בכל רגע, בכל דקה, בכל יום ובכל שעה, נשאלת שוב ושוב אותה השאלה:
״עד כמה אתה מסכים שיהיה לך טוב?״
ואז, בכל פעם שאתה מסכים עוד קצת, נפתח עוד קצת, מרשה עוד מעט מאינסוף הטוב שמבקש להינתן לך כך סתם ורק משום שאתה קיים, נשאלת שוב השאלה:
״ועכשיו, עד כמה אתה מסכים שיהיה לך טוב? האם עכשיו אתה מסכים אפילו עוד?״
וכל חיינו הם שיחה שכזאת, עם החיים, שבחוץ ובפנים. והשיחה הולכת כך:
״מסכים?
עוד לא…
מסכים?
אוקי, אבל רק קצת..
מסכים?
כן, אבל רק עוד טיפה…
מסכים?
אוקי, אבל לא יותר מידי…
מסכים?
אבל אני לא יודע אם מותר כל כך הרבה…
מסכים?
אבל אני לא יודע אם אפשר ללכת עד לכן, כל כך רחוק…
מסכים?
אני רוצה, אבל אולי אני מגזים…
מסכים?
אבל עד כמה זה ימשיך? זה כבר מפחיד, כי כבר כל כך הרבה טוב נמצא לי בחיים…
מסכים?
אני רוצה, אך כבר קשה לי להכיל כל כך הרבה טוב…
מסכים?
מה איך שום רע??
מסכים?
מה, רק לקבל עד אינסוף את כל הטוב מהחיים?
מסכים?
מה, אין שום מחיר?!??!??
מסכים?
קשה כל כך להאמין שיש רק טוב…
מסכים?
אוקי, אבל בקצב שלי, כדי שלא אתפוצץ מרוב כמה שטוב…
מסכים?
כן… מסכים!״
פשוט לומדים להסכים, עוד ועוד. לומדים שאפשר, שמותר, שזה בסדר ונכון, ושאין שום מחיר שצריך לשלם כדי שיהיה לנו טוב – רק להסכים.
אז מה עושים? פשוט הופכים למודעים, עוד ויותר, לכל מה שחוסם את זה, לכל מה שאומר ש”לא! זה לא אפשרי! לא בשבילי!!", פשוט הופכים למודעים לוויתור אשר עשינו על עצמנו בילדות (הפיזית, הנפשית, הרוחנית).
ולהפוך למודעים זה להחזיר את הבחירה אל החיים, זה להוסיף את הבחירה ואת האפשרות של לענות ב"כן! מסכים!" אחרי שנים של "לא! לא אפשרי! לא בשבילי!" שנאמר כאוטומט ללא בחירה או מודעות.
למשל:
עד כמה אתה מוכן שיהיה לך טוב עם בת זוג? עד כמה אתה מוכן שיהיה לך טוב, שיהיה לך קל להיות נאהב ולאהוב? כל מה שתסכים יהפוך אפשרי, אלא אם כן תאמר אחרת.
למשל:
האם את מסכימה שכל מה שאי פעם תצטרכי לעשות כפרנסה יהיה רק, אבל רק, מה שעושה לך טוב באמת, ומשמח, ומגדיל, ומרגש ומרחיב?
האם את מסכימה שאין כאן שום מחיר שתצטרכי לשלם בשביל שיהיה לך את זה? האם את מסכימה שלא תחווי עוד מאמץ פנימי, ושכסף, או שפרנסה, פשוט יבואו מעצמם ללא ש״תעבדי״ (אלא פשוט תהני) בשבילם?
למשל:
האם את מסכימה שהתפתחות, גדילה וצמיחה יתרחשו מעצמם, ללא שום מאמץ, ללא שום צורך במאבקים ומלחמות, ללא שום מסעות רוחניים אל עבר יעדים וכיבושים עתידיים?
האם את מוכנה להינשא על נהר החיים, כבר כאן וכבר עכשיו, מתוך אמון ומנוחה, כך שלכל מקום אליו הם ינשאו אותך שם יהיה רק טוב יותר, ויותר ויותר? האם את מסכימה שאין מחיר שאת צריכה לשלם בשביל שיהיה לך טוב, שאין כאן טריק ושיהיה לך טוב אינסוף פשוט כך סתם?
כי בכל רגע ובכל דקה, בכל יום ובכל שעה, נשאלת שוב ושוב אותה השאלה:
״עד כמה אתה מסכים שיהיה לך טוב? עד כמה את מסכימה לחיים, ולעולם הזה כולו, להראות לך שצדקת כשהסכמת?״
״עד כמה אתה מוכן להרפות מכל האמונות הישנות, מכל ההגיון ומכל הסיבות, מכל העבר, מכל הניסיון ומכל ה׳למידה׳?״
״עד כמה אתה מוכן להתחיל מחדש לפגוש את העולם, כמו ילד קטן, טהור ותמים, אשר יודע שהינו ראוי לכל הטוב שבעולם, אשר יודע שכל מה שהוא צריך יתנו לו החיים במתנה, שאין מחיר, שלא צריך להחזיר?״
כי ככה זה עם ההורה האמיתי אשר אוהב אותך, עם המקור, עם החיים – הם פשוט אוהבים אותך אז הם נותנים. ויש רק שאלה אחת: ״עד כמה אתה מסכים?״
