לדעת שאני לא יודע

הדבר הכי חשוב שהבנתי עד היום זה שאני לא יודע מהי ״ה-אמת״ ושאני לא באמת יכול אף פעם לדעת, במובן שכל מה שנראה לי כאילו הוא ״ה-אמת״ תמיד מתגלה לי בסופו של דבר כרק עוד נקודת מבט חלקית, במובן שיש אינסוף צורות הסתכלות, וזוויות, ונקודות מבט, ושלעולם לא אדע את ״ה-אמת״ השלמה והמלאה.

זה כמו לצעוד בטיול\מסע בטבע – בכל נקודה שבה אני נמצא בדרך אני רואה רק נוף מסויים ומהנקודה שבה אני נמצא באותו הרגע זה נראה כאילו הנוף המסויים הזה הוא ״המציאות״, למשל יכול להיות שמאיפה שאני נמצא בטיול שלי זה ממש נראה כאילו שכל האזור הוא מדבר.

ואז אני עשוי להאמין ש״ה-אמת״ היא שהדבר הכי נכון למסע הזה הוא לקחת הרבה מים כדי לא להתייבש.

אבל אז אני ממשיך לצעוד ולצעוד ופתאום הנוף מתחיל להשתנות, פתאום  אני רואה שבעצם לא הכל מדבר ומתחילה לצוץ סביבי גם צמחייה ירוקה. ובלי שאני שם לב לזה, תוך כמה זמן אני מוצא את עצמי בסביבה ממש ירוקה ואז אני גם שם לב שיש מלא נחלים זורמים סביבי, עם מלא מים טהורים לשתיה.

ואז אני עשוי לגלות פתאום ש״ה-אמת״ שהייתה לי עד עכשיו הייתה בעצם נכונה אך ורק לאזור המסויים במסע שבו הייתי קודם. ושעכשיו ״ה-אמת״ היא שעדיף בכלל לא לקחת עלינו הרבה מים כי יש מים בכל מקום, וכך אפשר לצעוד יותר בקלות ללא כל המשקל המיותר של המים עלינו. והגילוי החדש הזה נראה לי פתאום הרבה יותר ״ה-אמת״.

ואז כשאני ממשיך לצעוד אני שוב מוצא את עצמי בסביבה חדשה ושוב ״ה-אמת״ משתנה בהתאם לאזור במסע שבו אני נמצא. ולאט לאט אני מתחיל להבין שכל מה שאני אי פעם יכול לדעת הוא רק את האמת שמתאימה לאזור ולאקלים של המקום שבו אני נמצא *כרגע*.

וגם, שכל אחד (כולל עצמי כמובן) עשוי להימצא בכל רגע נתון באזור אחר לגמרי במסע שלו, עם נוף אחר לגמרי, עם צרכים אחרים לגמרי שמתאימים לאזור הנוכחי. וגם שהאזור והנוף ממשיכים להשתנות כל הזמן ולכן גם ״ה-אמת״.

ולא רק זה, אלא שאני גם מבין שלעולם אין לי באמת אפשרות לדעת באיזה אזור במסע נמצא מי שמולי ושגם ייתכן מאוד שהוא נמצא באזורים שאני מעולם לא הייתי בהם ושלעולם גם לא אהיה בהם. וגם, שייתכן שיש, אולי, אינסוף אזורים כאלה ושלעולם לא אדע או אבקר בכולם.

ההבנה שמתחילה לחלחל היא שהמסע הזה הוא אינסופי, שהמציאות הזאת היא אינסופית, שהתודעה היא אינסופית, ושלא משנה כמה נראה לי שהראיה או ההבנה או הגישה שלי שלמה ונכונה, תמיד יתגלה עוד רובד, עוד מימד, עוד אזור, עוד ״אמת״, שמה שאני יודע ורואה הוא תמיד חלקי ושזה כך גם לגבי לכל אדם אחר, כל גישה, כל תורה.

זה לא משנה כמה שלמות הן נראות – כל התורות חלקיות, כל הגישות חלקיות, כל ה״אמיתות״ חלקיות. וגם אם נגיד שהייתה אפשרות שהן שלמות לחלוטין ברגע מסויים, עדיין, ברגע הבא המציאות ממשיכה להתפתח ולתגלות ולכן ברגע הבא הן שוב מתגלות כחלקיות בלבד.

