אני מרגיש שאני זקוק ליותר חופש, יש לי פשוט צורך עמוק כזה בתוך מערכות יחסים, ובכלל בחיים, אני אדם שחופש מאוד חשוב לו… לכן הבנתי שמה שנכון לי כרגע זה קצת להתרחק, או אולי לסיים את הזוגיות הזאת, או אולי לפתוח את הקשר שלנו…

המשפט הזה כאן מעל הוא לא משפט שלי (אל דאגה 😉 ) אלא הוא משפט דמיוני לצורך המחשה – שנאמר בצורה כזאת או אחרת בתוך המון מערכות יחסים, או שאולי לא נאמר אבל כן עולה בתוך הראש של המון אנשים הנמצאים במערכות יחסים.

ואתם יודעים מה אני חושב על זה המשפט הזה?

אני חושב שבהמון מקרים (אולי אפילו ברובם?):
מה שנראה כצורך ב״חופש״ הוא למעשה בכלל לא צורך בחופש, אלא צורך בביטחון.

למשל, קחו דוגמא כזאת:

תארו לכם מישהו שנמצא במערכת יחסים. ותארו לכם שבגלל מסע החיים הקשה ואופי הפגיעות והטראומות שעבר בתוך מערכות היחסים בחייו מאז שנולד, המישהו הזה פיתח מנגנוני הגנה של ריצוי בתוך מערכות יחסים.

תארו לכם שמנגנון הריצוי הזה מנסה לעזור לו להרגיש בטוח יותר בתוך קשרים, כי הוא מנסה לוודא שמי שאיתו ביחסים לא תכעס עליו, לא תתאכזב ממנו, לא תפגע בו, ובסופו של דבר – לא תעזוב או תנטוש אותו.

ותארו לכם שבגלל זה, אותו אדם מפחד להגיד לבת הזוג שלו את ה״כן״ ואת ה״לא״ האותנטיים שלו ולשים את הגבולות הטבעיים שלו, ושבמקום זה הוא תמיד אומר ועושה מה שהוא חושב שהוא אמור או מצופה להגיד ולעשות.

או תארו לכם שכאשר הוא נפגע ממשהו שעשתה או אמרה בת הזוג הוא מפחד להגיד לה שהוא נפגע, ושבמקום לומר את זה הוא פשוט אומר ״הכל בסדר״ ומחייך, ואולי הוא אפילו תמיד נורא ״מבין, ורואה, ומכיל, ומקבל״ אותה ובעצם ממשיך גם לקבל ולאפשר התנהגות שפוגעת בו.

ותארו לכם, שכל המצב הזה גורם לאותו אדם להרגיש כל כך לא בטוח בתוך מערכות יחסים, כי במצב הזה הגבולות שלו פרוצים, הוא כל הזמן עושה דברים שאינם האמת האותנטית של הלב או של הגוף שלו וכך פוגע בעצמו (לדוגמא במיניות..), ובמצב הזה הוא גם לא יודע איך לדאוג לצרכים העמוקים שלו בתוך הקשר.

ותארו לכם, שוב, שבגלל מסע החיים שלו והפציעות שעבר בקשרים מאז שנולד, ובגלל דפוס הריצוי, אותו אדם מפחד לומר בצורה גלויה ופתוחה את כל זה לבת הזוג שלו, ולא יודע כיצד לקרוא לה שתהיה איתו ביחד בתוך הקושי והמצוקה שהוא חווה.

ותארו לכם שבגלל זה, הדרך היחידה שנותרת לאותו אדם כדי להפסיק את המצב הכואב והמפחיד הזה היא – להתרחק ממנה בתוך הקשר. או להפרד ממנה לגמרי ולחזור להיות לבד. או כן להיות במערכת יחסים, אבל להפוך אותה לפתוחה ושאינה מחוייבת.

ותארו לכם, שבגלל שהוא אינו מרגיש בטוח מספיק כדי לשתף את בת הזוג שלו כמה מפחיד לו בתוך הקשר במצב הזה, וכמה שהוא מפחד להיות עצמו איתה, כמה שהוא זקוק לביטחון עמוק בתוך הקשר, וכמה שהוא זקוק לדעת שהיא תקבל ותשאר איתו גם יעיז להיות עצמו על באמת איתה –

תארו לכם שבגלל זה הוא פשוט… לא אומר לה שום דבר על כל זה. ושבמקום כל זה הוא אומר לה (ובעיקר גם לעצמו):

״ אני מרגיש שאני זקוק ליותר חופש, יש לי פשוט צורך עמוק כזה בתוך מערכות יחסים, ובכלל בחיים, אני אדם שחופש מאוד חשוב לו… לכן הבנתי שמה שנכון לי כרגע זה קצת להתרחק, או אולי לסיים את הזוגיות הזאת, או אולי לפתוח את הקשר שלנו…״.

תארו לכם שאותו האדם מצליח ממש לשכנע את עצמו, וממש מתחיל להאמין שהצורך שלו בביטחון בתוך מערכות יחסים הוא בעצם…. צורך בחופש מ-מערכות יחסים.

אני רואה בדפוס הזה המון אהבה עצמית עקיפה, אני רואה ניסיון עקיף מלא אכפתיות עצמית – לשמור על עצמו, להגן על עצמו, לוודא שלא ינטוש יותר את עצמו בתוך יחסים וכך גם לא ייפגע  או ינטש יותר.

אך כמובן, החלק האחר של אותו הדפוס הוא שאותו אדם (כל עוד ילך בנתיב הזה) לא באמת יצליח ליצור לעצמו אף פעם קשר קרוב ובטוח באמת ועל מלא (חלקית ובערך הוא אולי כן יצליח).

כשהצורך בחופש מתמלא בתוך הקשר עצמו

ויש גם דרך אחרת, והדרך הזאת מציאותית ואפשרית בהחלט בניסיון האישי שלי, וגם בניסיון שלי עם המון זוגות אותם ליוויתי במהלך השנים. בדרך הזאת לומדים איך לייצר ביטחון אמיתי בתוך הקשר –

כך שיותר ויותר יכולים לשתף את מעמקי העומקים הכמוסים ביותר שלנו עם בני הזוג, את הרגשות העמוקים ביותר, את הכאבים העמוקים ביותר, את הצרכים והכמיהות הכמוסים ביותר. ובעיקר, יותר ויותר יכולים גם להשאר באמת ביחד כאשר כל זה עולה.

קשר כזה מסוגל בהחלט לקלף ולהמיס, שיכבה אחר שיכבה, את מערכות ההגנה ודפוסי ההשרדות הנסתרים והמורכבים, ולהביא, שוב ושוב, הכי עמוק שיש, הכי קרוב שיש, עד הליבה החשופה, הטהורה שאנחנו עצמה, ושם להשאר ביחד.

בקשר כזה אפשר לגלות, לפעמים ממש לראשונה, מה זה אומר:
להיות קרובים ובטוחים בו זמנית ובאופן מלא – בתוך הקשר.

בקשר כזה, אפשר לגלות כיצד הצורך העמוק ב״חופש״ מתמלא לחלוטין – אבל באופן שונה לחלוטין ממה שתיארנו לעצמנו – בתוך הקשר עצמו.