על מנת להצליח להגיע להישג האדיר, העצום, הנדיר, של קשר זוגי שיש בו אהבה ואינטימיות וקירבה וביטחון מלאים ואמיתיים – צריך לעשות דוקטורט. אבל לא כזה אקדמאי, אלא כזה של התודעה והלב.
ודוקטורט כזה, בדיוק כמו כל דוקטורט, לוקח המון המון שנים לימודים אינטנסיביים, שאפשר להצליח בהם רק אם באמת נוכחים בכל השיעורים, ורק אם שמים בתוך הלימוד את כל האנרגיה והכוונה והרצון שלנו.
זה לא רק להגיע לבית ספר (להיות בזוגיות), אלא גם באמת להסכים להיות תלמיד אמיתי בבית הספר הזה, כזה שמשקיע, שמתמסר ללמידה, שלא מוותר גם אם קשה ומאתגר בטירוף, שמוכן לקבל עזרה מכל כיוון אפשרי אם צריך, ובעיקר שפשוט מוכן לעשות הכל – הכל – כדי להצליח בזה.
ומה זה אומר ״להצליח בלימודים״ האלה?
זה אומר להשיג את המצב הזוגי הזה, של קשר עם אדם אחר, שבו הלב שלי סוף סוף נח באמת ובמלאות, בגלל שבטוח לי באמת, ומחובר וקרוב ואינטימי לי באמת, וביחד לי באמת.
להצליח בלימודים האלה אומר שהצלחנו ללמוד איך להשאר ביחד – באמת ביחד – לא משנה דרך איזה סערה וקושי ואתגר וטלטלות עוברים.
להצליח בלימודים האלה אומר שלמדנו איך להצמד האחד לשניה במקום להצמד להגנות שלנו – כאשר הסערה משתוללת, האדמה זזה, והקושי מציף.
זה אומר שלמדנו איך להיות חוף המבטחים האחד של השניה בתוך הסערות של החיים, ושאנחנו סומכים במלאות על מי שאיתנו, או אם לדייק: סומכים על הקשר שלנו – בתור חוף המבטחים שלנו.
זה אומר שאנחנו לא צריכים יותר להגן על עצמנו בתוך הקשר הזה; לא על עצמנו, ולא מפני מי שאיתנו. כי הקשר הזה – הוא ההגנה שלנו כעת.
ולכן, בתוך הקשר הזה אנחנו יכולים להתפשט לחלוטין מכל שארית של שריון או חרב שאנחנו עדיין מחזיקים או לובשים עלינו, ולהשאר עירומים לחלוטין, פשוטים לחלוטין מהכל, להישאר בליבה חשופה לחלוטין – עם מי שאיתנו.
בדרך הזאת, התגמול הוא ממש יומיומי
מפגש נדיר כזה, בין ליבה חשופה לחלוטין לבין ליבה אחרת שחשופה לחלוטין גם כן, והאפשרות להירגע אל תוך החיבור הזה מבלי להיות צריכים שוב להרים הגנות – הוא ההישג הגדול של הקשר הזוגי. הוא פריחתה של האהבה האנושית.
וזה לא לוקח יום, לא חודש וגם לא שנה. זה לוקח שנים רבות (אלא אם כן נולדנו להורים שידעו לחיות את זה איתנו). אבל זה לא שצריך לסבול במשך שנים ואז יום אחד לקבל את התגמול, ממש לא! בדרך הזאת, התגמול הוא ממש יומיומי! כל למידה קטנה חדשה הכי קטנה משדרגת את איכות הקשר ומעמיקה את האהבה והחיבור.
אהבה היא לא משהו שמוצאים – אלא משהו שיוצרים
וזה לא משהו שפשוט ״מוצאים״ אם רק בוחרים את בן או בת הזוג ״הנכונים״ – אלא זה משהו שיוצרים אותו, על ידי בחירה מודעות, אמיצה ומתמשכת.
מי שחושב שזה פשוט עניין של ״למצוא את בני הזוג הנכונים״ ולכן מחליף תמיד את בני הזוג ברגע שנהיה קשה בקשר – מפספס בעיני משהו מהותי.
(ולא, אני לא אומר שתמיד צריך להשאר בקשר לא משנה מה. כן, נכון, לפעמים יש מצבים שבהם הדבר הנכון ביותר – למי שרוצה לעשות דוקטורט באהבה – הוא דווקא לעזוב. אבל צריך הרבה מאוד כנות עצמית כדי להבדיל בין המקרים.)
