מכירים את זה שעולים ספקות בתוך מערכת יחסים ואז מתחילות מחשבות כמו ״אני לא בטוח שאנחנו מתאימים..״?

כמה כאב, פחד, עצב ובדידות נוראיים זה גורם כשזה עולה… ובמיוחד כאשר מרגישים שצריך להסתיר את זה.

אז מהי הסיבה (מלאת החוכמה והאהבה) שבגללה זה קורה?

מה נמצא עמוק יותר מתחת לפני השטח של הספקות האלה?

מה באמת הספקות האלה מנסים להגיד לנו?

והכי חשוב, מה אפשר לעשות כדי שזה יפסק ונחזור להרגיש שוב נעים ובטוח בתוכנו, וכדי שנחזור לחוש ביטחון אמיתי וקירבה עמוקה בזוגיות?

באופן אישי, אני מכיר מקרוב ולעומק את התופעה – לצערי ולשמחתי

חוויתי את הפיצול והמאבק הפנימיים הנוראים האלה בערך בכל מערכת יחסים זוגית שהייתי בה:

לצערי – כי זה סבל נורא, שבחוויה שלי הרגיש לפעמים לא רק כמו עינויים נפשיים אלא גם ממש כאילו מישהו מחשמל אותי בלב, זאת אומרת ממש כמו עינויים פיזיים.

ולשימחתי – כי הצלחתי בסופו של דבר להבין את השורש מלא החוכמה והאהבה של התופעה, להתחבר דרכה עמוק יותר לעצמי ולצרכים שלי ולהביא לעצמי ריפוי. וגם כי הצלחתי ליצור בעזרת ההבנה הזאת זוגיות עכשווית מאושרת.

וגם, לשימחתי – כי מה שעברתי מאפשר לי היום להביא את הריפוי והשיחרור הזה כשירות לאנשים אחרים שסובלים מאותה התופעה.

אז הנה ההסבר שלי לתופעה הכל כך נפוצה הזאת

עבורי, הספקות שעולים הם כמו הילד הפנימי בתוכי שצועק לי –

״אני לא מרגיש בטוח מספיק להתמסר עד שלא אהיה בטוח לחלוטין שיש מקום מלא *לכל* מי שאני בתוך הזוגיות הזאת, שלא תנטוש אותי, ושתשאר תמיד קשוב לצרכים שלי ותתן להם מענה אמיתי״.

כשעולים בתוכי ספקות אני יודע שבאיזה שהיא צורה, מבלי ששמתי לב לכך, אני שרויי בוויתור על הצרכים שלי ובנטישה עצמית, שמתבטאים בריצוי כלשהו ביחסים.

וריצוי ביחסים פירושו שחלק כלשהו בתוכי לא מקבל מקום בתוך הביחד שלנו, כי אני מנסה להסתיר או לשנות אותו (כי אני מאמין בטעות שהוא ״לא בסדר״), על מנת לקבל אישור מבן או בת הזוג. כדי לא להינטש, פיזית או רגשית.

וכל עוד לא יהיה מקום מלא לכל מה שאני, ולכל החלקים שבי בתוך הביחד שלנו – ימשיכו לעלות בתוכי הספקות. וטוב שכך! (מה כל כך טוב בכך? המשיכו לקרוא…)

במילים אחרות – ספקות בזוגיות הם כמו שעון מעורר, שבא להעיר אותי לעובדה שנטשתי חלקים מעצמי ושוויתרתי על הצרכים שלי, כדי שאוכל שוב לבחור לחזור לעצמי.

לפני שאדבר על הפיתרון, בואו נבין לעומק את הקושי

הקושי הוא שכאשר עולים ספקות אצל אחד מבני הזוג, בד״כ יקרו אחד משלושה דברים, טרגיים באותה המידה:

1. בן הזוג עם הספקות יסתיר את הספקות שלו מבן הזוג השני – בגלל הפחד שבן הזוג השני יכעס עליו, ״יעניש״ אותו, או ינטוש אותו אם יגלה על הספקות.

