כל ״בעיה״ שאנחנו חווים במציאות החיצונית שלנו, מקורה בהתנגדות לא מודעת למציאות הריגשית הפנימית שלנו. כל דבר שאנחנו מסרבים לפגוש בתוכנו, יופיע בהכרח כסיטואציה מאתגרת במציאות החיצונית.
למה? כדי ללחוץ לנו בדיוק על הכפתור הנכון – הכפתור אשר יגרום לנו לפגוש ולהרגיש את מה שאנחנו מסרבים באופן לא מודע לפגוש ולהרגיש בתוכנו.
למה? כי זאת הדרך של החיים לאהוב אותנו, וזאת אהבה משום שזה מאפשר לנו לחזור ולפגוש את החלקים המודחקים והאבודים שלנו, עד שנסכים לקבל אותם בחזרה אלינו הביתה, עד שנסכים להכיל אותם בחזרה כחלק מעצמנו, עד שנחזור אל השלמות המקורית שלנו.
כל רגש מודחק שאנחנו מסרבים לפגוש, הוא למעשה חלק מאנרגיית החיים האלוהית שאנחנו, חלק מאנרגיית הנשמה שאנחנו.
כל עוד אנחנו מסרבים לפגוש, להרגיש ולהכיל לחלוטין את הרגש הזה בתוכנו, אנחנו למעשה מוותרים על חלקים שלמים ממי שאנחנו באמת ומאבדים בכך גישה לעוצמות, ליכולות ולכוחות האדירים המולדים שלנו.
במצב כזה אנחנו חיים כמו קבצנים חסרי כל – לא מודעים לאפשרות שלנו לחיות בשפע, לחיות באמת כמלכים וכמלכות השלמים והעוצמתיים שאנחנו.
המצב הטיבעי
המצב הטיבעי שלנו הוא מצב של שלמות עצמית, הוא מצב בו איננו מפוצלים בתוכנו ולכן כל האנרגיה המולדת שלנו עומדת לרשותנו.
המצב הטיבעי הוא מצב שבו אין לנו שום צורך לנסות לשלוט ברגש, ולכן אין לנו גם צורך להאבק במציאות החיצונית (בניסיון להמנע ממצבים שיגרמו לנו להרגיש רגש כלשהו).
זוהי המציאות הטיבעית שנועדנו לחיות, אין בה שום דבר מיוחד או יוצא דופן. אבל משום שכל כך התרגלנו לחיות מתוך המצב המפוצל, החלקי, ההישרדותי, החסר, מלא המאמץ והכל כך לא טיבעי הזה, אז המצב הטבעי נראה לנו כמו משהו מיוחד או לא טבעי.
אם נדמה לנו שצריך להתאמץ על מנת להשיג שפע חומרי, לעבוד קשה כדי לחוות סיפוק והנאה, להוכיח משהו כדי להיות מיוחדים או בעלי ערך, להילחם כדי לקבל מקום ואהבה בעולם הזה, אז כדאי שנדע שזה לא חייב להיות ככה.
אם אנחנו באמת מאמינים בזה, זה כך רק משום שכל חיינו ספגנו את מערכות האמונה האלה מן הסביבה ומן החברה. העולם הזה ברובו חי בשיכחה עמוקה וכואבת של המצב הטיבעי, כך שאין זה פלא שכל כך הרבה אנשים מאמינים בזה.
אבל האמת היא שהחיים יכולים להיות קלים, טובים ופשוטים לחלוטין. כולנו יודעים את זה עמוק בתוכנו ומהדהדים עם האמת הזאת, אפילו שמשהו בנו עשוי עכשיו להתנגד לאפשרות הזאת מאוד ולהגיד שאלו הן שטויות מוחלטות, שזה קישקוש או פנטזיה ילדותית וכו.
כך או כך, אנחנו לא חייבים יותר להאמין ברעיונות האלה, ובמקום זה אנחנו יכולים לבחור להקשיב ללב.
אם משהו בתוככם מרגיש שכל הניסיון המתיש הזה לשלוט במציאות החיצונית (כדי להימנע מלפגוש רגש מכאיב או מפחיד כלשהו בתוככם) לא באמת עובד יותר, ואם אתם מרגישים שלמרות כל מה שעברתם ולמדתם אתם עדיין אתם ממשיכים ליפול שוב ושוב ושוב לאותם הבורות, ואם אתם כבר פשוט מיואשים לחלוטין מחיים של מאמץ אינסופי, אז דעו לכם שאתם נמצאים במקום נהדר באמת.
למה? כי כנראה שמשהו עמוק בתוככם כבר לא מוכן יותר לוותר על עצמו ועל החיים המופלאים האלה! כנראה שסבלתם מספיק, כנראה שחיפשתם מספיק, כנראה שאתם מוכנים עכשיו לחזור הביתה, אל המצב הטיבעי, אל השלמות, אל עצמכם.
איך חוזרים אל המצב הטבעי?
כדי ״לחזור הביתה״ אל המצב הטבעי שלנו, יש כמובן צורך לפגוש ולהרגיש את כל החלקים והרגשות שלא קיבלו מקום עד עכשיו בתוכנו.
אבל לא צריך לפגוש הכל בבת אחת, ובטח שלא צריך להתחיל לחפש ולחפור ולנבור בתוכנו על מנת למצוא פחדים וכאבים ישנים.
באמת שאין שום צורך להכאיב לעצמנו יותר ממה שכבר כואב לנו, אלא פשוט להסכים לפגוש ולהרגיש, בעדינות וברכות, את מה שבין כה וכה, כך או כך, אנחנו פוגשים ומרגישים בתוכנו ברגע זה.
האינטליגנציה מלאת האהבה של החיים כבר תדאג בעצמה לקצב הנכון והמדויק ביותר עבורנו, ותפגיש אותנו בכל רגע נתון רק עם מה שהכי מדוייק עבורנו לפגוש באותו רגע.
הכל קורה מעצמו בדרך הטובה והנכונה ביותר וכל מה שאנחנו יכולים לעשות הוא רק – להרגיש. פשוט להרגיש בכל רגע נתון את מה שבין כה וכה אנחנו מרגישים. זה לא דורש מאמץ אלא רק בחירה – להיות כנים ואמיתיים עם עצמנו.
אין כאן לאן להגיע ולא מדובר בצורך להשיג משהו שאין, אלא רק בהתמסרות למה שכבר נוכח, בין כה וכה, ברגע זה בתוכנו. רק להרפות, רק להסכים באמת, סוף סוף, ומתוך אמון גדול בחיים – לנוח מבפנים.
