הניתוק הרגשי שלי

ניתוק רגשי.
זה אחד הדברים המרכזיים שאני ״עושה״ כשמפחיד לי. אני כותב עם מרכאות כי אני לא עושה את זה במודע או מבחירה, אלא זה פשוט נעשה, קורה לי מעצמו, הגוף שלי עושה את זה לבד בהרבה רגעים.

אני זוכר איך כילד קטן, כשהייתי נעלב או נפגע ממישהו במשפחה, לא הייתי בוכה ולא הייתי מראה את זה, אלא הייתי מחזיק הכל חזק בפנים, עושה איזה קיפאון בפרצוף שלי כדי שלא יראו מה אני מרגיש, ואז רץ רחוק רחוק רחוק, עד למקום שבו אף אחד לא רואה אותי, ורק שם, רק לבד לבד, בוכה.

במהלך החיים נהייתי מודע לזה יותר ויותר – לנטייה האוטומטית להתנתק רגשית ברגעים מפחידים. זה לא משהו שבהכרח אפשר לראות בקלות מבחוץ, אני יכול להעמיד פנים שאני ממש מחובר ונוכח, אבל באותם רגעים של ניתוק משהו באנרגיה שלי, משהו עדין, לא באמת מחובר. מי שרגיש מספיק יכול להרגיש את זה מייד.

 

ניתוק זה לא בהכרח ״רע״

חשוב לי לציין שניתוק הוא לא בהכרח ״רע״, וחיבור הוא לא בהכרח ״טוב״. כל דפוס שקיים, קיים בגלל שיש בו חוכמה כלשהי, ובגלל שברגעים מסויימים הוא נחוץ וחשוב, וגם נכון. הניתוק שמר עליי ועזר לי לשרוד כל כך הרבה רגעים, ותקופות נוראיות בחיים שלי, שבלעדיו פשוט לא הייתי שורד.

בראייה שלי, הניתוק הזה הוא בכלל סוג של ״מלאך שומר״, בדיוק כמו כל דפוסי ההגנה שלנו – הם כולם ״מלאכים שומרים״, מלאי חוכמה ואהבה בליבם, אשר האינטליגנציה שיצרה ומקיימת את החיים יצרה בתוכנו, ממש ברמה הביולוגית.

כמובן שזה לא כל הזמן כך, לשימחתי במהלך החיים שלי עברתי כזה מסע ארוך ועמוק כך שאני מצליח להיות מחובר רגשית הרבה יותר היום מאשר פעם, הרבה יותר מהזמן, הרבה יותר לעומק. אבל עדיין, משם ״באתי״, זה הדפוס האוטומטי העתיק, אז עדיין, נורא בקלות, זה מה שקורה לי ברגעים מסויימים, בהם אני חוזר לשם.

מאז האסון שקרה לנו ב7.10, ומאז כל המלחמה הנוראית הזאת וכל האסונות שממשיכים לבוא עוד ועוד כל הזמן, משהו עמוק בי התנתק בכל החודשים האלה. לא יכולתי, לא מסוגל, להרגיש כזאת אימה וזוועה, זה מחריד אותי עד מעמקי נשמתי, והניתוק פשוט קורה מעצמו, כי אחרת, ככל הנראה, לא אצליח לתפקד או לשרוד את זה בכלל.

אני צריך לעשות המון המון עבודה, להביא המון מודעות וכוונה, ולהעיז באומץ שוב ושוב להראות אותי, גם לעצמי וגם למי שאיתי, לגעת במה שקורה בתוכי, להשאר עם הגוף והלב, וזה מה שאני עושה כל הזמן הזה.. מתנתק ומחזיר את עצמי, שוב ושוב ושוב. וזה אתגר, זה לא קל לי בכלל. אבל זה ממש מרגיש לי נכון. למה?

 

המחירים של הניתוק

כי יש לניתוק הזה מחירים גדולים… קודם כל המחיר של לאבד את עצמי, את הלב שלי, להפוך לזומבי, לרובוט מתפקד. זה פשוט איום ונורא. ובאופן מוזר, להיות בניתוק מרגיש ממש מפחיד.

