לפעמים זוגיות היא כמו בול עץ, נראית בהתחלה לעין כמו משהו סתמי וחסר ערך, צריך לדעת לפסל בו ולהפוך אותו למה שרוצים שיהיה. לבוא ממקום שיוצר את הזוגיות ולא מתוך מקום של צרכן שאומר – ״אם זה ככה וככה אני נשאר ואם זה לא ככה וככה אני עוזב״. לחשוב אחרת, לחשוב ״איך אני הולך להפוך את זה למה שאני רוצה שזה יהיה?״.
וכן, לפעמים אם בן או בת הזוג לא עושים גם בחירה הדדית לגדול וליצור ביחד את גן העדן הזוגי, אם זה רק אנחנו שם לבד בבחירה הזאת לאורך זמן, אז כן, ייתכן שלפעמים יהיה נכון להפרד – אבל – לא כל כך מהר, רגע, חכו שניה, לא בהכרח חייבים להפרד גם במקרה כזה.
כי לפעמים גם במקרה כזה אפשר לגלות – למה בני הזוג שלנו לא רוצים ולא בוחרים בגדילה המשותפת? אפשר להקשיב ללב שלהם באמת, להגיע ממש לעומק, למה שהכי עמוק מתחת, לעזור לעצמנו ולהם להבין ולראות –
למה הם זקוקים על מנת שתתעורר בהם ההשראה והבחירה מחדש?
מה כן יאפשר להם לרצות את זה ומה יתמוך בהם בזה?
זה אפשרי, מניסיון.
זאת האומנות של האהבה, זאת האומנות של הזוגיות, להיות שם בשביל בני הזוג שלנו, החבר או החברה של ליבנו, לזכור שהם האהובים של נשמתנו גם כשהם בעצמם שכחו, להיות שם בשבילם במיוחד ברגעים בהם שכחו לגמרי את האהבה שבתוכם. להזכיר להם.
זה אפשרי, מניסיון.
צריך פה הרבה מאוד (מאוד) חמלה, גם לעצמנו וגם לבני הזוג שלנו, חמלה עמוקה ואינסופית לאנושיות, גם שלנו וגם של בני הזוג שלנו. וצריך הרבה מאוד (מאוד) חוכמה כדי להצליח לנווט במבוך התודעתי המתעתע הזה העשויי אינסוף מערכות ודפוסים לא מודעים, כל פעם מחדש.
וזה אפשרי, מניסיון.
כל כך הרבה פעמים היא עשתה את זה בשבילי,
כל כך הרבה פעמים עשיתי את זה בשבילה,
כ״כ הרבה פעמים עשינו את זה ביחד,
ותמיד, עשינו את זה קודם כל
בשביל הלב שלנו.
כי זה מה שהלב אמר לנו,
ובחרנו בחיים האלה
להקשיב ללב.
בתמונה: אהבות חיי \ האהבה שיצרנו