ומשום שהדרך שבה בני אדם מסתירים רגשות, תחושות וצרכים, היא ע״י שהם ״סוגרים את הלב״ (כדי שלא יוכלו לראות מה יש בתוכם), אז זה גם מה שיקרה אצל בן הזוג עם הספקות.

ובמקרה כזה, למעשה, החומה שחוסמת את הלב כדי להסתיר את הספקות גם מפרידה בין בני הזוג רגשית. וכך, למעשה, הם כבר לא באמת ביחד יותר ברמה הרגשית, אין יותר קירבה, ביטחון או אמון במצב כזה, ובמוקדם או במאוחר הכל יתפוצץ ביניהם.

2. בן הזוג עם הספקות ישתף בספקות שלו את בן הזוג השני – ואז בן הזוג השני יכנס לריצויי ע״י שינסה ״להכיל״ את זה, אבל משום שהוא בוויתור על הצורך שלו בביטחון ויציבות, במוקדם או במאוחר הכל יתפוצץ ביניהם.

3. בן הזוג עם הספקות ישתף בספקות שלו את בן הזוג השני – ואז בן הזוג השני יכעס, יבקר, ישפוט ויגנה את בן הזוג עם הספקות על כך שהם עולים בו, ויאשים אותו בכך שהוא ״כל הזמן מערער את הקרקע של הזוגיות״, או שהוא ״לא באמת אוהב״.

מה שכמובן לא יפתור דבר, אלא רק יגרום לבן הזוג עם הספקות לנסות שוב להסתיר או להדחיק את הספקות שלו, שוב מתוך ניסיון לרצות כדי לא להנטש. וגם זה כמובן, במוקדם או במאוחר, יתפוצץ ביניהם.

אז מה צריך בשביל להביא ריפוי למצב הזה?

השלב הראשון הוא: אהבת אמת. אבל מה זה אומר?

״אהבת אמת״, עבורי, פירושה שאנחנו בוחרים לאהוב ולקבל אדם שלם, ולא רק חלקים מסויימים ממנו. תוך כדי שאנחנו אוהבים ומקבלים את האדם השלם שאנחנו, ולא רק חלקים מסויימים מעצמנו.

הקבלה המלאה והעמוקה הזאת מאפשרת, באופן טבעי, את הביטחון הנדרש לנו על מנת שנוכל לתקשר בכנות מלאה האחד עם השניה, ולהביא את כל כולנו אל תוך הביחד.

בנוסף, עבורי, פירושה שאנחנו באמת רוצים שלאדם שאתנו יהיה טוב, גם כי באמת ובתמים אכפת לנו ממנו, וגם כי אנחנו מבינים שאם לא יהיה לו באמת טוב, אז גם לנו עצמנו לא באמת יוכל להיות טוב.

וכל עוד בני הזוג שלנו מרצים אותנו בדרך כלשהי, או מסתירים חלקים מעצמם ולא מרגישים בטוחים להביא את כל כולם אל תוך הביחד שלנו, אז לא באמת יהיה להם טוב, ולכן גם לנו לא.

ובטח שכך גם לא תהיה בינינו כנות וקירבה רגשית אמיתית, ולכן גם לא נחווה תחושת ביטחון אמיתית.

ולכן עבור בני זוג שמבקשים לעצמם אהבת אמת שכזאת, ספקות (בדיוק כמו כל רגש אחר שעולה) הם למעשה תופעה מבורכת לחלוטין.

למה מבורכת?

משום שהיא מאפשרת לנו לשים לב לכל זה, ואז לבחור מחדש לדייק את הביחד שלנו, וכך להפוך אותו לביחד שיש בו מקום מלא לכל החלקים והצרכים של שני בני הזוג, בו זמנית, מבלי שמישהו יצטרך לוותר על עצמו או לרצות את האחר.

