בגיל 21 החלטתי להתאבד – ואז קרה לי נס

בגיל 21 החלטתי להתאבד (אני בן 42 היום).

זה היה אחרי שנים רבות (מגיל 10, אחרי תאונת דרכים) של חרדות נוראיות ודיכאון עמוק ומתמשך שבהן התפללתי בכל לילה שלא אקום יותר בבוקר. עד גיל 21 לא עברתי מעולם דרך שום פחד שלי, והמציאות הלכה וסגרה עליי.

חלק נוסף ממה שגרם לי אז בגיל 21 סבל היה העובדה שסבלתי במשך שנים מאקנה חמור (ושהחמרתי אותו בעצמי מאוד כשנגעתי בפצעים), שנאתי את עצמי והתביישתי בגוף שלי למוות – תרתיי משמע.

(היו עוד סיבות נוספות וכואבות לא פחות לסבל שלי אז, אבל לצורך הסיפור הזה אני משתף כאן בסיבה הספציפית הזאת)

הסתתרתי כל השנים האלה, ממש פיזית, בהפסקות בבית הספר הייתי בורח למקום מבודד ומחכה שם עד שההפסקה תגמר, שאף אחד לא יראה את הפצעים שלי, ובמפגשים חברתיים הייתי מנסה להסתיר את פניי כל הזמן, הייתי כ״כ בודד.

הייתי משתמש אז בתכשיר כלשהו נגד הפצעים שהיה מייבש את עור הפנים שלי עד שהפך אותו ממש כמו לנייר יבש ומת והייתי צריך כל הזמן גם למרוח תכשירים אחרים כדי לנסות להסתיר את זה, כך שהסתרתי גם את העובדה שאני מסתיר.

אם הייתי נכנס למים זה היה מוריד את התכשיר והעור שלי היה הופך להיות מיובש ומת והסוד שלי היה נחשף, ולכן במשך שנים נמנעתי לחלוטין מלהכנס למים בחברת אנשים, לכן נמנעתי לגמרי מללכת לים, לבריכה, לנחלים וכו׳.

התביישתי וניסיתי להסתיר לא רק את הפצעים שלי, אלא גם את העובדה שאני מטפל בהם. זאת אומרת, הסתרתי לא רק את הפצעים אלא גם את העובדה שאני מסתיר אותם. הבושה וההסתרה וגם הסבל שכרוך בהן הפכו להיות רבי שכבות.

 

לראשונה בחיי – גיליתי תחושת משמעות

כמובן, בסופו של דבר לא התאבדתי. מה שקרה הוא שבאותו היום אחי הגדול הציע לי לצאת איתו ועוד חברים לאיזה טיול בטבע, אבל לא סתם אלא – לצאת איתו לטיול של מים, לטיול בנחלים בצפון.

המחשבה הראשונה שעלתה לי הייתה – ״אין סיכוי! אני לא מעיז!״

אבל אז, בגלל שכבר החלטתי להתאבד אמרתי לעצמי ״טוב, אין לי כבר מה להפסיד, אני אלך היום לטיול הזה, ואם הסבל יהיה גדול מנשוא אז מקסימום מחר אני פשוט אתאבד ולא אצטרך לסבול יותר…״ ואז, איכשהו, אמרתי לו שאני בא.

הטיול היה כיף! פעם ראשונה במים אחרי שנים רבות! וגם, הפחד שלי לא התממש כמו שחשבתי, זאת אומרת באמת הפנים שלי התייבשו מאוד אבל זה לא היה נראה כזה חמור ומגעיל כמו שחשבתי שזה יראה.

אבל יותר מזה, זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שבה עברתי דרך פחד!
חשתי אז בפעם הראשונה בחיי תחושה חדשה, תחושה שמעולם לא הכרתי עד אז, תחושה שקראתי לה: אהבה עצמית.

התחושה הזאת סיקרנה אותי והחלטתי להמשיך לחקור אותה, חוויתי תחושת משמעות לראשונה בחיי, משהו שהרגיש כמו ששווה לחיות בשבילו.

אמרתי לעצמי אז ״טוב, אני רק אעבור דרך עוד פחד מחר, ואם זה יהיה ממש נורא אז פשוט אתאבד ישר כדי לא לסבול..״. וכך עשיתי.

למחרת עברתי דרך עוד פחד, ותחושת האהבה העצמית התגברה! וכך באותו האופן בדיוק המשכתי לעשות במשך שמונה חודשים רצופים, פשוט עברתי דרך כל הפחדים שהיו לי באותה התקופה בהדרגה – מהקטנים ביותר עד לגדולים ביותר.

