"בשביל שתהיה משיכה בזוגיות ארוכה אסור שיהיה בטוח מידי, חייבים קצת מרחק, שירגיש קצת בלתי מושג, שיהיה קצת מסוכן" – האם זאת האמת? (לא!)

יודעים מה אני חושב על זה? אם לומר זאת במילים הכי עדינות… אני חושב שזה בולשיט. ולא רק שזה בולשיט, בראייה שלי זה גם רעיון שאם מאמינים בו עשויי להרוס מערכות יחסים.

בהבנה שלי ההפך הוא הנכון – אולטימטיבית, ככל שיש יותר ביטחון כך יש יותר משיכה.
למה? כי ככה עובדת הביולוגיה, וכך עובדת מערכת העצבים האוטונומית שלנו.

כשהאריה רודף אחרינו – זה לא הזמן להזדווג! 🙂

הביולוגיה שלנו *לא* בנויה להזדווגות בזמן איום, אלא בנויה להפעיל מערכות השרדות בזמן איום. למשל, כשהאריה רודף אחרינו היא לא מזרימה את הדם לאברי הרבייה אלא לגפיים, כדי שנוכל להילחם או לברוח וכך לשרוד את האיום.

אבל, כפי שנוכחתי לגלות בהמון שיחות עם בני זוג בקליניקה שלי, לפעמים אנשים לא לגמרי מבינים מה הכוונה במושג "ביטחון בתוך קשר".

ביטחון זה לא שיעמום, אלא בדיוק להפך.

שיעמום זה ניתוק, וניתוק הוא בעצם אחד הסממנים של תגובת הקיפאון אשר מפעילה מערכת העצבים כאשר היא מזהה איום מסכן חיים. זאת אומרת – כאשר לא בטוח.

סממנים נוספים של קיפאון הם: דכאון, אפתיה, דיסאסוציאציה, עייפות, ייאוש.

וכל התופעות האלו אינן מעידות על ביטחון בקשר אלא בדיוק להפך; הן מעידות על תחושת סכנה בקשר.

אז מהי תחושת ביטחון אמיתית בקשר זוגי?

ביטחון בקשר זוגי זה מה שמרגישים כאשר יש תחושה ש:
רואים אותי, שאני חשוב, שאכפת ממני, שחושבים עליי, שדואגים לי, שנמצאים איתי באמת ביחד, שרוצים להיות איתי, שמחזיקים בלב את מה שחשוב עבורי, שבאמת נוכחים איתי, שמכווננים אליי, שנמצאים שם בשבילי כשאני זקוק לכך, ועוד.

כאשר מרגישים את כל הדברים האלה בתוך הקשר – מרגישים בטוחים. וכאשר מרגישים בטוחים, אז מערכות ההשרדות נרגעות, זאת אומרת שהצורך להילחם, לברוח או לקפוא נרגע.

והתרגום של ההרגעות הזאת הוא שכל הסממנים הקשורים למערכות ההשרדות נרגעים גם:

• כשנרגעת תגובת "הילחם" – נרגעים השיפוטיות, הביקורתיות, התוקפנות.
• כשנרגעת תגובת "ברח" – נרגעים הספקות, הרצון להתרחק או להפרד, המחשבות על בני זוג אחרים, הדחייה מבני הזוג.
• כשנרגעת תגובת "קפא" – נרגעים הניתוק הרגשי, הדיכאון, קהות החושים, הדיסאסוציאציה, הניתוק מהגוף ומהמיניות.

כאשר כל אלו נרגעים, מה שקורה הוא – ההפך 🙂

או במילים אחרות: הגוף נרגע, הלב נפתח, האהבה מתגברת, הדם זורם יותר למרכז הגוף וגם לאברי הרבייה, הורמוני אהבה מתחילים להישלח אל תוך זרם הדם במקום הורמוני סטרס, בני הזוג הופכים מעניינים, מושכים ויפים יותר בכל מובן בעינינו (אפילו פיזית), המשיכה המינית מתגברת, הרצון להתקרב פיזית ורגשית מתגבר (כי זה בטוח).