וכשיש בתוך הביחד מקום אמיתי ומלא לכל החלקים והצרכים, אז (בחוויה האישית שלי ושל זוגות אחרים שליוויתי באופן אישי במסע הזוגי) מתפוגגים הספקות מעצמם, באופן טבעי.

השלב השני הוא: הבנה חדשה של התופעה

ההבנה הישנה אומרת:

1. הספקות מעידים שבן הזוג (בעל הספקות) לא באמת אוהב או רוצה קירבה.
2. שיתוף בספקות מערער את הביטחון ושומט בכל פעם מחדש את הקרקע הזוגית.

ההבנה החדשה אומרת בדיוק ההפך:

1. הספקות מעידים שבן הזוג (בעל הספקות) בעצם באמת אוהב, ובאמת רוצה קירבה, ובדיוק בגלל זה הוא משתף אותנו במה שחי בלב שלו כרגע.
   הוא עושה זאת כדי לא להסתיר או לסגור את הלב שלו אלינו, כי חשוב לו להשאר באמת כנה וביחד איתנו, כי הוא מבקש באופן הזה להביא עוד חלקים מעצמו אל תוך הביחד שלנו (שזה מבורך!), וכי הוא בעצם מנסה להסביר לנו מה הוא צריך (לבדוק שהוא באמת אותנטי ולא מרצה אותנו או נוטש את עצמו) כדי שיוכל באמת להרגיש בטוח להתמסר ולהביא את כל כולו לביחד.
2. שיתוף בספקות מאפשר לנו לשים לב ולתת מענה לצרכים שלא קיבלו מענה, לתת מקום לרגשות שלא קיבלו מקום, לתת לנו ולבני הזוג שלנו תחושת ביטחון (שיש מקום לכל כולם בתוך הביחד הזה), וכך לחזק ולייצב אפילו עוד את הקרקע הזוגית שלנו.

השלב השלישי: תקשורת מסוג חדש, כזאת שמביאה כנות, קירבה וריפוי

ההבנה החדשה מאפשרת לבן הזוג בעל הספקות לבטא מחדש את עצמו, וכך במקום לומר ״יש לי ספקות בקשר לזוגיות שלנו״ לומר את מה שמתחת, כמו למשל:

״אני מרגיש חרדה כי נטשתי עצמי, וחשוב לי מאוד לוודא ולבדוק, שוב ושוב, שאני אכן בנתינה אותנטית אלייך ולא בריצוי, וגם שאני באמת נמצא איתך מתוך חופש ואהבה ולא מתוך פחד נטישה או מחוייבות

וגם חשוב לי מאוד לדעת שיש בתוך הביחד שלנו מקום לכל מה שאני, לכל החלקים והרגשות שבי, שכולם ברוכים הבאים. כי אני באמת רוצה להיות איתך ביחד, אבל לא רק חלקית אלא ממש כל כולי, ואני יכול לעשות את זה רק כשאני גם באמת ביחד איתי בו זמנית, זאת אומרת רק כאשר אני באמת מרגיש חופשי ובטוח לחלוטין להיות אני.״

ההבנה החדשה מאפשרת גם לבן הזוג השני לבטא את עצמו מחדש בצורה שמקרבת ומביאה ריפוי.

וכך במקום לומר ״נמאס לי מזה! אני לא רוצה יותר לשמוע על הספקות שלך! או שאתה אוהב אותי או שלא! תחליט או שזה נגמר!״, הוא יכול לדבר מתוך ההבנה החדשה ולומר, למשל, משהו כמו:

״וואו, תודה ששיתפת אותי.. אני יודע שהספקות עולים כי את צריכה בעצם לוודא שאת לא בריצויי, או בנטישה עצמית מולי, ושאת באמת נאמנה לעצמך ולצרכים שלך בקשר הזה.

