למה אנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב במצבים או יחסים שאינם נכונים\בריאים\אוהבים עבורינו?
למה אנחנו נשארים באותם מצבים או יחסים עוד ועוד מבלי להביא לשינוי אמיתי?
אני טוען שהסיבה הראשונית לכך היא משום שאנחנו לא באמת מודעים לכאב העצום שהמצב הקיים גורם לנו.
(הסיבה השניה היא האמונה שאומרת שכאב וסבל הינם הכרחיים על מנת להניע שינויים, צמיחה והגשמה עצמית, ואליה אני מתייחס כמובן גם בהמשך המאמר)
אבל כשאני מזמין אנשים להכיר בכאב שלהם, אני מוצא שהרבה מאוד אנשים מתבלבלים וחושבים בטעות שלהסכים להרגיש את הכאב שלהם פירושו ״להסכים לסבול״ ולכן לא מוכנים להכיר בו. אבל זה ממש לא אותו הדבר! ולמעשה זה בדיוק ההפך!
חשוב לי מאוד להסביר את העניין הזה לעומק על מנת לעשות סדר בבילבול, ועל מנת לעזור להבין מה תוקע אותנו במצבים שאינם נכונים\בריאים\אוהבים עבורנו, ומה הדרך ליצור שינוי אמיתי.
חשוב להבין שכאשר אדם באמת מסכים להרגיש במלאות את הכאב שקיים בלב שלו ברגע זה, הוא הופך כל כך מודע וער לליבו, עד שאינו יכול אפילו עוד חלקיק שניה אחד להשאר במצב שגורם לו סבל.
ושמה שמשאיר אותנו במצב של סבל הוא לא ההסכמה להרגיש את הכאב שלנו אלא דווקא חוסר ההסכמה, זאת אומרת ההתעלמות וההתנגדות שלנו להרגיש.
מה זה אומר להסכים להרגיש את הכאב?
להסכים להרגיש את הכאב פירושו – לשים לב לעובדה שכבר כואב לנו. פשוט להכיר בעובדה הזאת.
להסכים להרגיש זה להסכים להיות רגישים – והריי אנחנו כבר רגישים – ולכן זה רק אומר לשים לב לכך, רק להכיר ברגישות העצומה שלנו ולא להתעלם ממנה.
הרגישות שלנו היא החיבור שלנו לעצמנו, היא הההסכמה שלנו להקשיב ללב, ההסכמה להקשיב להדרכה ולידיעה הפנימית שלנו על מנת שנוכל לפעול מתוכה.
הרגישות שלנו היא המצפן שלנו, היא מה שמראה לנו את הדרך הנכונה\הבריאה\האוהבת ביותר עבורנו, בכל רגע ומצב בחיים.
אם משהו זועק לתשומת לב – הוא צריך אותה
הכאב שלנו הוא התינוק שבתוכנו, אשר בוכה וזועק על מנת שנשמע\נרגיש ונתן מענה לצרכיו העמוקים. הוא התינוק שאנחנו, זה שאנחנו מנסים להתעלם ממנו.
הוא חייב לצעוק ולזעוק – על מנת שנשמע, על מנת לקבל את תשומת ליבנו, על מנת לקבל כך מענה לצרכיו. משום שכאשר ביקש מאיתנו בשקט התעלמנו ממנו.
אבל אם באמת ניתן עכשיו לבכי\כאב הזה לחדור לנו ללב הוא יעיר אותנו, ולא נוכל להתעלם ממנו יותר, אפילו לא לעוד רגע אחד, כי זה פשוט יכאב לנו מידי להמשיך להתעלם מעצמנו.
אם באמת נסכים להרגיש עד כמה כואב לנו, נהיה פשוט חייבים לקום ולפעול על מנת לתת מענה, אמיתי ומיידי, לצורך העמוק שלנו (אשר לא מקבל מענה במצב הנוכחי).
וזאת בדיוק המטרה של הכאב: להעיר אותנו לעצמנו, כדי שנחזור להקשיב ללב
חשוב מאוד להבין – הכאב לא כאן כדי להשאר לנצח!
הוא כאן כדי להעיר אותנו ברגע זה למשהו שאינו נכון\בריא\אוהב עבורנו, על מנת שנפסיק להתעלם ונפעל באופן מיידי לשנות אותו.
אבל הוא לא יוכל להעיר אותנו אם לא נסכים להקשיב לו במלאות ברגע זה!
מה זה אומר להקשיב לכאב במלאות ברגע זה?
זה אומר להסכים להרגיש אותו מבלי לנסות לשנות, להתעלם, להעלים או להתמיר אותו. למה?
משום שהניסיון לשנות את הרגש מפריע לפגוש אותו ולהקשיב לו באמת.
האם אני באמת מסכים להרגיש?
איך אנחנו יכולים לדעת שאנחנו מסכימים בכנות להרגיש את הכאב?
התשובה היא: זה מרגיש כאילו שאנחנו מסכימים להרגיש אותו ״לנצח״. אבל מה זה אומר?
