אנרכיה.
כשילדה קטנה מסרבת לתת נשיקה לדוד כי הגוף שלה לא רוצה, אפילו שאומרים לה שהיא צריכה לעשות את זה כדי להיות ״ילדה טובה״ – היא אנרכיסטית.
כשילד קטן מסרב לסיים את האוכל מהצלחת כי הגוף שלו לא רעב יותר, אפילו שאומרים לו שהוא צריך לעשות את זה כדי להיות ״ילד טוב״ – הוא אנרכיסט.
כשאברהם אבינו ניתץ ושבר את פסלי האלילים כדי להזכיר שאלוהים אינו פסל שיצרנו לעצמנו, אפילו שכולם סגדו אז לפסלים – הוא היה אנרכיסט.
כשגלילאו טען שכדור הארץ מסתובב סביב השמש, אפילו שכל המדענים בעולם באותו זמן טענו שהשמש מסתובבת סביב כדור הארץ – הוא היה אנרכיסט.
בכל פעם שמישהו מעיז להיות עצמו, להגיד וללכת עם האמת שלו, אפילו ולמרות שהיא עשויה להיות שונה לגמרי ממה שכולם אומרים, אפילו שכולם אומרים לו שהוא צריך להיות ולדבר ולפעול כמו שהם רוצים – הוא אנרכיסט.
בכל פעם שמישהו בוחר להקשיב ללב שלו, אפילו שכולם אומרים לו להתעלם מהלב שלו, להתעלם מהידיעה הפנימית שלו, להתעלם מהסמכות הפנימית שלו ולהקשיב לסמכות שנמצאת מחוץ אליו – הוא אנרכיסט.
אנרכיה אמיתית היא מצב שבו אף אחד לא שולט באף אחד אחר. אנרכיה אמיתית היא מצב שבו אף אחד לא לוקח את הכוח מאף אחד. ומצד שני, היא מצב שבו אף אחד לא נותן את הכוח שלו לאף אחד אחר.
אנרכיה אמיתית אינה כאוס,
אנרכיה אמיתית גם אינה העדר שילטון.
אנרכיה אמיתית, בפשטות, היא – שילטון עצמי.
היא מה שקורה כאשר ״העצמי״ שולט, במקום שישלטו בו.
ומהו ״העצמי״?
הוא – העצם.
הוא – המהות.
הוא – הנשמה.
הוא – האלוהים.
או בטרמינולוגיה שלי:
הוא – הלב.
ומה יקרה לחברה שלנו אם כולם יקשיבו ל״לב״?
מה שיקרה הוא שהחברה הזאת תישלט על ידי – ״הלב״.
לא על ידי המחשבות, האמונות, הרעיונות, הדעות.
וגם לא על ידי הדחפים או הרגשות.
אלא אך ורק על ידי – הלב.
אנרכיה, אם כן, היא – שילטון הלב.
