אחד הדברים הגדולים ביותר שקרו לי בחיים זה שאני פחות ופחות מאמין לרגשות ולמחשבות שלי ויותר ויותר מקשיב ללב שלהן.

אז מהו ההבדל בין להאמין להן לבין להקשיב ללב להן?

הנה דוגמא שמסבירה – אם עולה לי בזוגיות שלי מחשבה (ספק) שאומרת ״אנחנו לא מתאימים בכלל, אני חייב להפרד ממנה!״ –

אם אאמין למחשבה הזאת – אז קודם כל ארגיש כנראה כיווץ ופחד (מפחיד לחשוב שצריך להפרד) ושנית כנראה שבאמת אפרד מבת הזוג שלי בסופו של דבר.

אבל אם אקשיב ללב של המחשבה הזאת – אז מה שיקרה הוא שאשב למשל לשים לב לגוף שלי, לתחושות שעולות בי עכשיו, אצלול עמוק יותר עם המודעות ותשומת הלב שלי אל תוכי ואשאל בתוכי שאלות כגון ״למה זה עלה עכשיו?״ או ״מהו הצורך העמוק שלי עכשיו?״.

יכול להיות גם שאשאל את עצמי שאלות מחקר כמו ״נניח שבאמת אפרד ממנה, מה ארגיש אז? ועל איזה צורך זה יענה לי?״. ואז אוכל להבין יותר טוב מה הצורך העמוק שעלה עכשיו בתוכי.

זאת אומרת, כשאני בא להקשיב ללב הרגשות והמחשבות אני מבין שהן בסה״כ שפה של הגוף-נפש ולא ה-אמת. הן בסה״כ באות לספר לי על צרכים עמוקים שלי שמבקשים מקום ומענה.

אני מבין שהמחשבות שלי הן אסטרטגיות אוטומטיות שלי בניסיון של המערכת שלי לענות על צרכים עמוקים.

למשל, אם בזוגיות שלי אני מאבד את עצמי, מרצה את בת הזוג שלי ועושה תמיד אך ורק מה שהיא רוצה ולא את מה שאני רוצה. אז המחשבה ״אני צריך להפרד ממנה!״ עשויה להיות אסטרטגיה שמנסה לענות, למשל, על הצורך שלי בחיבור לעצמי (כי כביכול אם אפרד ממנה אוכל שוב לעשות מה שאני רוצה).

אבל, האם אני חייב להפרד ממנה בשביל להתחבר לעצמי?
האם זאת הדרך היחידה לענות על הצורך הזה?

כשאני מפסיק להאמין למחשבות והרגשות שלי ומתחיל להקשיב ללב שלהן אז אני מגלה את הצרכים העמוקים שלי. וכשאני מגלה אותם אני יכול להפתח לדרכים נוספות חדשות לענות עליהם, מלבד הדרך הרגילה, הלא מודעת והאוטומטית שלי.

למשל, באותו המקרה, אולי אני יכול לתקשר איתה את מה שאני חווה ולהציע דרך שמשלבת גם את הרצונות שלה וגם את שלי?

אם אני מתחיל להבין את הדפוסים שלי (מתוך שהקשבתי ללב שלהם), אז אני מתחיל להבין איך אני, כמערכת גוף נפש, עובד.

למשל, במקרה הזה, אני מתחיל להבין ש:
כל פעם שאני זקוק לחיבור לרצון שלי –> עולה בתוכי המחשבה ״אני צריך להפרד ממנה״.

וֹאז, כל פעם שעולה המחשבה הזאת:
במקום להתחיל לחשוב אם להפרד ממנה או לא –> אני מבין שיש לי צורך בחיבור לעצמי, בחיבור לרצון שלי –> ואז מברר מהו הרצון שלי ברגע זה –> ואז יוצר בתוך הביחד הזוגי מבנה חדש שמאפשר מקום גם לרצון שלי וגם לרצון שלה.

ולזה אני מתכוון כשאני מדבר על ההבדל
שבין להאמין למחשבות ולרגשות
לבין להקשיב ללב שלהן.