״אין לי מה לתת״ – נראה לי שזה המשפט הכי מושמע אצלי בראש, מאז שהייתי ילד קטן.
כמה מועקה, עצב עמוק ופחד הוא גרם וגורם לי כשהוא עולה ואני מאמין בו.
אבל, אם להיות כנה, הוא גם נותן לי מן תחושת נחמה מרגיעה שכזאת… מעניין לא?!
איך זה שמשפט כואב כ״כ מרגיש כמו נחמה?
אז באמת חשבתי על זה לעומק, והבנתי:
הדבר הראשון שהבנתי הוא – שאפילו שאני מספר לעצמי שאני מרגיש שאין לי מה לתת, זה לא באמת רגש. זה איבחון, ניתוח, הערכה או שיפוט עצמי, אבל זה לא רגש. ולכן אי אפשר באמת להגיד שאני מרגיש ככה.
מהם באמת רגשות? פחד, שימחה, עצב וכאב לדוגמה.
אז מה אני באמת מנסה להגיד כשאני מספר לעצמי ש״אין לי מה לתת״?
אני בעצם מנסה לומר ש:
אני מפחד שהצורך שלי להיות בנתינה משמעותית, ושהצורך שלי להזרים את כל האהבה והמתנות המיוחדות שלי לעולם הזה, לא יקבל מענה. ושאני עצוב כי הצורך הזה לא מקבל מענה כרגע.
בעצם אני מספר לעצמי ש״אין לי מה לתת״ במקום להכיר ולהודות בכך שאני מפחד מדחייה, ושאני מפחד שארצה לתת את הלב שלי לעולם ואף אחד לא ירצה לקבל אותו.
אני מספר לעצמי ש״אין לי מה לתת״ כי:
זה עונה לי בעקיפין על הצורך בביטחון ובהגנה (מפני תחושת דחייה).
במילים אחרות:
אני דוחה את עצמי (את הנתינה שלי) מבפנים כדי לא לקבל דחיה מבחוץ.
כי אם זאת האמת ש״אין לי מה לתת״ אז הכל בסדר. למה?
כי אז לא אהיה ״צריך״ לתת שום דבר לעולם (וכך לא אסתכן באפשרות שיידחו את הנתינה שלי, זאת אומרת אותי).
ומתוך כך אני מבין בעצם, שכאשר אני אומר על פני השטח ש״אין לי מה לתת״, אז ברמה העמוקה יותר אני מתכוון לומר ש״אני צריך ביטחון כדי שאוכל לתת את עצמי״.
ואם אני מקשיב אפילו עוד יותר עמוק, אני מבין שבעצם אני מבקש מעצמי לתת לי ביטחון. זאת אומרת לדעת שגם אם כל העולם ידחה את הנתינה שלי – אני לא אדחה אותי, אני אהיה איתי שם ביחד לא משנה מה קורה.
זאת אומרת, אני מבקש למצוא מענה לצורך החשוב כל כך שלי בביטחון – כדי – שאוכל לתת מענה לצורך החשוב האחר שלי (להיות בנתינה משמעותית ולתת את האהבה והמתנות שלי לעולם הזה).
לסיכום:
אני מבין שיש לי שני צרכים חשובים, ושאני רוצה למצוא דרך לענות על שניהם *בו-זמנית* – מבלי לוותר על אחד מהם, לא על תחושת הביטחון ולא על הנתינה המשמעותית לעולם.
אז כשעולות בי המילים ״אין לי מה לתת״ אני שואל את עצמי:
״אתה מתכוון שאתה ממש רוצה לתת את המתנות המיוחדות שלך לעולם הזה, אבל ממש מפחד שאף אחד לא יעריך אותן או שידחו אותך?״
ואז אני עונה לעצמי:
״כן…..״
ואז אני מחבק אותי מבפנים ואומר לי:
״כן… זה באמת ממש מפחיד…. אני כל כך מבין אותך… האמת שגם אני מפחד בדיוק מאותו הדבר…. רוצה לפחד ביחד?״
ואז, כשאני איתי ביחד, פתאום אני קצת פחות מפחד, ופתאום אני מרגיש קצת יותר בטוח, ופתאום זה נראה קצת יותר אפשרי לצאת ולהעניק את האהבה והמתנות המיוחדות שלי לעולם הזה.