ההבנה הזאת, כשהיא מתגלה שוב ושוב ושוב, מתחילה לחלחל עמוק פנימה לתאים הכי עמוקים בגוף ובנפש. אני קורא להבנה הזאת ״ענווה״. היא מייצרת משהו נפלא ממש בעיניי, משהו שהייתי מתאר אותו כ״פתיחות״, ממש כמו העיניים הסקרניות והפתוחות לרווחה של תינוק.

הפתיחות הזאת מאפשרת *לפגוש* באמת. את המציאות. את העולם. את האדם שמולי. את הכל. היא מאפשרת *לראות* באמת, משום שהעיניים לא חסומות ולא מעוורות על ידי אמונה באיזה ״ה-אמת״ כלשהי.

זה מאפשר להפתח אל המורכבות ורב המימדיות האינסופית של היקום הזה, של החיים האלה, של החוויה הפנימית של מי שמולי ושל כל דבר בעולם הזה. ובו זמנית זה מאפשר גם להפתח אל הפשטות האינסופית של כל הדברים, לפגוש אותם ללא ה״ידע״ ו״ה-אמת״ שלי, ולכן לראות אותם באמת – בדיוק כפי שהינם.

במצב הזה אין שום התנגשות עם שום דבר, שום ״אמת״ לא מתנגשת עם שום ״אמת״ אחרת, אף ראייה או נקודת מבט לא מתנגשת עם אף אחת אחרת. הראייה הזאת פותחת מרחב עצום שיכול איכשהו לקבל ולהכיל הכל בתוכו, בו זמנית.

הדבר היחיד שקרוב לתיאור הזה הוא – החיים עצמם. החיים עצמם, שכבר עכשיו, ובכל רגע נתון, מכילים את כל המימדים, כל האמיתות, כל זוויות הראיה ונקודות המבט – בו זמנית. ולכן, הענווה הזאת היא בעצם כמו להפתח אל החיים במלואם, להפתח עד כדי כך שהופכים להיות. החיים.

אבל הענווה הזאת היא לא איזה מצב שמגיעים אליו. אחרת היא עוד איזה ״ה-אמת״ נוסף להתקע בתוכו. היא יותר כמו תנועה של התרחבות מתמדת, עוד ועוד כל הזמן, ללא שום סוף, יעד או נקודת הגעה.

היא כמו כוונה או תפילה של הלב, להשאר פתוח, כל פעם מחדש, במפגש עם כל דבר, במפגש עם כל אדם, פתוח אל החדש, פתוח לגלות משהו שעד היום מעולם לא ידעתי. ואז, ברגע הבא שוב, לא להינעל על הידיעה האחרונה, אלא להמשיך להפתח עוד, אל החדש הבא. והבא. והבא. עד שכל מה שנשאר הוא… ?

וזה לא שאני כבר ״יודע״ שאני לא יודע, זה לא שאפשר בכלל להגיע אי פעם למצב כזה. זה יותר כמו משהו שאני כל פעם מגלה בעוד רובד, כל פעם מגלה עוד משהו שחשבתי שאני ״יודע״ ושבעצם גם הוא לא ״ה-אמת״ אלא גם רק עוד נקודת מבט חלקית.

בכל פעם עוד ״אמת״ נושרת, בכל פעם עוד ״ידיעה״ נושרת, בכל פעם אני מגלה עוד איזה מבנה בסיסי בתוכי שעיוור אותי כי האמנתי בלי לשים לב שהוא ״ה-אמת״. ובכל פעם כזאת מתגלה עוד קצת סימן שאלה במקום שבו היה קודם סימן קריאה. ובכל פעם כזאת מתגלה… עוד קצת ענווה.

