"חשיבה חיובית" – האם היא באמת חיובית?

נניח שאני עצוב עכשיו – וזאת עובדה. זה מה שיש עכשיו – אני עצוב.

אבל אני לא רוצה להרגיש את העצב שלי אז אני מחפש מה לעשות כדי להעלים את העצב שלי, כדי לשנות אותו, להתמיר אותו, להפטר ממנו, כדי להפוך אותו לשימחה, ואז אני אומר לעצמי הנה אחלה טכניקה – "אחשוב חיובי!".

ומה זאת ה"חשיבה חיובית" הזאת בעצם?

בעצם זה להתמקד במה שאין, זה להתמקד בחסר. מה זאת אומרת?

זאת אומרת שמה שיש כאן ועכשיו הוא עצב, זאת עובדה, זה מה שאני מרגיש. והניסיון לחשוב חיובי כדי להיות שמח הוא התמקדות במה שאין, במה שחסר, זאת אומרת – התמקדות ברעיון של שימחה עתידית בזמן שכרגע בהווה מה שיש הוא עצב. העצב הוא מה שיש והשימחה היא מה שאין, לכן, למעשה, חשיבה חיובית מתמקדת במה שאין.

כשמתקדים במה שאין ובמה שחסר (רעיון של שימחה למשל), אז מה שקורה זה שבעצם מנסים לשלול את מה שיש (את העצב). לכן חשיבה חיובית מבוססת בעצם על שלילה של מה שיש, שלילה של מי שאני כאן ועכשיו (עצוב).

בעצם, במילים אחרות, אפשר לקרוא לזה גם הדחקה, ויש המון דרכים להדחיק ולנטוש את עצמנו כשקשה לנו, על ידי ניסיון להפוך למשהו שאנחנו לא ברגע זה, "חשיבה חיובית" עשויה לפעמים להיות אחת מהן.

״חשיבה חיובית״ עשויה להיות ניסיון לשלול חצי מתחום הרגשות המוגדרים בטעות כ"רגשות שליליים", ולאשר רק את החצי האחר שהיא מגדירה בטעות כ"רגשות חיוביים".

ומשום ש״חשיבה חיובית״ מסוג הזה מבוססת למעשה על שלילה של הרגש הנוכחי – היא יוצרת כך בטעות רק עוד שליליות. ושליליות, כאמור, היא מה שקורה כאשר אנחנו שוללים את עצמנו, או חלקים מהחוויה שלנו ברגע זה.

רגשות לעולם אינם שליליים

מה שגורם לנו חוות רגשות כ"שליליים" הוא הניסיון שלנו לשלול אותם. כשאנחנו שוללים רגש מסויים בעצם הפכנו אותו ל"לשלילי" בעיני עצמנו.

אבל עצב אינו שלילי, עצב הוא לגיטימי לחלוטין, כך גם כעס ופחד וכל השאר. כולם מאוד מאוד חיוביים עבור מי שבוחר באמת לאשר להם להתקיים ובאמת בוחר להקשיב לעומק ליבם.

כי בעומק ליבו של כל רגש קיימת אינטליגנציה ואהבה עצומה.. כל הרגשות כולם נובעים מתוך עומק הלב, והם כולם הדרך בה מעמקי הלב מדברים עם פני השטח של האישיות.

רגשות הם התקשורת של הלב וכאשר אנחנו מנסים רק להרגיש "רגשות חיוביים" ולהעלים את ה"רגשות השליליים" למעשה אנחנו מסרבים להקשיב לחצי ממה שהלב שלנו אומר לנו. מצב כזה של חוסר תקשורת בתוך עצמנו הוא מצב של סבל.

מהי חשיבה מאשרת?

"חשיבה מאשרת" היא דבר אחר לגמרי, זוהי חשיבה שמאשרת את (כל) מה שיש כאן ועכשיו, אבל לא רק את החצי האחד אלא את הכל ללא יוצא מן הכלל. בתוכה הכל מקבל אישור להיות ולהשאר בדיוק כפי שהוא, גם רגשות "שליליים" (האם הם באמת שליליים…?) וגם רגשות "חיוביים" (האם הם באמת "חיוביים"?).

למעשה, חשיבה מאשרת רואה מעבר להגדרות של "שלילי" ו"חיובי", היא רואה את החיוביות המוחלטת שקיימת בכל, גם ברגשות "שליליים", לכן ניתן לומר שהיא החשיבה החיובית האולטימטיבית, משום שהיא רואה מעבר לתוויות שמשליכה המחשבה.

לדוגמה, אם אני עצוב היא תאשר לי שזה בסדר להיות עצוב. וכשאני מאשר את העצב – הוא נהיה מאושר 🙂 וכשהעצב שלי מאושר אני מאושר. כי מהו בעצם "אושר"? אושר הוא בסה"כ מה שמרגישים כשאנחנו מקבלים אישור… המילה "אושר" מגיעה מתוך המילה "אישור", יש להם את אותו השורש בדיוק.