ואני רוצה שתדעי, שזה חשוב לי מאוד גם, ממש כמו לך, ושאני ממש מעריך את ההקשבה הזאת שלך לעצמך, כי אני יודע שרק אם תהיי קשובה באמת לעצמך ונאמנה לצרכים שלך, ושרק אם יהיה לך באמת טוב איתי אז יהיה גם לי טוב איתך.

ואני רוצה שתדעי, שזה ממש מרגש אותי לדעת שאת מרגישה בטוחה מספיק איתי כדי לשתף אותי בדבר הכואב והמפחיד הזה שאת מרגישה עכשיו, ושאת מרגישה בטוחה מספיק בתוך הביחד הזה שלנו, וקרובה מספיק אליי, כדי להביא כך את כל כולך, אפילו כשעולים דברים מפחידים כ״כ כמו הספקות. לכן פשוט תודה על זה.

וגם, אני רוצה שתדעי, שאני שמח שיש לך את הספקות האלה, ומקווה שהם תמיד יעלו בכל פעם שתנטשי את עצמך מולי, כי ככה תמיד נוכל להרגיש בטוחים שמשהו יעיר אותנו במקרה כזה, ויזכיר לנו לחזור לעצמנו, וכך לחזור להיות בקירבה אוהבת, מלאה, ואמיתית.״

ועכשיו שלוש שאלות לבדיקה:

1. מה מרגיש לכם יותר נעים בגוף ובלב (גם לומר, וגם לשמוע) – האם האפשרות הישנה או החדשה?
2. באיזה מן האפשרויות, לדעתכם, הספקות יתפוגגו מהר יותר והקירבה הכנה והאוהבת תשוב לזוגיות?
3. איזה מן האפשרויות, לדעתכם, תומכת יותר ביצירת זוגיות מאושרת, בטוחה, אוהבת ויציבה לאורך זמן?

לסיכום:

כשעולים בנו ספקות בזוגיות, זה הזמן לבדוק:

האם אנחנו נוטשים את עצמנו בזוגיות?
האם אנחנו מוותרים על עצמנו באיזה אופן?
האם אנחנו נמצאים בזמן האחרון בריצויי כלשהו?

וגם, האם יש חלק מעצמנו (רגש, צורך) שאנחנו מסתירים מבני הזוג, מתוך פחד שהם לא יבינו או ינטשו אותנו?

כי אם אנחנו מסתירים חלקים מעצמנו אז אנחנו בהכרח סוגרים את הלב, ואז אין תחושת חיבור וקירבה, ואז משהו חסר, ואז מתחילים לעלות הספקות.

לכן, הפיתרון הוא כנות רגשית אוהבת, מלאה ועמוקה, עם עצמנו.
ומתוך הכנות הרגשית העמוקה הזאת עם עצמנו – כנות רגשית עמוקה ואוהבת גם עם בני הזוג.

כי התקשורת הרגשית הכנה הזאת – היא מה שמאפשר קירבה אמיתית. וכאשר יש קירבה אמיתית ומקום מלא ושלם לכל החלקים שלנו בתוך הזוגיות, הספקות מתפוגגים באופן טבעי, כי הצורך העמוק קיבל מענה.

כמובן שהתנאי שמאפשר את זה הוא שבחרנו באהבת אמת ואנחנו אכן רוצים לפגוש, לקבל ולאהוב, אדם שלם (גם אותנו וגם את בני הזוג שלנו) ולא רק חלקים ממנו.

ועוד טיפ קטן אבל חשוב מאוד – לזכור שהכנות העמוקה ביותר שלי תמיד נעימה לי, ולמי שאיתי, ושאם היא לא נעימה אז היא עדיין לא האמת העמוקה ביותר שלי.

