ללכת יום יום לעבודה שבכלל לא סובלים? זה סבל! להתפטר? זה אושר! אבל לא רק מעבודה חיצונית אלא בעיקר מעבודה פנימית!

העניין הוא שאנחנו בני האדם לא רק הולכים לעבודה שאנחנו לא סובלים במובן הרגיל, אלא שאנחנו גם עובדים כמעט בכל רגע נתון ביום בעבודה פנימית שאנחנו לא סובלים, ולכן אנחנו סובלים.

העבודה הפנימית הזאת שגורמת לנו סבל היא כל תפקיד או דמות שלקחנו על עצמנו בניסיון להיות מישהו או משהו שהוא לא בדיוק מי שאנחנו עכשיו ברגע זה.

דוגמאות לעבודה פנימית שכזאת

זה שתמיד נחמד, זאת שלעולם לא כועסת, זה שצריך להציל את העולם, זאת שתמיד טוב לה, זה שהכל הולך לו, זאת שאצלה הכל בשליטה תמיד, זאת שהיא מוצלחת, זה שהוא מורד, זאת שהיא תמיד אמא רגועה, וכו.

או למשל – זה שצריך להעלים את הרגשות השליליים בתוכו, זאת שצריכה למצוא כבר זוגיות אחרי כל השנים האלה, זה שצריך למצוא דרך להעלים את הבדידות הנוראית שהוא מרגיש, זה שצריך להעלים את המחשבות, זאת שצריכה למצוא שקט בתוכה, זאת שצריכה להפסיק לשנוא את עצמה, ובעצם כל סוג של ״עבודה רוחנית או נפשית״ שמטרתה לשנות או לשלוט בעצמנו או במה שיש.

סבל, בעצם, הוא מילה נרדפת למאמץ פנימי

כמה שיש יותר מאמץ פנימי כך יש יותר סבל בעצם. כי כל מאמץ להיות אחרים ממה שאנחנו ברגע זה הוא בעצם יצירת פיצול בתוכנו כאשר חלק אחד נאבק או מנסה לשלוט בחלק אחר במעגל קסמים אינסופי שלעולם לא באמת עובד.. בקיצור, סבל כבר אמרנו?

וסבל ומאמץ הם בעצם סימפטומים לכך שלקחנו על עצמנו איזה תפקיד פנימי, ושאנחנו הולכים כל יום לעבודה שאנחנו לא סובלים – בעיקר מבפנים, לא רק מבחוץ.

ואם במקרה יצא לכם פעם לעבוד באיזה עבודה שלא סבלתם בכלל, ואם יצא לכם שפתאום פיטרו אתכם מהעבודה הזאת ונשמתם לרווחה כי בעצם בכלל לא רציתם לעבוד בה, אז אתם יודעים על מה אני מדבר.

אבל אני אומר שאפשר לעשות אותו הדבר מבפנים, פשוט לפטר את עצמנו מכל התפקידים גורמי הסבל שלקחנו על עצמנו, לשחרר את עצמנו מכל אותן זהויות שלבשנו על עצמנו, ופשוט… לצאת לחופשי.

פיטרתי את עצמי

היה איזה יום אחד לפני כמה שנים שבו נפלה בתוכי ההחלטה הסופית שאני לא הולך יותר לעבוד עוד לעולם בעבודות שאני לא סובל. זה היה אחרי שנים רבות של עבודה בכל מיני עבודות מזדמנות נוראיות שסבלתי בהן נורא.

החלטתי אז שגם אם אגווע ברעב ואמות בגלל זה, לא אכפת לי, אני לא הולך לסבול יותר ככה, החלטתי אז שמרגע זה אני עושה רק מה שהלב שלי אומר לי.

ובאמת עזבתי אז הכל… ולא רק מבחוץ, אלא גם מבפנים התחלתי לעזוב עוד ועוד צורות של תפקידים ושל מאמץ שלקחתי על עצמי ושגרמו לי סבל. התחלתי אז לגלות לאט לאט מה זה אומר לחיות ללא מאמץ וללא מאבק פנימי, ומה זה אומר לחיות מתוך הקשבה אמיתית ללב.

רק אז התחלתי לעלות על דרך הייעוד שלי, כי רק אז באמת הסכמתי לפנות למה מקום בחיי, רק אז התחילה לאט לאט להיוולד גישת ״להקשיב ללב״.

לאט לאט התחלתי ללוות אנשים בפגישות אישיות, ליצור ולהנחות סדנאות וקבוצות, עד שזה הגיע למצב הנוכחי שבו אני עושה את מה שהכי כיף לי בעולם וחי בשפע הרבה יותר גדול (בכל התחומים) מכל תקופה אחרת אי פעם בחיים שלי שבה ״עבדתי קשה״.