חשוב להבין:
ההסכמה להרגיש ״לנצח״ לא באמת אומרת שהוא ישאר לתמיד – אלא בסה״כ אומרת שאנחנו מסכימים ברגע זה להרגיש ולא מתוך תקווה נסתרת כלשהי להפטר כך מהרגש ברגע הבא. למה?
כי אם אנחנו רק כאילו ״מסכימים״ להרגיש אבל זאת בעצם רק עוד סוג של ״טכניקה להעלמת הרגש״, אז זאת לא באמת הסכמה אותנטית להרגיש, אלא רק התנגדות במסווה של ״הסכמה להרגיש״.
דרך ההסכמה להרגיש באמת את הכאב שלנו (זאת אומרת פשוט להכיר בכך שכואב לנו עכשיו), אנחנו מתעוררים לעצמנו, מתעוררים לכאב שבמצב הנוכחי אשר בו צרכינו העמוקים אינם מקבלים מענה אמיתי.
ההכרה הזאת מניעה אותנו באופן מיידי לבצע פעולה מודעת, נכונה, אוהבת ובריאה עבורנו. פעולה אשר עונה באמת ובמלאות על הצרכים האותנטיים העמוקים שלנו.
מודל 4 שלבי התהוות תהליך השינוי
כדי לחדד ולסדר את התהליך הזה כולו בצורה ברורה יותר, הכנתי טבלה שהיא למעשה מודל או תרשים זרימה בעל 4 שלבים.
שימו לב לנקודות המעניינות הבאות בטבלה\מודל:
- החלק הימני מייצג את הזכרי\פעולה, והחלק השמאלי של הטבלה מייצג את הנקבי\הרגש.
- החלק העליון של הטבלה מייצג את המצב המודע, ושהחלק התחתון מייצג את המצב הלא מודע.
(*הערה: שימו לב שמונחים ״זכרי״ ו״ניקבי״ בטבלה מסמלים איכויות בנפש שקיימות במידה שווה גם אצל גברים וגם אצל נשים, ולא קשורות במיגדרו של האדם. הטבלה מתארת את מבנה הנפש של האדם באשר הוא ללא קשר אם הוא אשה או גבר)
ושימו לב להיפוך המעניין הבא שמתרחש כשעוברים מהמצב הלא מודע אל המצב המודע:
במצב הלא מודע אנחנו – לא מוכנים להרגיש אפילו עוד רגע אחד את הרגש ולכן מסכימים להשאר לנצח במצב שאינו נכון\בריא\אוהב עבורנו.
ובמצב המודע זה מתהפך ואנחנו – מוכנים להרגיש ״לנצח״ (במלאות) את הרגש, ולכן לא מוכנים להשאר אפילו עוד רגע אחד במצב שאינו נכון\בריא\אוהב עבורנו.
מודל 4 השלבים:
האם אפשר לחולל שינויים, צמיחה והגשמה, מתוך הקשבה ואהבה לעצמנו במקום מתוך סבל וכאב?
שאלה:
האם הדפוס שמתואר במודל הזה, שהוא מנת חלקם של הרבה אנשים, אינו בבחינת מנגנון מקובע שמקורו באמונות קדומות כמו האמונה ש״כדי להקשיב ללב חייבים כאב כדי שיגרום לנו להעמיק תשומת לב פנימה״? האם ישנה אפשרות אחרת ל״דבר״ עם עצמנו ולהקשיב לעצמינו, ללא הצורך בכאב שיעיר אותנו?
תשובה:
כמובן שיש אפשרות אחרת, אבל השאלה היא האם אנחנו באמת רוצים בה ובוחרים בה.
האפשרות האחרת היא – שברגע הראשון שעולה אפילו הסימן הקטן ביותר מתוכנו, פשוט נקשיב לו ולא נתעלם ממנו אפילו לא לרגע אחד, וכך הוא לא יצטרך להתגבר ולהפוך לכאב גדול על מנת שנקשיב לו.
זה אפשרי בהחלט לפעול ישירות מהמצב המודע (שלב 3 ו4) מבלי שנצטרך יותר לעבור בכל פעם את השלב הלא מודע (שלב 1 ו2) על מנת להתעורר ולחזור להקשיב לעצמנו.
למעשה, כל מה שמלמדת גישת ״להקשיב ללב״ זה:
איך לעבור לחיות מהמצב המודע, זאת אומרת איך להפוך את המצב המודע למצב הטבעי שלנו, כך שלא יהיה עוד צורך בכאב או סבל על מנת שנקשיב ונתן מענה לצרכים העמוקים שלנו, ועל מנת שנוכל לצמוח ולהגשים את עצמנו מתוך שימחה והנאה.
זאת אומרת, איך לוותר על הצורך בסבל כמניע עקיף לצמיחה והגשמה, ולהתחיל לצמוח ולהגשים את עצמנו ישירות מתוך הקשבה ואהבה לעצמנו.
8 תגובות בנושא מודל 4 השלבים – ליצירת שינוי מתוך אהבה והנאה במקום מתוך סבל וכאב