לפני כמה ימים כתבה לי מישהי מפרופיל לא מזוהה את המילים האלה:

״עמיחי אתה חתיכת אפס! מי שמך בכלל ללוות אנשים בפגישות אישיות וקבוצתיות? אתה זיין שכל מקצועי!״. והאמת, בתכלס… היא צודקת.

באמת, מי ומה אני בכלל? זאת האמת, אני אפס, אני שום דבר, ואלוהים הוא הכל. בלעדיו אני כלום ואני אין לי ממני דבר, זה הכל ממנו. הכל ממנו, וממנו בלבד. ואני עפר ואפר, משרת, מרכין את ראשי.

ובאמת, מי שם אותי בכלל ללוות אנשים בפגישות אישיות ובקבוצות? מי? זהו הלב שאמר לי, שנים רבות הוא דחק בי ושנים רבות נלחמתי בו בכל כוחי, נאבקתי ככל יכולתי, לא רציתי, סירבתי בכל תוקף, כי מי אני בכלל??

וכל עוד נלחמתי וסירבתי ללכת בדרך שאמר לי הלב חוויתי כאלה בורות ותהומות חשוכים, איומים ונוראיים של דיכאון וחרדה, עד שלא יכולתי יותר, עד שנכנעתי.

הלב אמר לי ואני עושה, לא מתוך שום התיימרות אלא פשוט משום העובדה שאינני יכול להילחם עוד בליבי.

עוד מתחילת הדרך ועד הרגע הזה עולים בי הספקות ״אולי באמת אני בסה״כ זיין שכל מקצועי?״. כן גם מתוכי עולות המילים האלה, גם אני אומר כך לעצמי לא מעט, כן, הקול של אותו פרופיל לא מזוהה שכתב לי את התגובה הוא קול שקיים גם בתוכי.

אין לי מושג למה אלוהים, הלב, מבקש ממני לעשות זאת. אבל אני סומך עליו שהוא יודע מה הוא עושה, אני סומך עליו כשהוא אומר לי לעשות  – ופשוט עושה. כי אחרת אני פשוט סובל כל כך, כמו שסבלתי כל עוד נלחמתי בלב.

~~~

לפעמים אני שומע את אלוהים מדבר אליי בהדים,

אני אומר לו משהו ואז אני שומע אותו אומר לי חזרה בדיוק אותו הדבר, כמו הד.

למשל לפני כמה דקות, כשהצצתי במחשב וראיתי איך התמלאו תוך כמה ימים שתי הקבוצות שאני עומד לפתוח בעוד כמה שבועות, וחשבתי לעצמי שזה פשוט לא מובן בכלל שזה קורה, ושזה לא ממני אלא שזה לגמרי מאלוהים שזה כך.

והרגשתי אז כל כך הרבה הוכרת תודה בלב על התמיכה והעזרה שאני מקבל ממנו, על האפשרות שניתנת לי שוב ושוב לשרת אותו ואת העולם הזה באופן הזה, ואמרתי בליבי לאלוהים:

״תודה! תודה על כל העזרה שאתה נותן לי! תודה על שלמרות הכל אתה עדיין מאמין בי!״

ואז שמעתי אותו אומר לי חזרה, ממש כמו הד מבפנים:

״תודה! תודה על כל העזרה שאתה נותן לי! תודה על שלמרות הכל אתה עדיין מאמין בי!״

ושם עצרתי, ודממתי, והעיניים העלו דימעה, ותהיתי על הפלא המופלא הזה, על כך שלא רק אלוהים עוזר לנו אלא שגם אנחנו עוזרים לאלוהים..

אנו עוזרים לאלוהים לממש את רצונו כאן בעולם הזה, דרכנו, בבחירה שלנו להתמסר ולאפשר לרצונו לחיות דרכנו, בבחירה שלנו לתת את עצמנו, את גופנו, את רגלינו, את ידינו, את קולנו, את כל כולנו, ללב.