לזכור מי אנחנו באמת

לזכור מי אנחנו באמת, 
לזכור שכל כולנו אהבה טהורה, 
לזכור שכל חלקיק קטן בנו רווי אינסוף חוכמה, 
לזכור שכל דבר קטן שאנחנו אי פעם אומרים או עושים 
הוא כולו, תמיד, אך ורק מתוך הרצון לתת את ומעצמנו במתנה, 
לזכור שזאת האמת, ולא משנה באיזה צורה, אנחנו כל כולנו נתינה.

ולזכור שזה לא משנה מה אמרו לנו מאז שאנחנו ילדים,
לא משנה מה אמרו לנו ההורים ולא משנה מה אמרו לנו האחים,
לא משנה כמה פעמים הם אמרו ושיקפו לנו משהו אחר מהאמת הזאת,

לא משנה כמה פעמים הם אמרו או רמזו לנו בדיבור או התנהגות כלפינו
שאנחנו הפרעה או הכבדה, או מעיקים או מציקים,
או טיפשים או לא יודעים, או יותר מידיי או פחות מידיי,
או רעים, או אנוכיים, או לא בסדר, או לא מספיק טובים,
לא משנה שום דבר מכל הדברים הכואבים שהם אמרו או שעדיין אומרים.

משנה רק לזכור מי אנחנו באמת
משנה רק לזכור שאנחנו – בנו – בתוכנו אלוהים
לזכור שאנחנו כל כולנו יופי טהור ואמיתי
ושאנחנו כל כולנו פלא מופלא ופלאי
רק לזכור את האמת.

אנחנו כל כך טהורים ותמימים ולכן
כשאמרו לנו את כל אותם הדברים האחרים
וכשאותם אנשים שאנחנו כ״כ אוהבים ומעריכים כמו ההורים והאחים
חזרו על כך שוב ושוב ושוב אז בסוף התחלנו גם להאמין
בסוף התחלנו גם לחשוב שאולי הם צודקים.

וכל אותם קולות חיצוניים הפכו עם הזמן גם לקולות הפנימיים
אבל בין אם הם חיצוניים או פנימיים חשוב לזכור
שאלה הם בעצם סה״כ קולות ולא יותר מכך,
חשוב לזכור שאלה הם בסה״כ קולות והם אינם האמת.

חשוב לחזור להתפעל שוב מעצמנו
חשוב לחזור להתפעל שוב מהפלא שהיננו
חשוב כל כך לחזור לראות ולהגיד את האמת לעצמנו.

ומשום ש״שריר״ ההתפעלות הוא אותו השריר
בין אם הוא מופנה כלפינו או מופנה אל אחרים,
חשוב להתפעל באותה המידה גם מכל מי שסביב
חשוב לראות את האמת הזאת בכל ובכולם
משום שכמה שיותר מתרגלים לראות כך אחרים
כך באותה מידה מתרגלים לראות גם את עצמנו מבפנים
זהו גלגל של יופי ואמפתיה וחמלה ואהבה
שרק הולך ומתגלגל ורק תופס עוד תאוצה.

וחשוב לא פחות, בנוסף לכל זה,
גם לראות תמיד שלא משנה מה אומרים ומה עושים
ואיך מתנהגים אלינו ההורים והאחים ובני הזוג וכל אותם האחרים
לראות שלא משנה עד כמה זה יוצא להם פוגע ועקום
שהם תמיד רק מנסים, בדיוק כמונו,
לתת את עצמם ומעצמם במתנה
לתת לנו בסה״כ רק אהבה
גם אם הדרך לעשות את זה
יצאה להם קצת או הרבה (מאוד) עקומה,
חשוב כל כך לראות את האמת היפה
חשוב כל כך לראות ולהביט מתוך אמפתיה וחמלה.

חשוב כל כך
אבל לא רק בשבילם
אלא ראשית וקודם כל בשביל עצמנו
כי זה – זה מה שבעצם מרפא ומאחה *אותנו*.

וזה גם מה שבאמת נותן לנו תחושה של הגנה
כי כשאנחנו רואים את הליבה והמהות האמיתית של האחר
אז אין בעצם לעולם שום אפשרות שניפגע
שכן, כל מה שנראה יהיה אך ורק את כוונת הנשמה
אך ורק את הכוונה הטהורה שמתחת, את הכוונה התמימה,
וכך, אמפתיה וחמלה הם מנגנון ההגנה הכי ביקום וגם הכי נפלא.

חשוב כל כך לזכור מי אנחנו באמת
כי כשאנחנו זוכרים כמה אנחנו נפלאים ויפים וטובים
אז אנחנו מפסיקים לחסום ולעצור את האהבה שבתוכנו
ואז האהבה שהיא אנחנו מתגברת והופכת יותר ויותר זוהרת
והמתנה האינסופית שבאנו, שאנחנו, להביא איתנו לעולם הזה
נפתחת שוב להינתן במלאות וחופשיות ונדיבות ובגדולה
ומאירה את העולם הזה כולו באור של יופי וחוכמה,
באור גדול אשר מזכיר לאחרים גם כן את מי הם באמת
ואז מזמין כך גם אותם, מתוך הביטחון הזה,
להפתח שוב מחדש לתת.