לפני איזה 15 שנה, כשהייתי בהודו פעם ראשונה, פגשתי שם נווד מעניין ומוזר אחד, בחור אנגלי שחי בהודו ללא כלום כמה שנים, מלמד את החוכמה שלו ואיכשהו מתקיים מכסף ואוכל שנותנים לו אנשים סביבו.
הוא באמת היה אחד היצורים המעניינים והחכמים שפגשתי, עם חיים מאוד מיוחדים וצורת מחשבה מרתקת על המציאות הזאת, ולמדתי ממנו כל מיני דברים. נהיינו חברים ויצא שגם אני נתתי לו כל הזמן אוכל וכסף.
בכנות, ממש הפריעה לי כל הזמן העובדה שמימנתי אותו כל כך הרבה. כעסתי על זה בתוכי אבל מעולם לא ממש ביטאתי את זה בקול, כל פעם שביקש ממני אוכל קניתי לו כי הרגשתי רע עם זה שאין לו מה לאכול ולי יש.. פחדתי להגיד לו לא, ורציתי אישור פנימה שאני אדם ״טוב״.
בפעם השניה שהייתי בהודו שוב פגשתי אותו במקרה, ושוב חזר הסיפור הזה ומצאתי את עצמי מממן אותו וקונה לו אוכל. ושוב, אפילו שבפנים זה הכעיס אותי עדיין לא מצאתי את האומץ לבטא את ה״לא״ שלי.
שנתיים אחר כך בערך הוא הגיע איכשהו לישראל (לא יודע מאיפה השיג כסף לכרטיס טיסה), ומתישהו הוא גם הגיע אליי ונשאר לגור אצלי חודשיים רצוף בדירה קטנה ששכרתי אז בדרום ת״א.
בתקופה ההיא לא היה לי בעצמי כמעט כסף לאוכל, הרווחתי ממש מעט, בקושי מספיק למחייה, אבל הוא פשוט גר אצלי בדירה, לא שילם כמובן שכר דירה וגם אכל שוב ושוב את כל האוכל שהייתי מביא הביתה, לפעמים מבלי להשאיר לי כלום.
בנוסף היה גם משתמש בבגדים שלי, במגבות, היה מלכלך אותם ואת הבית ומעולם לא היה מנקה או מכבס כמובן. הכל היה נשאר בשבילי.
הכעס בתוכי הלך ונבנה מיום ליום אבל לא אמרתי דבר, עד שיום אחד כאשר חזרתי הביתה וגיליתי שאין לי מה לאכול בגלל שאכל הכל כבר לא יכולתי יותר, ואז פניתי אליו ואמרתי לו סוף סוף:
״אני לא מוכן לזה יותר, כבר שנים שאני מממן אותך כשאנחנו נפגשים ואתה לא עושה כלום ולא משלם על כלום, אני עובד קשה בשביל המחייה שלי וזה לא פייר! אני רוצה שגם אתה תלך לעבוד, תרוויח כסף בעצמך ולך פעם אחת גם לעשות קניות כדי למלא את המקרר!״
הוא הסתכל עליי מופתע, אבל לא ממש מתרגש מזה. והמשכתי:
״כבר חמש שנים שאני מחכה להגיד את האמת שלי!!״
ואז הוא חייך את החיוך הממזרי שלו ואמר לי חזרה משועשע:
״כבר חמש שנים שאני מחכה שתגיד לי את האמת שלך כבר :)״
ואז, הוא פשוט קם והלך מהבית.
יום אחר כך חזרתי הביתה ומצאתי את הבית נקי ומצוחצח, ואת המקרר מלא כל טוב. הייה בשוק! מצאתי אותו בסלון ושאלתי אותו מה קרה.
הוא סיפר לי שהלך לאיזה מסיבה והציע שם לאנשים מסאז׳, ומישהו אחד הסכים ושילם לו 200 ש״ח, והוא הלך וקנה עם זה אוכל הביתה. זאת הייתה הפעם הראשונה מזה שנים רבות מאוד שהוא הרוויח כסף עבור עצמו.
זאת גם הייתה אז הפעם הראשונה מזה שנים רבות שאני עצמי ביטאתי בכנות מלאה מול אדם קרוב אליי את האמת שלי והסכמתי לעבור גם דרך הפחד – שאולי בגלל זה לא יאהב אותי יותר.
זאת הייתה תחילתה של דרך חדשה בשבילי, דרך שבה למדתי לומר בכנות מלאה את ה״לא״ ואת ״כן״ האותנטיים שלי, דרך שבה למדתי להיות כנה באמת בתוך יחסים, גם עם עצמי וגם עם מי שאיתי.
עברו מאז מלא שנים, למדתי יותר ויותר לבטא בצורה מיידית וכנה את הרצון שלי בזמן אמת, למדתי עוד ועוד לצאת מוויתורים קטנים כגדולים שעשיתי על עצמי ביחסים (וממשיך ללמוד וליישם עוד ועוד כל הזמן…).
ולמדתי גם – לא רק עד כמה שזה בסדר ואפשרי לבטא את האמת ואת הרגשות והצרכים האותנטיים שלי, אלא גם – עד כמה שבעצם האותנטיות העמוקה ביותר שלי היא תמיד, תמיד, מתנה גדולה גם עבור מי שאיתי.