גם בחוויה הזוגית האישית שלי, וגם בתצפית המתמשכת שלי עם זוגות שליוויתי כמטפל זוגי:

ככל שבטוח יותר בזוגיות – כך מעניין, כיף, נעים, מהנה, מחובר, ממלא ומזין יותר, כך מרגישים יותר אהבה, וכך גדלה המשיכה בין בני הזוג.​

מה לגבי הצורך בחופש או ב״ספייס״?

לגבי הצורך בספייס, או בחופש, בראייה שלי זה גם רעיון מאוד מוטעה ונפוץ. 

כמובן שבני אדם זקוקים גם לזמן לבד עם עצמם כשהם בתוך קשרים, אבל כאשר יש ביטחון בקשר אז זה עניין מאוד טבעי וזורם; לפעמים לבד ולפעמים ביחד – באופן אורגני. אך זה לא מרגיש כמו "צורך" שחסר ממנו או שכל הזמן זקוקים לעוד ממנו.

ואם זה כן משהו שמרגיש כאילו חסר כל הזמן בקשר, אם קשה להיות ביחד וכל הזמן צריכים להיות לבד, אז ייתכן שזה קשור למה שכתבתי עליו לפני כמה שבועות במאמר כשעולה צורך ב״חופש״ בתוך הקשר – מה זה אומר?

אם ״הצורך״ בספייס או חופש מייצר בעיה בקשר, אז ייתכן שיש שם עניין כלשהו שאינו המצב הטבעי אלא קשור בדפוס התקשרותי הישרדותי. וחשוב להבין שיש דפוסי התקשרות שונים.

יש למשל את דפוס ההימנעות שזקוק להמון ספייס ולהיות לבד – בעיקר כאשר לא בטוח לו. וחוסר הביטחון אינו כזה גלוי, הוא עשוי להיות סמוי מן העין. זאת אומרת שגם אם משוכנעים לחלוטין שהקשר בטוח לחלוטין – הוא לא בהכרח כזה עבור מערכת העצבים האוטונומית שלנו, וגם לא בהכרח כל הזמן.

מערכת העצבים האוטונומית מזהה איומים באופן אוטונומי כל הזמן, האיום יכול להיות תזוזה של שריר בפנים, נשימה מסויימת, תנועת עיניים, טון דיבור, וזה יכול להיות קשור גם למצב פוסט טראומתי בו יש רגישות לטריגרים עדינים ספציפיים שמקפיצים תחושת איום. וכל זה עשוי להיות לגמרי מתחת לרמה המודעת, זאת אומרת שתחושת האיום עשויה להפעיל מנגנוני הגנה כמו הימנעות מבלי שנהיה בהכרח בהכרה לזה.

בנוסף, חשוב להבין שגם סימביוטיות יתר, התמזגות, חוסר נפרדות ותלות יתר גורמים לתחושת איום בקשר (והם למעשה בעצמם תגובה של מנגנוני ההגנה), ושוב – כאשר יש תחושת איום בקשר יורדת המשיכה.

ומה לגבי הרעיון ״צריך תחושת מסתוריות כדי שתהיה משיכה בקשר״? 

לגבי מסתוריות, בראייה שלי גם זאת טעות או בילבול נפוץ. מסתוריות זה בעצם – סקרנות. כשמשהו מסקרן אותי הוא מושך אותי, הוא מעניין אותי, הוא עושה לי חשק לשחק איתו, לפגוש אותו, לגלות אותו.

אבל העניין הוא שסקרנות לא יכולה להתקיים כאשר אין ביטחון, למעשה רק כשבטוח מופיעה סקרנות. כי כאשר יש סכנה או איום הדבר היחיד שמופיע הוא הצורך להגן על עצמנו מפני הסכנה, לתקוף אותה או לברוח ממנה.

ובכל מיקרה האחר תמיד מסתורי, כי הוא תמיד אחר, תמיד לא מוכר, תמיד יש מה לגלות באחר כי האחר (בדיוק כמונו) הוא אינסופי. וכאמור, רק כאשר בטוח אז אפשר לחקור ולגלות האחד את השניה. כך שבכל מיקרה, בתוך קשר בטוח באמת יש גם מסתוריות תמידית שהיא בעצם גילוי מתמיד הולך ומעמיק, באופן נעים ומקרב, של מי שאיתנו.

