מה קורה כשמתחילים להופיע במסע הזוגי עוד ועוד קשיים, התנגשויות, מריבות, וכפתורים הדדיים שנלחצים?

מה קורה כאשר מתחילים לגלות שבן או בת הזוג הם לא בדיוק מה שפינטזנו לעצמנו עד עכשיו, וכאשר אנחנו מתחילים לגלות שזה לא רק פוצ'י ולא רק מוצ'י, ולא רק זורם בקלות כל הזמן?

מה קורה כאשר מתחילים לגלות שיש גם סלעים קשים בדרך, ואתגרים, ומבני אישיות נוקשים שמתנגשים האחד בשני, ושריונות וחרבות, והגנות והתקפות?

או מה קורה, לחילופין, כאשר מתחילים לאט לאט ובשקט בשקט להתרחק, חום הלב שהיה נוכח כל כך בהתחלה מתחיל להתקרר, שתיקה כואבת והתעלמות רגשית מתחילות להזדחל להן אל תוך היחסים?

מה קורה כאשר נגמר "ירח הדבש"?

כמו שאני רואה את זה, יש שתי אפשרויות בסיסיות עיקריות, ויש שתי צורות הסתכלות שונות שאפשר לבחור בהן במצב כזה, ועל פי צורת ההסתכלות שנבחר לעצמנו – כך גם יהיו ההשלכות.

~~~~~

האפשרות הראשונה היא לספר ש:
"אוי, זה כנראה לא עובד, כנראה שזה לא החיבור הנכון, כנראה שזאת בכלל הייתה טעות החיבור הזה, כל הקשיים האלה כנראה מעידים על כך שצריך לשחרר ולפרק ולסיים את היחסים האלה וכו'…"

מי שבוחר באפשרות הראשונה – כנראה שהיחסים יגיעו לסופם. וזה באמת מה שקורה בימינו, על פי הסטטיסטיקה (אם אני לא טועה) בערך במחצית מהמקרים. והנתון הזה רק עולה משנה לשנה.

האפשרות השניה היא לספר ש:
"וואו, איזה כיף, הגענו באמת למקום עמוק ביחסים שלנו! איזה מדהים, ואיזה מרגש שעכשיו אנחנו מתחילים להפגש באמת, בעומק של העומק, בלב של הדפוסים והמבנים הלא מודעים שמניעים אותנו כל החיים."

"איזה כיף, ואיזה מזל גדול, כי ניתנה לנו ההזדמנות המבורכת ורבת החסד, לפגוש את עצמנו בכל המקומות שעד היום לא רצינו לפגוש, להביא את האור אל כל החדרים החשוכים ביותר של מעמקי נפשנו."

"מזל גדול כי ניתנה לנו האפשרות לשחרר ולרפא את עצמנו, להתרחב, להתפתח, ללמוד, לגדול, לצמוח, להתבגר, ולהפוך לכלי רחב וצלול יותר ויותר לאור של ליבנו לזרום דרכנו אל תוך העולם ולהעניק את פירותינו, את מתנותינו, ולהגשים את עצמנו באמת."

מי שבוחר באפשרות השניה – כנראה שהיחסים יתמלאו בחסד, יצמחו, יתרחבו, יתעצמו ויעמיקו שורשים מבורכים אל תוך אדמת הקירבה והאהבה, אל תוך אדמת הביחד האמיתי והמבורך, ופירות נפלאים רבים יתחילו להופיע בנתיב האישי והמאוחד של שני בני הזוג.

~~~~~~

שתי שאלות ותשובות בהמשך לפוסט:

שאלה ראשונה:
״מה קורה אם בן הזוג בכלל לא פתוח לשיח ריגשי? אני נתקלת בהמון קשיים בזוגיות, ואני לא פוחדת לעבור את הדרך כדי להגשים זוגיות עמוקה.

אבל הצד השני לא רואה צורך בשיפור. הוא מקבל מה שרוצה: סקס, אוכל, בגדים נקיים ומיטה לישון. ואני רוצה שיח ריגשי, תשוקה, אהבה, הקשבה היכרות מעמיקה.. אבל יש פער עצום בין הרצונות והצרכים.

מה עושים כשאין שום מריבה וצעקות אלא רק שתיקה כואבת והתעלמות רגשית מהצד השני?״

תשובה:
אני רוצה לשאול אותך בחזרה שאלה שלדעתי עוזרת לקבל בהירות –
איך הייתה פועלת במצב הזה בדיוק מישהי שיודעת במאה אחוזים, באופן ברור ובהיר וחסר ספקות, בכל תא בגופה וליבה, שהיא ראויה לחלוטין לקירבה אמיתית, לחיבור רגשי ולשותפות אמיתית?

שאלה שניה:
לעיתים לא משנה כמה ננסה, כמה נטפל, כמה נטופל, כמה נאבק, נתבונן, ננשום, נמדוט אל תוך האתגרים. כמה נגייס את כל כוחותינו, את כל משאבינו, את כל האלוהים שלנו, את כל החלומות התקוות והרצון הטוב שלנו. זה לא ישנה..את הידיעה, את ההרגשה עמוק בלב שהצמיחה שלנו, החיים שלנו..זה לא שם, לא בביחד הזה

תשובה:
את לחלוטין צודקת, ואפשר אולי לומר שזאת מעין בריאה משותפת עם הגורל. אבל, בקלות אפשר ללכת גם לקיצוניות של ״זה הכל בידי הגורל״ ולא לקחת אחריות על המסע שלי עם בת הזוג, זה מאוד קל ללכת לשם. אז אני חושב שהייתי מסכם את זה במשהו כמו: אני עושה בכנות מלאה 100 אחוז בכל רגע נתון, וכל השאר עניינו של הגורל.