אז ממש לא חייבים להאמין יותר לכל האמונות השקריות שאומרות ש״צריך לעבוד קשה כדי להצליח״, או ש״לא באנו להנות״, ושווה לשקול את האפשרות שאולי הן בכלל לא האמת…

מה אם באנו להנות בחיים האלה, להנות באמת, ברמה העמוקה ביותר האפשרית, וכמה שיותר? ומה אם ממש לא צריך לעבוד קשה כדי להצליח אלא ממש להפך?

רוצה לעזור לעצמך? פשוט תפסיק להפריע 🙂

כל מאמץ פנימי רק מפריע לזרימה הטבעית, וכשלא מפריעים לזרימה הטבעית היא לוקחת אותנו אל עבר הגשמה עצמית מלאה ושפע עצום בכל תחומי החיים.

ואני לא מדבר על תאוריה אלא מדבר מהחוויה האישית שלי, ולא רק שלי אלא גם של המון אנשים אחרים שכבר פגשו דרך המפגשים האישיים והקבוצתיים את הגישה הזאת ומיישמים אותה בחייהם הפרטיים.

גם אם זה נשמע מוזר או מופרך, החוויה האישית שלי הראתה לי שזה באמת יכול להיות פשוט וקל: לנוח מבפנים, להתרווח ולתת לזרימה הטבעית לשאת אותנו מעצמה אל כל מה שאי פעם חיפשנו להגיע אליו, אבל ללא מאבק.

הכל קורה מעצמו בדרך הטובה, המהירה והיעילה ביותר, כשמפסיקים להפריע לו לקרות עם כל המאבק שלנו בניסיון לגרום לזה לקרות…

אז איך מתפטרים מכל הסבל והמאמץ שבתפקידים והזהויות שלקחנו על עצמנו? 

מוזמנים לצפות בסירטון שצירפתי כאן למטה ושבו אני מדגים באופן ספונטאני אל עדי המקסימה את הכלי\המשחק המשחרר הזה שיצרתי ופשוט מפטר אותה שוב ושוב תוך כדי שאנחנו נקרעים מצחוק 🙂

אבל לפני זה עדיף שתקראו מה כתבתי כאן כדי שתבינו מה קורה שם.

איך הכלי\משחק הזה עובד?

אני פשוט שואל בנאדם מה התפקיד שלו ואז אני מפטר אותו. פשוט.

אני מסביר לאנשים שזה כמו משחק כזה, אני מראיין אותם על התפקיד שלהם, ואז בין אם הם נכשלו בתפקיד או הצליחו בו אני תמיד מפטר אותם.

אם הם נכשלו בו אז כנראה שהם ממש גרועים בו (זה נאמר בנימה הומוריסטית) והם מפוטרים 🙂 אם הם הצליחו בו אז אין יותר צורך במילוי התפקיד והם מפוטרים גם 🙂

הפיטורים שולחים את האדם לחוויה של שיחרור וחופש גדול מבפנים. זה גורם לאדם הקלה גדולה כשהוא מבין שהוא מפוטר מתפקיד שבעצם בכלל לא רצה באמת אף פעם להיות בו.

כמו כל הכלים והמשחקים שאני יוצר, גם זה לא מיועד בהכרח להיות ״הגיוני״ אלא עובד עם הרגש. הכלי הזה מדבר עם הרובד הרגשי ועוזר לו להשתחרר בקלות מתחושת המועקה שבאה עם לבישת תפקידים וזהויות.

המשחק\כלי הזה מזכיר לנו שאנחנו לא באמת צריכים לשלוט בהכל כל הזמן, שיש אינטיליגנציה עצומה שדואגת כאן להכל ושאנחנו יכולים לסמוך עליה, כך שגם אם ננוח מבפנים היא עדיין תדאג להכל והכל יהיה בסדר.

ובעצם, הכי יהיה אפילו יותר בסדר, והרבה יותר בסדר ממה שהיה עד עכשיו, משום שהאינטליגנציה הזאת עושה הכל בצורה הרבה יותר טובה ממה שאנחנו יכולים לעשות, הרבה יותר טוב ממה שאנחנו עשויים לדמיין.

אז מה שנשאר זה רק להתפטר מבפנים, לצאת לחופשה פנימית, לנוח מכל התפקידים המעייפים והמעיקים שלקחנו על עצמנו כל החיים ולהפסיק להפריע לאינטיליגנציה והאהבה העצומה של החיים לטפל בהכל עבורנו בצורה מושלמת.

עכשיו תראו את סירטון ההדגמה הזה, תקרעו מצחוק, ותבינו איך זה עובד 🙂