ומה שאני ממליץ (ושאני עצמי עושה עכשיו גם) זה כל הזמן להזכיר לעצמי שזה מה שבעצם קורה, שאין לנו באמת על מה לריב, שאנחנו לא אוייבים אלא חברים ושאנחנו פה ביחד פשוט במתח גדול מהמצב, זה הכל. אני מזכיר לעצמי כל הזמן, פשוט לנשום ולזכור שזה מה שזה מה שקורה עכשיו מתחת להכל ושזה טבעי ואנושי, וההבנה והחמלה הזאת מרגיעים אותי.

כדאי כמובן לשים לזה כבר מרגע הראשון שבו פתאום מתחילים להרגיש איזה התלקחות של מתח או אנרגיות של ריב, כי קל יותר לעצור את זה כשזה רק מתחיל מאשר ברגע שבו ״הרכבת כבר יצאה מהתחנה״. למרות שבכל שלב ניתן לגמרי לעצור, לנשום, להיזכר מה באמת קורה לנו עכשיו, ולהירגע.

וזה לא משנה אם זה מתחיל מאיתנו או מתחיל ממישהו אחר שאיתנו כרגע, בכל מיקרה לזכור – שכולנו פה במתח גדול, כל אחד עם הסיפור מחולל המתח הפרטי שלו, ושאנחנו בעצם כולנו… חמודים, ומתוקים, ובסך הכל מפחדים או חוששים והגוף ומערכת העצבים שלנו מאוד מופעלת, זה הכל.

חשוב לי לומר את זה, כי אני חושב שדווקא עכשיו אנחנו הכי צריכים תמיכה האחד מהשניה, להרגיש ביחד, להרגיש חיבור ותמיכה עם מי שאיתנו ויקר לנו, בטח אם אנחנו תקועים איתו בבידוד 🙂 והם צריכים את זה ממש כמונו.

הביחד שלנו והתמיכה ההדדית הם משאב מאוד חשוב כרגע לכולנו, יש לנו יכולת ממש להשפיע לטובה האחד על השניה עכשיו (ותמיד), להיות שם באקסטרה סובלנות וחמלה האחד למצב של השני (שהרי כולנו באותו המצב).

אני רוצה בעצם להזכיר שיש לנו אפשרות עכשיו (ותמיד) לכוון את מערכות היחסים שלנו למקום שאנחנו רוצים שילכו אליו – לחוויה טובה, לתחושה של ביחד, של חיבור, של שותפות, של ערבות הדדית, של ביטחון ומנוחה, ושל אהבה כמובן.

או במילים מאוד פשוטות:

בואו נזכור היום
יותר מתמיד
להיות נחמדים
האחד לשניה
ולעצמנו.