האמת היא שרוב חיי לא באמת הרגשתי בעל ערך, ולכן לא הרגשתי ראויי, ולכן חייתי בחוסר, בכל תחומי החיים.
לכן עבורי באופן אישי זה באמת נס אמיתי שאני חי עכשיו בתחושת שפע ושימחה, ובעיקר שאני מתפרנס בשפע מהדבר שאני הכי אוהב בכל העולם לעשות ולהעניק לאחרים (מלווה אנשים במפגשים אישיים וקבוצתיים בגישת ״להקשיב ללב״ שיצרתי).
עד לפני כמה שנים היו זמנים שבהם להצליח באמת להתפרנס ולהיות עצמאי כלכלית היה נראה לי כמו איזה משהו בלתי אפשרי לחלוטין עבורי.
עבדתי אז בעבודות מזדמנות שממש לא אהבתי והרווחתי סכומים מגוחכים לחלוטין שעד היום אני לא מבין איך בכלל הצלחתי לשרוד איתם. פשוט חייתי בצמצום מוחלט ובתחושת מחסור עמוקה.
להסכים שאני ראויי
עשיתי מסע ארוך ועמוק מאוד עם עצמי, הרבה בעזרת אנשים טובים שעזרו לי וליווי אותי ותמכו בדרך הזאת. לאט לאט התחלתי גם אני ללוות אחרים בדרך האישית שלהם כמטפל ומנחה סדנאות שיצרתי. בהתחלה לא העזתי בכלל לבקש תמורה כספית, זה הרגיש לי כמו להתחייב על הערך שלי ופחדתי מזה פחד מוות.
ככל שהסכמתי עוד ועוד לראות שאני בעל ערך, כך הסכמתי גם עוד ועוד לבקש ולקבל תמורה שוות ערך מאנשים שהתחלתי ללוות במפגשים אישיים וסדנאות, תמורה כספית, וזה ממש לא היה קל עבורי, זה היה ממש מפחיד למען האמת אבל עברתי את המסע הזה, צעד אחר צעד, הלכתי דרך הפחד.
ומה היה הפחד? להודות שאני ראויי. הייתי צריך להסכים שאני שווה משהו, שיש לי בכלל מה לתת ושיש למתנה שלי, למתנה שאני, ערך אמיתי עבור אחרים. וככל שלמדתי להעריך את עצמי ואת המתנה שאני נותן לעולם הזה, כך למדתי להעריך אחרים ואת מה שהם נותנים לי.
וככל שהרגשתי יותר ויותר בעל ערך בעצמי כך הרגשתי יותר ויותר ראוי לשפע, לא רק ״רוחני״ אלא גם חומרי, שפע בכל תחומי החיים, שפע של הזנה לכל צרכי. וככל שהרגשתי יותר ויותר ראוי לשפע, כך הוא הלך והתגבר בחיי, בכל התחומים, גם בחומר.
האם אני מוותר על עצמי?
פעם חשבתי שכסף זה דבר ״רע״. מתי? כאשר הרגשתי שאני חסר ערך. למה? כי זאת הייתה הדרך הלא מודעת שלי להסביר לעצמי מדוע אני חוסם אותו מלהגיע אל חיי בשפע. כך הפכתי את הוויתור על עצמי ועל השפע שאני ראוי לו ל״רוחני״ ולכן ל״הגיוני״. כך סיפרתי לעצמי שזה לא שאני מפחד להכיר בערך שלי אלא ש״כסף זה רע״.
אבל האמת היא שפשוט פחדתי להכיר בכך שאני ראויי, פחדתי להכיר בערך שלי, פחדתי להיות אני באמת, פחדתי לחיות בשפע, פחדתי לתת לעצמי מקום, כי פחדתי שזה על חשבון אחרים, פחדתי שזה עושה אותי ״רע״.
ופחדתי להיות ״רע״ כי פחדתי להשאר לבד, פחדתי שינטשו אותי כולם אם אהיה באמת אני, בחוץ, במלוא נוכחותי, במלוא ערכי. לכן גם הייתי מספר לעצמי שכל מיני מטפלים או מורים שרציתי ללכת אליהם לקבל עזרה ״לוקחים מלא כסף״, או ״חושבים את עצמם יותר מידי״ וכו׳…
משום שלא הסכמתי לראות את הערך האמיתי שלי ולראות שאני ראוי לשפע, לא הסכמתי גם לראות את הערך האמיתי שלהם ושהם ראויים לשפע. משום שלא פירגנתי בכלל לעצמי, לא פירגנתי בכלל להם.