זהו סוד האושר: כל מה שמקבל אישור נהיה מאושר 🙂

לכן – אני מאשר לעצמי להיות עצוב כשאני עצוב ואז אני נהיה מאושר, לא כי הפסקתי להיות עצוב אלא כי אישרתי את עצמי בצורתי הנוכחית (עצב).

וזה פשוט מרגיש כמו קסם.. כי אני בכלל לא מנסה להיות שמח, אלא רק מאשר לעצמי להיות בדיוק מי ומה ואיך שאני בלי לנסות לשנות דבר, ופתאום אני מאושר. כל פעם מחדש, זה עובד כמו קסם, וזה כל כך פשוט, כל כך פשוט להיות מאושר…

מהו בעצם "אישור" אמיתי?

אתחיל במה הוא הוא לא. אישור הוא לא הניסיון לשנות, להתמיר, לפתור, להדחיק, להתעלות מעבר, או לקרוס אל תוך הרגש או לנסות לשלוט בו בשום צורה.

אישור הוא בעצם הכי פשוט בעולם.. זה פשוט להיות הרגש, שזה אומר – לא להפריד את עצמי ממנו. כל הדברים שכתבתי כאן מעלה שאישור הוא לא, הם בעצם הדרך שלנו להפריד את עצמנו מהרגש.

כל פעם שאנחנו מנסים לעשות את אחד מהדברים האלה אנחנו למעשה מנסים להפריד את עצמנו מהרגש, זאת אומרת ללכת אל הראש ולהפריד אותו מהלב שזה בעצם לפצל את עצמנו. וזה סבל.

כשאני באמת מאשר את הרגש שקיים ברגע זה אני בעצם מסכים להיות אחד איתו, אחד עם הרגש, מבלי לזוז לשום כיוון..

אם אני חווה למשל גל של עצב עצום ברגע זה שמרגיש כמו סערת טורנדו נוראית, אז כל ניסיון לעשות משהו מהרשימה של "מה זה לא אישור" שכתבתי כאן למעלה יהיה בעצם ללכת אל שולי הטורנדו ולהסתחרר בתוכו, וזה סבל.

אישור אמיתי, לעומת זאת, יהיה לנוח בדיוק במרכז הטורנדו הריגשי הזה, בדיוק בעין הסערה, מבלי לנוע החוצה מן המרכז הזה לשום כיוון.

זוהי למעשה התמזגות עם הרגש מבלי לקרוס לתוכו. זוהי נוכחות אמיתית בלב הסערה, והנוכחות האמיתית הזאת היא למעשה מנוחה אמיתית.. לכן אישור אמיתי הוא היכולת לנוח במרכזו של כל דבר שעולה בתוכנו.

אז הנה כלי קטן ומאוד יעיל במתנה

הוא מורכב משני שלבים:

1. לשאול "מה אני עכשיו?" (רגש מסויים או ההתנגדות אליו)

2. לאשר את לעצמי להיות בדיוק מה שאני. לנצח.

לדוגמה:

וריאציה מכיוון אחד:

1. מה אני עכשיו? אני עצב.

2. אני מאשר לעצמי להיות עצב. לנצח (ללא הגבלת זמן).

ואריאציה מהכיוון השני:

1. מה אני עכשיו? אני התנגדות לעצב.

2. אני מאשר לעצמי להתנגד לעצב. לנצח (ללא הגבלת זמן).

דגשים שממש חשוב להיות מודע להם כשמשתמשים בכלי הזה:

1. חשוב לבדוק מי הכי צריך כרגע את האישור – הרגש או ההתנגדות אליו.

אפשר לשחק עם שתי הצדדים, לנסות לאשר לעצמנו להיות עצובים ואז לנסות לאשר לעצמנו להתנגד לעצב ואז לראות מה מגיב יותר. תמיד יש צד אחד שיותר צריך כרגע את האישור וכשהוא מקבל אותו משהו קורה בפנים.

2. ה"לנצח" (ללא הגבלת זמן) הזה מאוד חשוב, הוא מה שמבדיל בין טריק או מניפולציה שאנחנו עושים על עצמנו בניסיון לשנות את מה שיש לבין אישור אותנטי.

אישור אותנטי הוא חסר תנאים, הוא לא מניפולציה או ניסיון לשנות את מה שיש. הוא באמת לאשר את עצמנו כפי שאנחנו, בכנות ובתמימות. ואיך יודעים שאני באמת מאשר את עצמי? כי אני מסכים שזה (אני) ישאר כמו שזה לנצח. איך עוד יודעים? כי מרגישים הקלה בלב.

3. אם אתם מנסים להשתמש בטכניקה הזאת כדי לשנות את מה שיש אז תדעו שזה לא יעבוד לכם. אי אפשר לעבוד על הלב. הוא יודע להבדיל בין אישור אמיתי לבין מניפולציה שעושים כדי לשנות אותו. הוא מגיב רק לדבר האמיתי.

הכלי הקטן הזה הוא דוגמה קטנטנה ליישום מסויים של גישת "להקשיב ללב" שמכילה בתוכה הבנה מעמיקה של טבע האדם והמציאות וכלים פרקטיים רבים לריפוי, שיחרור רגשי, צמיחה והגשמה אמיתית בכל תחומי החיים.