משיכה מתוך פצע – מול – משיכה מתוך ביטחון

נכון, זה לא תמיד קורה כפי שכתבתי, כי יש כמובן גם מקרים רבים אחרים בהם המשיכה היא דווקא אל עבר מה שאינו בטוח.

זהה קורה בעיקר אם בילדות, בשלב שבו התעצבו דפוסי ההתקשרות הראשוניים שלנו, היינו צריכים להתאמץ (להגביר עוררות) כדי שההורים יאהבו אותנו, או להפך – אם היינו צריכים לדכא ולכבות את עצמנו כדי שההורים יאהבו אותנו.

אם נוצר בגוף שלנו זיכרון התקשרותי כזה, ואם נוצר בנו הקשר עצבי שאומר דיכוי\הגברה של עוררות שווה אהבה, אז יש סיכוי שהמערכת שלנו (ממש ברמה הפיזיולוגית והעצבית) תפעל מתוך דפוס של שיחזור הפצע גם במערכות היחסים שלנו בגרותנו.

במצב כזה הריגוש, הכיבוש, המרדף אחרי בני הזוג (או המשיכה המתמדת לאחרים) ביחסים, תחושת הסכנה וחוסר הביטחון, הצורך בחיזור תמידי, או לחילופין חווית הדחייה והכיבוי, המפרישים אל זרם הדם חומרים כימיים חזקים, יפורשו על ידי המערכת שלנו באופן טראגי בתור אהבה.

ובדיוק כמו בהתמכרויות, גם כאן כל מה שיהיה לנו הוא רק חוויה מתמדת של ריגוש זמני אשר מתחלף בתחושה של ריקנות, לא באמת נצליח להרגיש מלאים או בטוחים אבל בכל זאת נמשיך להמשך אל הדפוסים וההתנהגויות האלה בתוך מערכות יחסים, ממש כמו בהתמכרות.

למשיכה מהסוג הזה אפשר לקרוא – משיכה מתוך פצע.
ואילו למשיכה האחרת עליה כתבתי אפשר לקרוא – משיכה מתוך ביטחון.

אז כן, יש בהחלט כזה דבר משיכה מתוך פצע, אבל חשוב לזהות אותה בתור כזאת ולא לבלבל אותה עם המשיכה הבטוחה, הבריאה, הטבעית, שרק היא באמת יכולה למלא אותנו.

כמה קריטית המיניות בקשר?

מיניות טובה בקשר זוגי היא כמובן דבר נהדר ומבורך עד מאוד, אך היא רק אחד מיני אינספור מרכיבים אחרים בתוך קשר.

אבל, כאשר יש מחסור בהתקשרות בטוחה בקשר (ולכן גם מחסור באינטימיות רגשית), המיניות עשויה להפוך לנורא קריטית עבור בני הזוג. זה קורה כאשר הדרך היחידה בה בני הזוג (או רק אחד מהם) יודעים ליצור אינטימיות רגשית הינה דרך המיניות.. במצב כזה המיניות הופכת נורא קריטית עבורם. אבל מה שבאמת קריטי הוא לא המיניות, אלא האינטימיות.

כאשר יש קשר בטוח באמת – המיניות הופכת הרבה פחות קריטית. למה? כי כאשר יש קשר בטוח באמת אז הביטחון הזה מחולל אינטימיות רגשית עמוקה מאוד, והאינטימיות הרגשית העמוקה הזאת ממלאת כל מחסור – פיזי ונפשי כאחד. ובנוסף, בתוך קשר בטוח באמת, ואך ורק בתוך ביטחון שכזה, יכולה להתרחש למידה ומשותפת והתפתחות משותפת גם סביב כל מה שקשור למיניות, כי בתוך הביטחון שקשר כזה מאפשר ניתן להעלות, לגעת ולדבר, על כל מה שקיים ומוסתר בתוכנו סביב הנושאים האלה – בצורה בטוחה ומרפאת.