שאלות ותשובות לגבי המאמר

שאלה: לא הבנתי, מה אתה מציע לבן זוג שצריך ״להכיל״ את הספקות של השני? במיוחד אם זה מעורר בו פחד או התנגדות. הכונה שלי היא למצב בו הצד השני, כדיי לרצות, ״מכיל״ את הספקות ואז נוטש את צרכיו שלו, מה שהריי יגרום לפיצוץ בסוף. האם במצב כזה עליו לבטא את פחדיו מול הספקות?

תשובה: מה שאני מציע הוא את ההבנה החדשה שכתבתי עליה. כי ברגע שמבינים אותה, הספקות מפסיקים לעורר פחד או התנגדות, ומעוררים את ההפך, כי פתאום הם נראים כמו דבר מבורך לחלוטין. כתבתי על זה בחלק על ההבדל בין שתי צורות ההבנה של ספקות.

מה שאני אומר הוא שהצורך של בן הזוג ״המכיל״ הוא בעצם ביטחון, ושההבנה החדשה של תופעת הספקות עונה על הצורך בביטחון, כי ההבנה החדשה אומרת שהספקות הם לא משהו שמרחיק או מבטא חוסר אהבה, אלא בדיוק להפך:

שהם מבטאים אהבה כי כך בן הזוג מראה את הלב שלו וחושף את עצמו בפנינו, במקום להסתיר ולהתרחק. וכל זה מעיד על רצון לקירבה מצידו. וההבנה הזאת נותנת ביטחון, אם באמת מבינים שזה כך.

וכן, אם יש צורך בכך, אז בן הזוג ״המכיל״ יכול לבטא את הרגשות והצרכים שלו גם, בכנות. וגם זה יביא קירבה אם בני הזוג יבינו שכל ביטוי של רגשות וצרכים הוא למעשה רצון ובקשה לקירבה, וגם ביטוי של אהבה, ושכל זה רק מעיד על הביטחון שכבר קיים בקשר (שמאפשר לתקשר בכנות ככה) וגם מחזק אותו.

שאלה: ומה לעשות אם אין עם מי לדבר בצד השני? הריי צריך שניים לטנגו, לא?

תשובה: קודם כל, זה בהחלט יותר נעים כשיש שניים לטנגו, אבל גם לבד אפשר לחולל שינויים גדולים ועמוקים בזוגיות וליצור לעצמנו את הזוגיות שאנחנו מעוניינים בה. ואני מדבר מניסיון אישי שלי ושל הרבה אנשים שליוויתי ללא בני הזוג שלהם ואכן יצרו שינויים מדהימים וריפאו את הזוגיות שלהם.

שנית, לפעמים כדי לקבל בהירות לגבי מה שאנחנו מרגישים וצריכים, לגבי השורש של הקושי, לגבי האופן הלא מודע שבו אנחנו עצמנו יוצרים לעצמנו את המצב הזוגי הזה ולגבי האופן שבו אנחנו עצמנו יכולים ליצור שינוי פנימי וחיצוני אצלנו שישפיע גם על בן הזוג ועל הזוגיות, אפשר להעזר במלווה או מטפל שיכול לעזור לנו לראות באהבה את עצמנו ולהבין איך לצאת מהתקיעות בצורה נעימה.

שאלה: אבל צריך להיות פרטנר. אם אין עם מי לתקשר, אם לצד השני אין כלים או יכולת להכיל, אם הצד השני לא מתקשר אפילו עם עצמו את הצרכים והרגשות של עצמו אז זה לא יכול לעבוד. דרושה נכונות וגם מודעות, בשני הצדדים.

תשובה: זה אומנם יותר קשה ככה, אבל זה לא בעיה. אומנם צריך שניים לטנגו אבל מספיק אחד כדי לשנות את צעדי הריקוד. מניסיון. אם אני יודע לתקשר את עצמי ככה בכנות, וגם לא לנטוש את עצמי או לבטל את הרגשות והצרכים שלי, אז זה מספיק כדי ליצור שינוי בזוגיות. וגם, זה מאפשר לי ללמד את בן הזוג את התקשורת הכנה והמקרבת הזאת, דרך דוגמה אישית.

