.. גם אם טעיתי, וגם אם נעלבת, אני ממש מבקש שתגידי לי את זה בצורה רכה יותר, בלי צעקות ועצבים. מגיע לי גם שידברו איתי ברכות״.

היא הקשיבה לי, לקחה ללב ונשארה עם זה בשקט. אני המשכתי לענייני הבוקר שלי.

אחרי כמה דקות היא פתאום הגיעה אליי ואמרה ״אתה צודק ממי.. אני מבקשת סליחה שדיברתי אלייך ככה בעצבים… סליחה, זה ממש לא מגיע לך.. גם אם נעלבתי נורא, עדיין, אני יכולה לדבר אלייך בצורה נעימה הרבה יותר… נכון… אתה ממש צודק… סליחה.״

״תודה שאת רואה אותי, מסכימה לשמוע אותי ולקחת אחריות על החלק שלך״ אמרתי לה. ״תודה שאתה רואה אותי, ומסכים להכיר ולקחת אחריות על החלק שלך״ אמרה חזרה.

העלבון, הפגיעה והכיווץ שכל אחד מאיתנו הרגיש בלב קיבלו הכרה מלאה, השתחררו במלאות, לא נשארו בתוכנו שאריות של מטענים רגשיים. לא נשארה טינה שתתפוצץ עלינו אח״כ. הצלחנו ״לפרק את הפצצה״.

 

אהבת אמת – מה שקורה כשאוהבים להיות אמיתיים

פעם דבר כזה היה יכול להתפתח אצלנו לריב נוראי, היינו יכולים להסלים את זה בקלות, להגיד דברים יותר ויותר קשים ופוגעים, לפגוע ולהפגע עוד ועוד במעגל אכזרי.

פעם דבר כזה היה יכול לסגור לנו את הלב, להעלות בתוכנו ספקות לגבי הזוגיות (מה אני צריך את החרא הזה בכלל??! אולי אנחנו פשוט לא מתאימים?!?!).. פעם היינו יכולים אפילו כמעט להפרד בגלל דבר כזה.

אבל בחרנו, כל פעם כזאת מחדש, ללכת בדרך אחרת.. בדרך של אהבת אמת. לא, אני ממש לא מתכוון ל״אהבת אמת״ כמו בסרטי וולט דיסני.

כשאני אומר ״אהבת אמת״ אני מתכוון למה שקורה כשאוהבים להיות אמיתיים, עם עצמנו ועם האחר – יותר מאשר להגן על הדימוי, הדעה או העמדה שמחזיקים בה.

אני מתכוון למה שקורה כשמסכימים:

להיות התלמידים האחד של השניה,
במקום להיות המחנכים.

פורסם בקטגוריה זוגיות, כללי, מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


לתאום טיפול פרטני או זוגי עם עמיחי:
לחצו כאן

בואו לקבל – את עצמכם. בחזרה.


טקסטים אחרונים

זה לא המילים שלנו שמרפאות – אלא הלב שבתוכן

לפני איזה 7 שנים, כשהייתי בחו״ל, השתתפתי בסדנה מאוד אינטנסיבית. באחד הרגעים שם חוויתי קושי ממש גדול, חוויתי התקף של חרדה, התפרקתי, הייתי מוצף. אז יצאתי... קרא עוד

על חופש תודעתי מהפחד ההישרדותי כלכלי

לפני  כמה שנים טובות, כשהייתי עדיין ממש בתחילת הדרך של ליווי אנשים והנחיית סדנאות וקבוצות, בקושי הצלחתי לקיים את עצמי כלכלית. אני חושב שהרווחתי אז אולי... קרא עוד

להיות התלמידים של בני הזוג – במקום המחנכים

אתמול בלילה: יצאנו צופי ואני להופעה ולכן הלכנו לישון מאוחר בהרבה מהרגיל – עם תקווה, תחנונים ותפילות עזות לאלוהים – שיחמול עלינו הפעם ויעשה שלאור יתן... קרא עוד

כשמסכימים לאהוב – קורה משהו טוב​

אחד הדפוסים הכי כואבים והכי מחריבי יחסים שראיתי, שחוזר שוב ושוב אצל זוגות שפגשתי, במהלך 10 השנים האחרונות בהם אני מלווה זוגות, הוא זה: צד אחד... קרא עוד

הורות: לעולם לא מאוחר מידי לאהוב

כאשר ילד בא להורה שלו ואומר לו במילים עדינות או קשות ״אתה פגעת בי, בגופי, בנפשי, שרטת את נשמתי (עכשיו, אתמול, לפני 20 שנה..)״ הוא לא... קרא עוד

בגיל 21 החלטתי להתאבד – ואז קרה לי נס

בגיל 21 החלטתי להתאבד (אני בן 42 היום). זה היה אחרי שנים רבות (מגיל 10, אחרי תאונת דרכים) של חרדות נוראיות ודיכאון עמוק ומתמשך שבהן התפללתי... קרא עוד

קרא עוד מאמרים

סרטונים אחרונים

להתאבד לתוך החיים ולהתחתן עם הלב שלך

השיחה עם עמיחי זלינקובסקי התחילה עם הדברים הקטנים של היומיום – התלונות שיש לנו על האנשים שחיים איתנו – למשל הדרך שבה אני חותכת את האבוקדו... קרא עוד

חיבור למצפן הפנימי – שיטת ״דרך הנעים״

מהו המצפן הפנימי המקורי שלנו? מדוע וכיצד התנתקנו ממנו? איך חוזרים לשמוע אותו? מה קורה כשמתחילים להקשיב לו? בשאלות האלה עוסק הסירטון, מוזמנים... קרא עוד

כיצד המיקוד במה שנעים מרפא אותנו?

מהו האפקט המרפא כ״כ שמתרחש בגוף ובנפש שלנו כאשר אנחנו מתמקדים במה שנעים עבורנו? כיצד זה מרגיע ומווסת במצבי טראומה ומתח כרוני? איך ומדוע זה משפיע... קרא עוד

יסודות שיטת ״דרך הנעים״ – שיעור מבוא

  בשיעור מבוא זה תלמדו את יסודות שיטת ״דרך הנעים״, את עקרונות הבסיס ואת הכלים הראשוניים החשובים.   פידבקים מאנשים שכבר צפו בשיעור המבוא: היה מרתק... קרא עוד

מהי ״דרך הנעים״? ואיך היא עוזרת לנו לחזור לאיזון ובריאות?

מוזמנים לצפות בהקלטת השיעור שלימדתי בלייב בפייסבוק בקבוצת ״כנות בחיים – השיעור השבועי״ של חברי היקר רועי בן יוסף-כנף. בשיעור הסברתי כמה מההבנות ומעקרונות הבסיס המשחררות... קרא עוד

[יחסינו לאן] למה עולים ספקות בזוגיות?

  “אני לא נמשכת לבן הזוג שלי כמו פעם” או “אני כבר לא בטוח שיש בינינו אינטימיות” הם רק חלק מהמחשבות שמציפות אותנו הקשר הזוגי ומבטאות ספקות... קרא עוד

צפה בסרטונים נוספים