להשקיע בעצמי – כי אני שווה את זה!
לשימחתי בחרתי להקשיב ללב, גם כשזה היה הכי מפחיד בעולם, ולכן גם הסכמתי לבקש עזרה כשהייתי צריך אותה וכך להעניק אותה לעצמי.
לאט לאט הסכמתי לראות שכאשר אני משלם למלווה\מורה\מטפל שעוזר לי אני ממש לא ״מוציא כסף״ אלא בעצם משקיע בעצמי, בעצם אני מסכים לכך שאני בעל ערך. והבנתי שככל שאני משקיע בעצמי כך אני מרגיש יותר בעל ערך, ולכן גם מרוויח יותר כסף בעצמי מתוך שאני מרשה לשפע להגיע אליי – משום שאני מרגיש ראויי לו.
הבנתי שהעניין הוא בכלל לא שהמטפל שווה את הסכום הזה (והוא אכן היה שווה) אלא – שאני עצמי שווה את זה!! וגם הרבה הרבה יותר!!!
לאט לאט התחלתי להנות כאשר הייתי משלם למטפל שלי בסוף כל מפגש, הייתי כל כך מאושר לשלם לו, הרגשתי שהוא ראוי באמת, כי בעצם הרגשתי שאני ראוי באמת. וכשהייתי משלם לו בשימחה, הייתי בעצם מעניק בחוויה שלי את הסכום הזה, קודם כל, לעצמי. זאת הייתה עוד דרך שלי לבטא הערכה ואהבה אמיתית כלפי עצמי.
כסף הפסיק להיות עבורי סמל של ״משהו רע״ והתגלה עבורי כסמל נוסף של אהבה, סמל נוסף של שפע, סמל נוסף של זרימת חיים, סמל נוסף של זרימת ערך ואהבה ביני לבין עצמי וביני לבין אחרים.
כסף – זה ״טוב״ או ״רע״?
כמובן שאפשר להשתמש בכסף בצורה שמנצלת ופוגעת בנו ובאחרים, בדיוק כמו שאפשר להשתמש בכל דבר אחר כך, אבל הכסף עצמו אינו רע או טוב אלא הוא פשוט סמל, הוא פשוט אנרגיה מסויימת.
גם במכונית, למשל, אפשר להשתמש על מנת לדרוס ולפגוע פיזית באנשים או שאפשר להשתמש בה על מנת להסיע אותם אל מחוז חפצם – אז האם מכונית זה טוב או רע? ברור שמכונית אינה טובה או רעה, ומה קובע הוא אך ורק הדרך שבה אנחנו עצמנו בוחרים להשתמש בה.
אז איך נשתמש באנרגיה הזאת של הכסף? האם על מנת להעניק לעצמנו ולאחרים או על מנת לקחת ולנצל? האם נשתמש בה בצורה פוגענית או שאולי על מנת להעצים את עצמנו ואחרים? זה כבר כמובן תלוי רק בנו.
אבל בכל מיקרה היחס שלנו אל אנרגיית הכסף קובע מה היא תהפוך להיות עבורנו, משום דרך הבחירות שלנו כיצד להשתמש בה אנחנו הם אלה שיוצרים אותה – בצלמנו ובדמותנו.
ואז נשאלת השאלה – באיזה אופן התייחסתם לאנרגיית הכסף עד עכשיו? ובאיזה אופן אתם בוחרים להתייחס אליה מעכשיו והלאה? כאמצאי לניצול או כאמצעי להעצמת השפע, האהבה והערך אצל עצמכם ואצל אחרים? האם זה הולך להיות משהו שחוסם ועוצר אתכם, או עוד אמצעי נפלא לצמיחה, העצמה ופריחה שלכם בעולם הזה? רק אתם בוחרים…
ואולי יום אחד כבר לא יהיה עוד צורך בסמל של הכסף והוא פשוט יעלם מן העולם הזה וכולנו נחייה במציאות חדשה, אבל כל עוד הוא פה, האם לא הייתם רוצים ללמוד להשתמש בו בצורה המייטיבה, המעצימה והאוהבת ביותר עבור עצמכם ועבור אחרים?