כן, נכון, חשוב שיהיה שם מישהו שיש איתו חיבור ראשוני בסיסי אמיתי, וחשוב שהוא יהיה (בדיוק כמונו) מישהו שמוכן לעשות עבודה אמיתית. אבל אז יש עבודה קשה וארוכה (והכי משתלמת בעולם!) לעשות ביחד.
מה שמביא לפריחתה של האהבה בקשר הוא לא מציאה של בני הזוג ״המושלמים״, אלא ההסכמה לעשות עבודה אמיתית ביחד מבלי לוותר כשקשה.
עד כמה חשובה ההתאמה להצלחת הקשר?
מספיק בני זוג שהם מתאימים לנו ב51% לפחות. זה מספיק. לא באמת צריך את ה100%. מספיק שהם יהיו קצת יותר מתאימים מאשר לא. מספיק שזה אפשרי איתם, ושהם רוצים כמונו. את השאר תביא העבודה שנעשה ביחד.
וביחד, בעזרת העבודה האמיתית והכנה שלנו, נשיג את ה100% האמיתיים שאליהם הלב שלנו כמהה; 100% אהבה, 100% ביטחון, 100% קירבה, 100% אינטימיות, 100% חברות, 100% חיבור – שעונה *באמת* על *כל* הצרכים *ההיתקשרותיים* שלנו.
ואני לא אומר, ובטח שלא מוכר, איזה אשליה של ״באושר ובעושר״. לא, הריי ברור שגם לזוג שעשה את הדוקטורט שלו והצליח באמת להשיג את ההישג הנדיר הזה של זוגיות עם אהבה אמיתית ובטוחה, גם להם יש עדיין קשיים, ואתגרים, ואולי גם ריבים או נפילות כואבות לפעמים. ברור.
זה לא שפתאום הכל רק כל הזמן קל ונעים וטוב לנצח, זה לא שאין יותר קושי וכאב ופחד ואתגרים ונפילות קשות וכואבות… בוודאי שיש.
אלא זה שהקשר שלהם הפך כל כך חסון, ועמיד, ויציב, ונטוע עמוק, שהוא יודע לעבור את כל אלה ולהשאר מחובר, ולא רק לשרוד זאת אלא גם לצמוח ולגדול ולהעמיק מכל אלה אפילו עוד.
זה אפשרי. וזה ממשי. וזה אמיתי.
ההישג הוא לא איזה מצב מושלם (ממש לא), אלא הפיתוח של היכולת לעבור – ביחד – אינספור מצבים לא מושלמים בכלל, וגם לצמוח מתוכם, ולהעמיק את האהבה, עוד ועוד ועוד.
זאת למידה אינטנסיבית ועמוקה לאין שיעור, בה אנחנו לומדים בכל יום עוד ועוד דברים שלא ראינו על עצמנו, ועל מערכות ההשרדות (המתוקות) האוטומטיות והלא מודעות שלנו שמייצרות לנו שוב ושוב דינאמיקה הרסנית ומרחיקה בקשר.
וזאת גם למידה של איך לעצור את הדינאמיקה ההשרדותית שפוגעת בנו ובקשר – בעיקר דרך ההכרה והמודעות העמוקה אליה ולקיחת האחריות עליה בתוך סיטואציות בקשר – ואיך לאפשר לדינאמיקה חדשה לחלוטין לצמוח ולהצמיח את הקשר: דינאמיקה שמחברת, מקרבת, עושה בטוח, ומגלה בינינו ובתוכנו את האהבה.
יש כאן המון המון מה ללמוד; גם על עצמנו, על איך אנחנו פועלים בתוך קשר. וגם על איך עושים שתהיה כאן אהבה אמיתית בתוכנו ובינינו.
כמו שאמרתי, זה לא איזה לימודי תעודה חפיף כאלה בקטנה… אלא זה דוקטורט אמיתי. אבל לא של האקדמיה, אלא של התודעה והלב.
וזה שווה כל טיפת נשמה, אנרגיה וזמן, ששמים בתוך זה. זה שווה הכל. זה הדבר הגדול ביותר שאפשר להשיג כבן אנוש בעולם הזה. זו אהבת אמת.
וזה אפשרי. וזה ממשי. וזה אמיתי.