פורסם בקטגוריה כללי, מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


שימו לב! ב5-6 לאפריל 2018 תתקיים סדנה מיוחדת!
עדיין ניתן להצטרף! לפרטים לחצו כאן מתחת:

חיים ללא מאמץ – סדנת סופ״ש

_____________________________

לתאום פגישת הדרכה וליווי פרטנית או זוגית עם עמיחי:
התקשרו 054-4292618 או צרו קשר


טקסטים אחרונים

אין שום דרך לתקן את מה שאינו מקולקל – סיפורו של עצלן

מכירים את החיה המתוקה הזאת שבתמונה? זהו "עצלן" 🙂 כן כן, זה השם של החיה הזאת. למעשה זוהי בכלל עצלנית והבן העצלן הקטן שלה. צילמתי אותם אתמול... קרא עוד

להנות מהחיים שקיבלתי פה על פני האדמה הזאת

כשהייתי בן 3 רציתי להיות כבר בן 4. כשהייתי בן 4 רציתי כבר להיות בן 5. כשהייתי בגן רציתי כבר להיות בכיתה א'. כשהייתי בכיתה א'... קרא עוד

ככה קל ופשוט יותר להכיל כל מה שהחיים מביאים

[נכתב ב12 לאפריל 2019] אז יצאנו צופי ואני לחופשה של חודש בחו״ל ונחתנו אתמול בשלום בקובה, אחרי 3 טיסות ברצף ואחרי 24 שעות של מסע. אבל... קרא עוד

לצמוח רק מתוך מה שנעים – ההבדל הגדול שבין ״שיחזור טראומה״ ל״ריפוי טראומה״

האם אתם מאמינים שבשביל לצמוח ולגדול ולהתפתח צריך לעבור דרך כאב וסבל? או מאמינים שבשביל שיהיה נעים צריך קודם להסכים להרגיש לא נעים? אם כן, אז... קרא עוד

מנוחה הולכת לשנות לך את החיים מן היסוד

מנוחה, אם תרשה אותה באמת לעצמך, הולכת לשנות לך את החיים, מן היסוד. כי כל מקום שבו אתה מתאמץ בחיים שלך, ולא משנה באיזה רובד או... קרא עוד

יציאה מ״אזור הנוחות״ אאוט – כניסה ל״טווח הצמיחה״ אין

הרעיון שאומר שרק אם יוצאים מאזור הנוחות מתפתחים הוא לא נכון. והוא גם לא טעות. צריך להבין פשוט איך זה באמת עובד: הגדילה אפשרית רק במה... קרא עוד

קרא עוד מאמרים

סרטונים אחרונים

להשאר מחוברים ליופי ומשמעות גם ברגעים הקשים ביותר

הייתה אישה אחת יהודיה בזמן השואה, נאורה באופן בלתי יאמן ויוצאת דופן שהביאה אור והשראה לכל מי שהיה סביבה, קראו לה אתי הילסום. היא כתבה יומן... קרא עוד

איך לחיות עם פחות מאמץ במערכות יחסים?

מה זה מאמץ במערכת היחסים ? על איזה צורך הוא עונה ? איך אפשר להתנהל במערכת היחסים עם כמה שפחות מאמץ שכזה ?  מוזמנים לצפות פה... קרא עוד

ספקות בזוגיות? ״חיים ללא מאמץ״ עשיים להיות הפיתרון

על ספקות בזוגיות, על הניסוי הגדול של ״חיים ללא מאמץ״, על הקשר בין השניים ועל איך ההרפיה מהמאמץ בזוגיות וביחסים עשויה להתגלות כפיתרון לספקות. דרך הסיפור... קרא עוד

הזמנה להצטרף לניסוי הגדול שלי – חיים ללא מאמץ

זוהי הזמנה להצטרף לניסוי הגדול שלי. הניסוי של החיים שלי. חיים ללא מאמץ. מוזמנים לשמוע עוד בוידאו הזה, להבין מה זה בעצם אומר לחיות ללא מאמץ.... קרא עוד

כל מה שנראה כמו בעיה הוא בעצם פיתרון

כל מה שנראה כבעיה בנו הוא בעצם פיתרון גאוני כלשהו של המערכת שלנו. למה אני מתכוון? בוידאו הזה אני מסביר לעומק וגם נותן דוגמא ספציפית אמיתית... קרא עוד

הקשר בין הגשמת חלומות ליכולת להנות מהכאן והעכשיו ועוד – ראיון עם עמיחי

על הגשמת חלומות, ומה באמת מאפשר את זה, ואיך יודעים מהם באמת החלומות שלי, ועל לחיות באותנטיות, ועל למה כל כך חשוב להיות ממש ממש אנוכיים... קרא עוד

צפה בסרטונים נוספים