בכל פעם הרגעתי את עצמי לפני ונתתי לעצמי ביטחון שאם יהיה קשה מידי פשוט אתאבד, זה היה ״הטריק״ שמצאתי כדי לתת לעצמי ביטחון לעבור דרך הפחדים.

 

אני יכול לעשות את זה!

אחרי שמונה חודשים הגעתי אל הפחד הכי גדול שהיה לי, חבר טוב הזמין אותי לטוס לחו״ל (בפעם הראשונה בחיי) ולהצטרף אל עוד חברים שעבדו שם בחברת הובלות כך שאצטרך לגור איתם ביחד, ולעבוד כל היום בעבודה שבה מזיעים המון.

האמנתי שהזיעה תחמיר את מצב האקנה שלי, ולא רק זה אלא שהם יראו עליי את כל מה שהסתרתי, הם יראו את הפצעים, הם יראו שאני מטפל בפצעים, הם יראו את כל מה שאני הכי מתבייש בו עד מעמקי נשמתי.

הכל יהיה גלוי לגמרי שם אבל אפילו יותר מזה זה; בדיוק לפני הטיסה רופא סיני אחד נתן לי מן מסיכת בוץ ירוק לשים על הפנים ולהיות איתה ככה איזה חצי שעה בכל יום – והם יראו אותי ככה! בצורה הכי מבישה, הכי מגוכחת ומביישת שאפשר!

אני זוכר את היום שבו החבר הטוב הזה הציע לי להצטרף אליו ולטוס ביחד לעבוד בחו״ל, אני זוכר איך ברגע הראשון עלה מתוכי:

״אין שום סיכוי שאני יכול לעשות את זה! אין לי את הכוחות לעשות את זה! עדיף שאחכה עד שיום אחד יהיה לי את הכוח ורק אז, אולי, אוכל לעשות את זה״.

ואני זוכר איך רגע אחר כך עלתה מחשבה אחרת שאמרה לי ״מה זאת אומרת אני לא יכול לעשות את זה? אני יכול לקנות כרטיס ולעלות המטוס ולהגיע לשם. נכון, אולי אחטוף התקף לב בדרך מהחרדה והכאב, אבל עדיין, אני יכול לעשות את זה!״

ואז, לא יודע מאיפה היה לי את האומץ, פשוט אמרתי לו – ״יאללה, אני בא!״

 

על המטוס בדרך לגיהנום

אני זוכר כמה פחדתי, כמה שיקשקתי מפחד עד הטיסה. ואני זוכר איך עליתי על המטוס הזה אז, ואת הרגע הזה שבו הדלתות נסגרו ואז הוא התחיל ליסוע, ואני זוכר את הרגע שהיינו כבר באוויר, הרגע שבו ידעתי שכבר אין שום דרך חזרה.

ידעתי שאני על מטוס בדרך לגיהנום הפרטי שלי ועדיין – בגלל שזה מה שהלב אמר לי לעשות וכבר לא יכולתי יותר ללכת בדרך אחרת מלבד הדרך של הלב – עשיתי את זה, והייתי כ״כ גאה בעצמי.

אני זוכר איך באותו הרגע, שם על המטוס הממריא, ממש שמעתי בפועל את כל היקום מוחה לי כפיים. זה לא היה באוזניים הפיזיות שלי, אלא באוזניים של הלב.

ואני זוכר כמה כוחות קיבלתי, כמה התמלאתי ממה שעשיתי באותו הרגע ואיך למדתי באותו הרגע שיעור כל כך חשוב שממשיך איתי עד היום:

אני לא צריך למצוא למצוא כוח כדי לעבור דרך הפחד,
אני יכול פשוט לבחור לעבור דרכו – גם בלי כוח – והכוח מגיע בעקבות זה.
הכוח מגיע מתוך הבחירה שלי לעבור דרך הפחד – ולא להפך!

ושם, כשהגעתי והתחלתי לעבוד, קרה לי נס:
במשך כל החודשיים האלה לא היה לי אפילו פצע אחד על הפנים!!

הייתי מאושר שם יותר מכל זמן אחר בחיים שלי, חוויתי שיחרור עמוק, חוויתי ממש איך כל המבנים הישנים של הפחד בתודעה שלי קרסו בעקבות הבחירה שעשיתי.

