ביום שבת בצהריים הלכנו עם עוד זוג חברים למסעדה ביתית חדשה ומגניבה בפרדס חנה, שהיא בעצם בחצר הבית הפרטי של השפית. הזמנו לנו את המנות, וחיכינו.. וחיכינו.. וחיכינו.. וחיכינו.. וחיכינו… וחיכינו!!!
ואז אחרי חצי שעה יצאה רק מנה אחת בלבד.. ואחרי שעה עוד אחת.. ואחרי שעה וחצי התנצלו ואמרו שטעו ועכשיו כבר נגמרה להם המנה שלי.. ואז אחרי שעתיים בעצם כן הביאו אותה, אבל במילוי אחרת ממה שהזמנתי שאני בכלל לא יכול לאכול..
ובמשך כל השעתיים האלו, אנחנו גוועים ברעב, ומתבאסים שהאוכל לא מגיע, ושלוקח כל כך הרבה זמן, והופכים להיות יותר ויותר מבואסים ועצבניים כבר מרוב רעב והמתנה בלתי נגמרת, וכבר מתחילים ממש לכעוס בינינו לבין עצמנו על המסעדה ועל בעלת המקום, השפית…
אין לי מה להגיד להגנתי, פשוט פישלתי בגדול
ואז, פתאום, מגיעה השפית אלינו – אמא צעירה, מתוקה, שפתחה עסק ביתי חדש – ופשוט מתחילה לדבר איתנו בכנות מוחלטת, בפגיעות מוחלטת, בגובה העיניים, ממקום נורא חשוף, ואומרת לנו משהו כזה מעומק הלב, ומכל הלב:
״טוב שמעו, אין לי מה להגיד להגנתי, פשוט פישלתי בגדול, התבלבלתי לגמרי בהזמנות מרוב הלחץ, עשיתי טעות גדולה ונתתי את המנה שלכם למשפחה אחרת בטעות ואז גיליתי את זה אבל כבר נגמרה המנה שרציתם…
״אני יודעת שממש ממש ביאסתי אותכם והייתם צריכים לחכות בגלל זה כל כך הרבה זמן סתם, ושאתם רעבים, אני ממש ממש ממש מתנצלת ומצטערת.. אין לי מה להגיד להגנתי, רק להודות שפישלתי וטעיתי בגדול, וזה ממש ממש כואב ועצוב לי, ואני רוצה לבקש ממכם סליחה..״
ופתאום, בשניה אחת, נמס לכולנו הלב, וכל האווירה השתנה ונרגעה. פתאום, למרות שזה הכל היה באמת מבאס, לא היה אכפת לנו יותר שקרתה טעות, כי פתאום ראינו את הלב שלה, את המצוקה שלה, את האנושיות שלה, וזה פשוט ישר חיבר אותנו רגשית אליה בהכי ישיר ואותנטי.
פתאום מי שעמד מולנו לא היה יותר מישהו ״שלא סופר אותנו״ או ״שלא אכפת לו מאיתנו״, אלא מישהו אנושי שעשה טעות אנושית לגמרי וכואב אותה, ומכיר בה בכנות, ולוקח אחריות, ורואה אותנו ואכפת לו מאיתנו באמת!
פתאום נהיינו בשניה אחת חברים, וכל מה שיצא לנו מהפה באותו הרגע היה משהו כמו ״זה בסדר, קורה, כולנו בני אדם בסוף, מבאס אבל ממש מבינים וזה ממש בסדר…״, פשוט רצינו להיות בשבילה שם ברגע קשה שלה כבעלת עסק וכבנאדם, וכאמא לילדה צעירה שמנסה להתפרנס מעסק חדש שהוא החלום שלה.
ואז היא אמרה ״חכו רגע, אני רוצה להביא לכם פיצוי״ והיא הלכה וחזרה עם הקינוחים הכי טעימים שאכלתי כבר המון זמן, ופינקה אותנו מכל הלב.
והיא הביאה גם לימונצ׳לו שהיא עשתה בעצמה מהלימונים של הגינה שלה, והרמנו ביחד כוסית, וקישקשנו קצת, והרגשנו שפגשנו בנאדם מתוק כל כך, חברה חדשה. אדם של אמת, ושל כנות, ושל לב, ושל אנושיות אמיתית. פגשנו מישהי שיודעת להפוך לימונים ללימונצ׳לו.
פגיעות אנושית היא ההגנה הכי טובה שיש
וזה מדהים כל כך, איך ברגע אחד שהסכימה (באומץ!!) להיות ככה כל כך פגיעה וחשופה לחלוטין איתנו, הפכה אותנו מאנשים שכועסים עליה לאנשים שאוהבים אותה ורוצים לתמוך בה, מ״אוייבים״ לחברים.
זה מדהים כל כך בעיניי הכוח הזה של הפגיעות בתוך מערכות יחסים עם אנשים, איך פגיעות אנושית כזאת היא דווקא בעצם ההגנה הכי טובה שיש, כי היא מגייסת את מי שמולנו, היא פותחת את הלב של מי שאיתנו, וגורמת למי שבצד השני לרצות לשמור ולהגן עלינו, ולהיות עבורנו..
כך, כשמעיזים להיות פגיעים וחשופים באמת בתוך יחסים עם אנשים כמו שהיא העיזה לעשות באומץ, אז במקום שאנחנו נצטרך לשמור על עצמנו מפני מי שאיתנו – מי שאיתנו הופך בשניה אחת להיות זה ששומר ומגן עלינו. וזה קורה ללא שום מאמץ, פשוט כי זה הטבע האנושי.
וזה היופי, מערכת ההתקשרות הביולוגית שלנו כשהיא מופעלת, היא פשוט קסם מופלא. אני רגיל לראות את זה קורה מול העיניים שלי מידי יום עם הזוגות שאני פוגש בקליניקה, אבל הפעם פגשתי את זה דווקא בין לקוחות לבעלת עסק.. וזה ממש מדהים בעיניי לראות איך הקסם הזה עובד – אפילו במערכות יחסים כאלה!
הקסם של מערכת ההתקשרות <3
