אהבה וחופש בחירה תמיד באים ביחד, תמיד ביחד.
כי האחד לא יכול להתקיים ללא השני.

כאשר נמצאים ביחסים מתוך תחושת ״מחוייבות״ אז אין בהם חופש בחירה,
ואם אין ביחסים חופש בחירה אז אין גם אפשרות שתהיה בהם אהבה..

מייד אסביר מאוד לעומק את כוונתי, אבל קודם כל הבהרה חשובה:

כשאני אומר ״מחוייבות״ אני לא מדבר על התמסרות (שנובעת מתוך בחירה חופשית, ושעליה אסביר כאן בהמשך) אלא כמובן על האמונה שאומרת ש״אני חייב להיות איתה״, ועל התחושה ש״אין לי באמת ברירה\בחירה”.

האמונה שאומרת שאין לי ברירה

אז נגיד שאני מאמין בטעות שאני ״מחוייב״ בתוך מערכת יחסים ושאני חייב להיות איתה – איך אני מסביר לעצמי שאני חייב להיות איתה ושאין לי כאן בחירה?

אולי אני מסביר שזה משום שאנחנו כבר הרבה זמן ביחד, אולי משום שהתחתנו, אולי משום שיש ילדים, אולי משום שאני מרגיש חסר ערך ושאף אחת אחרת לא תרצה אותי, אולי משום שאני מפחד להיות לבד, אולי משום שאני צריך אותה כלכלית או פיזית, ואולי עוד הרבה דברים.

והעניין הוא שכל עוד אני מאמין שאני חייב להיות איתה ושאני לא יכול גם לעזוב, אז אני לא יכול יותר לדעת אם אני באמת רוצה (מדגיש – רוצה) להיות איתה.

רק כאשר אני באמת זוכר שאני חופשי לחלוטין, שאני לא חייב להיות איתה ושאני יכול לעזוב בכל רגע נתון אם זהו רצוני, רק אז אני באמת יכול לשאול ולגלות – האם אני רוצה להיות איתה?

אוהב או מפחד לעזוב?

מהמקום החופשי הזה אני יודע למה אני איתה, אני יודע שאני איתה לא כי אני חייב ולא כי אני מפחד להיות בלעדיה, אלא אך ורק משום שאני – רוצה.

ולמקום הזה שממנו אני בוחר להיות איתה אפילו שאני ממש לא חייב ולא מחוייב אני קורא אהבה. ואהבה יכולה להתקיים רק כאשר אין שום מחוייבות, רק כאשר יש חופש בחירה, רק כאשר הרצון חופשי.

כי כאשר אני לא צריך\אמור\חייב\מחוייב להיות או לעשות שום דבר משום סיבה, אז הרצון יוצא לחופשי, ואז נשאר בהכרח רק מניע אחד ויחיד לכל בחירה ופעולה שלי והוא – שאני רוצה בכך.

ואהבה (כמו שאני מגדיר אותה כאן) פירושה שאני עושה משהו, או נמצא עם מישהו, אך ורק מבחירה חופשית שלי, אך ורק כי אני בוחר ורוצה בכך, אך ורק מתוך חופש אמיתי.

ומה אם עולים ספקות?

ומה אם עולים ספקות לגבי היחסים?
ומה אם לא בטוחים שבאמת רוצים להיות עם האדם הספציפי הזה?
ומה אם כבר לא נמשכים יותר?
ומה אם עולה פתאום הרצון להיות עם אחרות או אחרים?

לפעמים (לרוב, אבל לא תמיד) זאת פשוט בקשה תת מודעת, נסתרת ועקיפה, להזכיר לעצמי שאני חופשי.

לפעמים זאת פשוט בקשה להיזכר בחופש הבחירה שלי, בקשה להיזכר שהיחסים האלה (ובכלל, החיים) הם לא איזה בית כלא, אלא בעצם מגרש משחקים.

וכשאני נותן לעצמי חזרה את חופש הבחירה שלי אז (לרוב, אבל לא תמיד) יחד עם חופש הבחירה שחזר חוזרת גם המשיכה וגם האהבה, הספקות נעלמים ופתאום אני נזכר שאני כל כך אוהב אותה, וכל כך רוצה להיות איתה, כן, ספציפית אותה.

כי פתאום, כאשר נזכרתי שאני באמת לא חייב להשאר, שאני באמת יכול לעזוב ושאני באמת יכול להיות עם כל מי שאני רוצה, נזכרתי גם שבעצם… אני רוצה להיות רק איתה.

וכל הספקות, העדר המשיכה והרצון להיות עם אחרות, היו רק הדרך (העקיפה, הנסתרת, התת מודעת והגאונית) שלי להזכיר לעצמי ש – אני רוצה, ממש רוצה, להיות איתה. ספציפית איתה.

ובמילים אחרות – זאת הייתה הבקשה העקיפה, וגם הדרך הנסתרת והגאונית שלי, להחזיר את האהבה בתוכי ובינינו, אל ליבי ואל היחסים.

אבל מה עם תחושת ביטחון?!

״אבל מה עם ביטחון?!״ (תמיד מישהו שואל) ״איך אפשר ככה להתמסר ביחסים כשיודעים שבכל רגע הוא\היא יכולים לעזוב אותי?״

התשובה שלי היא ש:

רק כאשר אני יודע בוודאות שהיא איתי משום שהיא באמת רוצה בכך (ולא משום שהיא מרגישה מחוייבת\חייבת), רק אז אני באמת מרגיש בטוח להתמסר, משום שרק אז אני באמת יודע שהיא איתי משום שהיא באמת אוהבת אותי.

ורק כאשר אני באמת מרגיש אהוב אני מרגיש גם באמת בטוח.

אבל אם היא איתי משום שהיא מרגישה שהיא חייבת, זאת אומרת מתוך מחוייבות, אז אני לא באמת יודע אם היא באמת אוהבת אותי, ואז אני כמובן ממש לא מרגיש בטוח להתמסר.

ומהכיוון השני של היחסים, כאשר אני מאמין שאני חייב להיות איתה אז אני לא מרגיש בטוח להתמסר, כי אז אני מרגיש שההתמסרות אליה היא בכלל נטישה עצמית.

למה זאת נטישה עצמית? משום שאני יכול להיות נאמן לעצמי רק כאשר יש לי יכולת לבחור בחופשיות, כך שאני עושה תמיד רק מה שבאמת נכון ללב שלי.

וכשאני יודע שאני לא חייב להיות איתה ושאני באמת חופשי לבחור, רק אז אני יודע בוודאות שההתמסרות אליה היא לא וויתור על חופש הבחירה שלי אלא – ביטוי שלו.

כי בסופו של דבר – להתמסר לאדם שאיתי זה בעצם להתמסר לעצמי.
ולהתמסר לעצמי פירושו – להיות עצמי, באמת, באותנטיות.
ולהיות עצמי באותנטיות אני יכול אך ורק כאשר – יש לי חופש בחירה אמיתי.
ורק כאשר יש לי חופש בחירה אמיתי אני יכול – לבחור להתמסר לאדם שאיתי.