ויש את המחיר של מה שזה עושה למערכות היחסים בחיים שלי; זה הורס אותן. זה פוגע בהן. זה הופך אותי ללא נגיש, אי אפשר לגשת אליי, אי אפשר להרגיש אותי, אי אפשר לפגוש אותי באמת או להיות איתי באמת ביחד.

זה הופך אותי לרחוק ומרוחק, וזה משאיר את מי שאיתי נורא נורא לבד, נטוש, דחויי. זה פוגע במי שאיתי, כי זה פוגע מאוד כשמישהו קרוב עוזב פתאום ונעלם. גם אם ״רק״ רגשית.

וזה עושה למי שאיתי נורא נורא לא בטוח איתי. זה מפחיד את מי שאיתי. כי מפחיד נורא להשאר לבד בתוך קשר, הרבה מעבר לכמה שרוב האנשים מוכנים להודות בזה.

וכשמי שאיתי מרגיש לבד, ולא בטוח, ושמפחיד לו איתי – אז מי שאיתי, בד״כ, יעשה משהו כדי להגן על עצמו, יגביר את זה הגנות שלו:

אולי הוא יתנתק מעצמו גם, יעשה כאילו הכל ממש בסדר בזמן שיכבה את עצמו מבפנים. אולי הוא יתנתק ממני, יתייאש ויוותר עליי, ילך ממני. אולי או יתקוף אותי, יאשים ויבקר וישפוט וידרוש. ובכל מיקרה, זה לאבד את הקשר ואת מי שאיתי.

ואלו מחירים כבדים מאוד שאני משלם, כשאני מתנתק.

 

איך מתחברים מחדש?

ומה שאני מנסה לעשות עם כל זה, הוא בדיוק את מה שאני מלמד גם את הזוגות שבאים אליי; אני מנסה להעיז להראות את מה שקורה לי, זאת אומרת לדבר עליו במקום לדבר (או לשתוק) מתוכו. זה בעצם לבחור להשאר ביחד גם כשזה קורה.

למשל, לכתוב את הפוסט הזה, לדבר על מה שקורה לי, זה להראות אותי..
לספר שברגע זה אני מנותק ושאני לא מצליח ולא יודע איך להתחבר –
זה שונה מאוד מאשר רק להתנתק ולהעלם.

זה שונה, כי אפילו שאני מנותק, עדיין, כשאני שם את זה בחוץ בכנות ומאפשר לראות אותי ולהיות איתי בזה, אז אני כמו פותח איזה ״חלון״ מתוך הניתוק. ואז, באיזה דרך מוזרה, אני גם מנותק ובו זמנית גם קצת יותר מחובר; מאפשר למי שאיתי, ולעצמי, להשאר ביחד. גם כשקורה לי הניתוק.

לומד להושיט את היד

אני לומד, ורוצה להמשיך ללמוד עוד ועוד כל הזמן, לספר בכנות, בחשיפות, בפגיעות, מה קורה לי – בזמן אמת. לתת לראות אותי. להראות אותי. אבל לא רק את זה, אלא גם ללמוד – לקרוא לעזרה. לפנות אל מי שאיתי ברגעי המצוקה (בין אם רגע לפני שמתנתק או אחרי) ולבקש עזרה.

אני לא צריך שמי שאיתי ידע איך לעזור לי, אני לא צריך שהוא ידע איך מתחברים ומה עושים. אני רק צריך שאני אדע לקרוא לעזרה, להגיד שזה קרה לי, ושקשה לי, ושלבד לי, ושמפחיד לי, שאני לא יודע מה עושים עם זה, ושאני לא רוצה להשאר בזה יותר לבד.

אני רק צריך ללמוד איך להושיט את היד שלי מתוך הבור, ולבקש שמישהו שם יחזיק אותה, וישאר איתי, שם, ביחד. שביחד לא נדע מה עושים, שביחד נפחד, שביחד נהיה חסרי אונים. רק ביחד. העיקר שביחד.

כי כשביחד באמת, אז פחות מפחיד, ויותר בטוח.
וכשפחות מפחיד לי, וכשיותר בטוח לי,
אז הגוף שלי פתאום עושה,
לגמרי מעצמו…
חיבור.​

פורסם בקטגוריה הכתיבה שלי, זוגיות, מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.


בואו לקבל – את עצמכם. בחזרה.