ובמשך כל החודשיים האלה שהייתי שם שמעתי בתוך הראש שלי רוב הזמן רק מחשבה אחת בלבד, רק מחשבה אחת שחזרה בתוכי שוב ושוב ושוב:

תודה.​

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


לתאום טיפול פרטני או זוגי עם עמיחי:
לחצו כאן

בואו לקבל – את עצמכם. בחזרה.


טקסטים אחרונים

זה לא המילים שלנו שמרפאות – אלא הלב שבתוכן

לפני איזה 7 שנים, כשהייתי בחו״ל, השתתפתי בסדנה מאוד אינטנסיבית. באחד הרגעים שם חוויתי קושי ממש גדול, חוויתי התקף של חרדה, התפרקתי, הייתי מוצף. אז יצאתי... קרא עוד

על חופש תודעתי מהפחד ההישרדותי כלכלי

לפני  כמה שנים טובות, כשהייתי עדיין ממש בתחילת הדרך של ליווי אנשים והנחיית סדנאות וקבוצות, בקושי הצלחתי לקיים את עצמי כלכלית. אני חושב שהרווחתי אז אולי... קרא עוד

להיות התלמידים של בני הזוג – במקום המחנכים

אתמול בלילה: יצאנו צופי ואני להופעה ולכן הלכנו לישון מאוחר בהרבה מהרגיל – עם תקווה, תחנונים ותפילות עזות לאלוהים – שיחמול עלינו הפעם ויעשה שלאור יתן... קרא עוד

כשמסכימים לאהוב – קורה משהו טוב​

אחד הדפוסים הכי כואבים והכי מחריבי יחסים שראיתי, שחוזר שוב ושוב אצל זוגות שפגשתי, במהלך 10 השנים האחרונות בהם אני מלווה זוגות, הוא זה: צד אחד... קרא עוד

הורות: לעולם לא מאוחר מידי לאהוב

כאשר ילד בא להורה שלו ואומר לו במילים עדינות או קשות ״אתה פגעת בי, בגופי, בנפשי, שרטת את נשמתי (עכשיו, אתמול, לפני 20 שנה..)״ הוא לא... קרא עוד

בגיל 21 החלטתי להתאבד – ואז קרה לי נס

בגיל 21 החלטתי להתאבד (אני בן 42 היום). זה היה אחרי שנים רבות (מגיל 10, אחרי תאונת דרכים) של חרדות נוראיות ודיכאון עמוק ומתמשך שבהן התפללתי... קרא עוד

קרא עוד מאמרים

סרטונים אחרונים

להתאבד לתוך החיים ולהתחתן עם הלב שלך

השיחה עם עמיחי זלינקובסקי התחילה עם הדברים הקטנים של היומיום – התלונות שיש לנו על האנשים שחיים איתנו – למשל הדרך שבה אני חותכת את האבוקדו... קרא עוד

חיבור למצפן הפנימי – שיטת ״דרך הנעים״

מהו המצפן הפנימי המקורי שלנו? מדוע וכיצד התנתקנו ממנו? איך חוזרים לשמוע אותו? מה קורה כשמתחילים להקשיב לו? בשאלות האלה עוסק הסירטון, מוזמנים... קרא עוד

כיצד המיקוד במה שנעים מרפא אותנו?

מהו האפקט המרפא כ״כ שמתרחש בגוף ובנפש שלנו כאשר אנחנו מתמקדים במה שנעים עבורנו? כיצד זה מרגיע ומווסת במצבי טראומה ומתח כרוני? איך ומדוע זה משפיע... קרא עוד

יסודות שיטת ״דרך הנעים״ – שיעור מבוא

  בשיעור מבוא זה תלמדו את יסודות שיטת ״דרך הנעים״, את עקרונות הבסיס ואת הכלים הראשוניים החשובים.   פידבקים מאנשים שכבר צפו בשיעור המבוא: היה מרתק... קרא עוד

מהי ״דרך הנעים״? ואיך היא עוזרת לנו לחזור לאיזון ובריאות?

מוזמנים לצפות בהקלטת השיעור שלימדתי בלייב בפייסבוק בקבוצת ״כנות בחיים – השיעור השבועי״ של חברי היקר רועי בן יוסף-כנף. בשיעור הסברתי כמה מההבנות ומעקרונות הבסיס המשחררות... קרא עוד

[יחסינו לאן] למה עולים ספקות בזוגיות?

  “אני לא נמשכת לבן הזוג שלי כמו פעם” או “אני כבר לא בטוח שיש בינינו אינטימיות” הם רק חלק מהמחשבות שמציפות אותנו הקשר הזוגי ומבטאות ספקות... קרא עוד

צפה בסרטונים נוספים