הנטייה האוטומטית שלנו בני האדם (חמודים שכמותנו) היא להאשים אחרים במצב שלנו, אבל זה מאוד משחרר לגלות שיש לנו את הכוח להביא שינוי אמיתי לזוגיות כאשר אנחנו מבינים את עצמנו בבהירות.

ליוויתי הרבה מאוד אנשים שבאו לבד, בלי בני הזוג, ורק מתוך הבנה עמוקה של עצמם, ורק מתוך הריפוי העמוק של הזוגיות הפנימית שלהם שעברו עם עצמם, כל היחסים הזוגיים שלהם גם השתנו לחלוטין, באופן טבעי.

שאלה: לפעמים ספק הוא באמת כמו שהסברת במאמר, אבל האם יכול להיות שלפעמים ספק הוא פשוט איתות שמשהו פה אולי לא עובד? או שהמצב הזה לא טוב עבורי?

תשובה: ספק הוא לא רק לפעמים איתות שמשהו פה לא עובד, אלא תמיד. אחרת הוא לא היה. ספק, כמו כל רגש אחר, הוא סוג של ״נורת אזהרה״ שנדלקת כשצורך עמוק כלשהו שלנו לא מקבל מענה. אבל השאלה היא – מה בדיוק לא עובד?

כשלא יודעים איך לתקשר בכנות מלאה ועמוקה את הצרכים והרגשות שלנו, ולא יודעים איך לתת לעצמנו מקום ומענה אמיתי ומלא לצרכים שלנו בזוגיות, אז הרבה פעמים אנשים באמת נפרדים בסוף, כי באמת הצרכים והרגשות שלהם חשובים.

אבל אם כן יודעים איך לתת מענה ומקום אז לא חייבים להפרד, כי במקום להפרד אפשר ליצור ולדייק את הביחד הזוגי מחדש, כך שיהפוך לביחד שבו אנחנו מרגישים בטוחים לחלוטין, לביחד שבו כל צרכינו מקבלים מענה, שבו כל החלקים שלנו מקבלים מקום אמיתי, ולביחד שבו איננו צריכים להיות בריצויי או לנטוש את עצמנו יותר. ואז אנחנו יכולים באמת להרגיש שלמים בתוך הזוגיות, והספקות מתפוגגים.

גם במקרה כזה, אם לא יודעים איך לעשות את זה, אפשר להעזר במלווה\מטפל.

שאלה: אבל לפעמים ספק הוא פשוט נטייה אישיותית, יש אנשים שנוטים אליו יותר. ייתכן וספק עולה כשגדלנו בסביבה שנתנה לנו להאמין שמה שאנחנו מרגישים הוא "מדומיין", ללא אחיזה במציאות. ואז יש ספק עצמי כמו ״האם מה שאני מרגישה הוא נכון?״. מה לגבי זה?

תשובה: בהבנה ובגישה שלי כל רגש הוא תמיד אמיתי ונכון. שום דבר לא עולה אף פעם סתם. העניין הוא רק ללמוד להקשיב ללב הרגש, להבין מה המסר שעולה דרכו, מה הצורך שלנו שמבקש מענה ולא מקבל.

ושוב, גם במקרה כזה, אם לא יודעים איך להקשיב ללב ולהבין את עצמנו, אפשר להעזר במלווה\מטפל.

שאלה: אז איך יודעים לאיזה מלווה\מטפל כדאי ללכת, הריי לא כל מלווה\מטפל מתאים לכל אחד נכון?

תשובה: נכון מאוד. הנה מאמר שכתבתי על הנושא ויכול מאוד לעזור: ״איך לבחור מלווה\מטפל מתאים – מדריך מקוצר״

תודה שקראתם, תודה שהקשבתם, ותודה שאתם מי שאתם, בדיוק כמו שאתם.