לתאום טיפול פרטני או זוגי עם עמיחי:

לחצו כאן


טקסטים אחרונים

עד כמה חשובה ההתאמה להצלחת הקשר הזוגי?

העובדה שיש אנשים שפגשו מישהי ומייד היה להם חיבור נשמות תאומות שמיימי, אלוהי, גורלי, אינסופי, רב גילגולי, פילאי ושלל סופרלטיבים נוספים – אפילו שאני באמת שמח... קרא עוד

אהבת אמת היא לא משהו שמוצאים אלא משהו שיוצרים

על מנת להצליח להגיע להישג האדיר, העצום, הנדיר, של קשר זוגי שיש בו אהבה ואינטימיות וקירבה וביטחון מלאים ואמיתיים – צריך לעשות דוקטורט. אבל לא כזה... קרא עוד

הריפוי הזוגי – שמחולל המחזור הנשי

שנים היינו רבים, צופי ואני, בדיוק כשהיינו מתקרבים לימים האלה, אחת לחודש, אתם יודעים… הימים שלפני המחזור. זה היה נורא, כל פעם מחדש  איזה טריגר אחר... קרא עוד

מה גורם לבני זוג לצאת (מינית, רגשית) מהקשר? ומה מחזיר?

למה בני זוג יוצאים מהקשר? ומה גורם להם להימשך חזרה אל תוך הקשר? למה לפעמים בזוגיות נמשכים לאחרים? למה נעלמת המשיכה בין בני זוג? מה מחזיר... קרא עוד

איך לעצור פגיעות רעילות ונסתרות ביחסים?

מישהו אמר לי משהו שהכאיב לי, שכיווץ אותי, שהיה לי לא נעים, שפגע בי. הוא ממש לא היה בוטה, בתכלס הוא היה נורא עדין, הוא אפילו... קרא עוד

אם שנינו פגענו – אז שנינו צריכים לתקן

לפני כמה ימים חיכיתי בבית לצופי שתחזור מהחוג שלה בזמן, כדי שאני אוכל לצאת מייד לפגישה מאוד חשובה שהיה לי קריטי להגיע אליה ממש בזמן –... קרא עוד

קרא עוד מאמרים

סרטונים אחרונים

מהי פציעה נפשית במובן העמוק, ומהו הריפוי?

מהי בעצם פציעה נפשית במובן העמוק? האם היא האירוע שקרה לנו או מה שקרה לנו בעקבות כך? ומהו בעצם הריפוי במובן העמוק? אני רוצה לשתף פה... קרא עוד

שיעור מבוא: שיטת ״תקשורת מתנות״ – לריפוי ולהתפתחות מואצת דרך מערכות יחסים

  צפו בהקלטת שיעור המבוא ללימוד יסודות שיטת ״תקשורת מתנות״ – לריפוי ולהתפתחות מואמצת דרך מערכות יחסים. המפגש הוקלט בתאריך 5.12.2022 מול קהל חי. שימו לב:... קרא עוד

יסודות שיטת ״דרך הנעים״ – שיעור מבוא

  בשיעור מבוא זה תלמדו את יסודות שיטת ״דרך הנעים״, את עקרונות הבסיס ואת הכלים הראשוניים החשובים.   פידבקים מאנשים שכבר צפו בשיעור המבוא: היה מרתק... קרא עוד

הכל מקרב אותי אליי – המתנות שבתלונות

מוזמנים להאזין לשיחה המרתקת הזאת בפודקאסט ״שיחות על הדרך״, בה ראיינה אותי איילת השחר אסטרייכר על עבודה מסוג חדש עם ביקורת ותלונות בתוך מערכות יחסים, על... קרא עוד

הדיכאון הוא בעצם חבר

מוזמנים להאזין לפודאסט המקסים של הדר זבולוני שנקרא ״בצירי הדרך – התמודדות עם דיכאון אחרי לידה״. הדר ראיינה אותי על חווית הדיכאון הקשה והאישית שלי ועל... קרא עוד

הריפוי הקליל של ״דרך הנעים״

אנחנו חיים בעולם שמקדש עשייה, הצלחות והישגים. עולם שמייצר מרדף שבקלות יכול להרחיק אותנו מהשקט וריפוי שלנו. לפעמים אפילו הנסיון שלנו לרפא את עצמנו הופך להיות... קרא עוד

צפה בסרטונים נוספים