לדעת שאני לא יודע

הדבר הכי חשוב שהבנתי עד היום זה שאני לא יודע מהי ״ה-אמת״ ושאני לא באמת יכול אף פעם לדעת, במובן שכל מה שנראה לי כאילו הוא ״ה-אמת״ תמיד מתגלה לי בסופו של דבר כרק עוד נקודת מבט חלקית, במובן שיש אינסוף צורות הסתכלות, וזוויות, ונקודות מבט, ושלעולם לא אדע את ״ה-אמת״ השלמה והמלאה.

זה כמו לצעוד בטיול\מסע בטבע – בכל נקודה שבה אני נמצא בדרך אני רואה רק נוף מסויים ומהנקודה שבה אני נמצא באותו הרגע זה נראה כאילו הנוף המסויים הזה הוא ״המציאות״, למשל יכול להיות שמאיפה שאני נמצא בטיול שלי זה ממש נראה כאילו שכל האזור הוא מדבר.

ואז אני עשוי להאמין ש״ה-אמת״ היא שהדבר הכי נכון למסע הזה הוא לקחת הרבה מים כדי לא להתייבש.

אבל אז אני ממשיך לצעוד ולצעוד ופתאום הנוף מתחיל להשתנות, פתאום  אני רואה שבעצם לא הכל מדבר ומתחילה לצוץ סביבי גם צמחייה ירוקה. ובלי שאני שם לב לזה, תוך כמה זמן אני מוצא את עצמי בסביבה ממש ירוקה ואז אני גם שם לב שיש מלא נחלים זורמים סביבי, עם מלא מים טהורים לשתיה.

ואז אני עשוי לגלות פתאום ש״ה-אמת״ שהייתה לי עד עכשיו הייתה בעצם נכונה אך ורק לאזור המסויים במסע שבו הייתי קודם. ושעכשיו ״ה-אמת״ היא שעדיף בכלל לא לקחת עלינו הרבה מים כי יש מים בכל מקום, וכך אפשר לצעוד יותר בקלות ללא כל המשקל המיותר של המים עלינו. והגילוי החדש הזה נראה לי פתאום הרבה יותר ״ה-אמת״.

ואז כשאני ממשיך לצעוד אני שוב מוצא את עצמי בסביבה חדשה ושוב ״ה-אמת״ משתנה בהתאם לאזור במסע שבו אני נמצא. ולאט לאט אני מתחיל להבין שכל מה שאני אי פעם יכול לדעת הוא רק את האמת שמתאימה לאזור ולאקלים של המקום שבו אני נמצא *כרגע*.

וגם, שכל אחד (כולל עצמי כמובן) עשוי להימצא בכל רגע נתון באזור אחר לגמרי במסע שלו, עם נוף אחר לגמרי, עם צרכים אחרים לגמרי שמתאימים לאזור הנוכחי. וגם שהאזור והנוף ממשיכים להשתנות כל הזמן ולכן גם ״ה-אמת״.

ולא רק זה, אלא שאני גם מבין שלעולם אין לי באמת אפשרות לדעת באיזה אזור במסע נמצא מי שמולי ושגם ייתכן מאוד שהוא נמצא באזורים שאני מעולם לא הייתי בהם ושלעולם גם לא אהיה בהם. וגם, שייתכן שיש, אולי, אינסוף אזורים כאלה ושלעולם לא אדע או אבקר בכולם.

ההבנה שמתחילה לחלחל היא שהמסע הזה הוא אינסופי, שהמציאות הזאת היא אינסופית, שהתודעה היא אינסופית, ושלא משנה כמה נראה לי שהראיה או ההבנה או הגישה שלי שלמה ונכונה, תמיד יתגלה עוד רובד, עוד מימד, עוד אזור, עוד ״אמת״, שמה שאני יודע ורואה הוא תמיד חלקי ושזה כך גם לגבי לכל אדם אחר, כל גישה, כל תורה.

זה לא משנה כמה שלמות הן נראות – כל התורות חלקיות, כל הגישות חלקיות, כל ה״אמיתות״ חלקיות. וגם אם נגיד שהייתה אפשרות שהן שלמות לחלוטין ברגע מסויים, עדיין, ברגע הבא המציאות ממשיכה להתפתח ולתגלות ולכן ברגע הבא הן שוב מתגלות כחלקיות בלבד.

ההבנה הזאת, כשהיא מתגלה שוב ושוב ושוב, מתחילה לחלחל עמוק פנימה לתאים הכי עמוקים בגוף ובנפש. אני קורא להבנה הזאת ״ענווה״. היא מייצרת משהו נפלא ממש בעיניי, משהו שהייתי מתאר אותו כ״פתיחות״, ממש כמו העיניים הסקרניות והפתוחות לרווחה של תינוק.

הפתיחות הזאת מאפשרת *לפגוש* באמת. את המציאות. את העולם. את האדם שמולי. את הכל. היא מאפשרת *לראות* באמת, משום שהעיניים לא חסומות ולא מעוורות על ידי אמונה באיזה ״ה-אמת״ כלשהי.

זה מאפשר להפתח אל המורכבות ורב המימדיות האינסופית של היקום הזה, של החיים האלה, של החוויה הפנימית של מי שמולי ושל כל דבר בעולם הזה. ובו זמנית זה מאפשר גם להפתח אל הפשטות האינסופית של כל הדברים, לפגוש אותם ללא ה״ידע״ ו״ה-אמת״ שלי, ולכן לראות אותם באמת – בדיוק כפי שהינם.

במצב הזה אין שום התנגשות עם שום דבר, שום ״אמת״ לא מתנגשת עם שום ״אמת״ אחרת, אף ראייה או נקודת מבט לא מתנגשת עם אף אחת אחרת. הראייה הזאת פותחת מרחב עצום שיכול איכשהו לקבל ולהכיל הכל בתוכו, בו זמנית.

הדבר היחיד שקרוב לתיאור הזה הוא – החיים עצמם. החיים עצמם, שכבר עכשיו, ובכל רגע נתון, מכילים את כל המימדים, כל האמיתות, כל זוויות הראיה ונקודות המבט – בו זמנית. ולכן, הענווה הזאת היא בעצם כמו להפתח אל החיים במלואם, להפתח עד כדי כך שהופכים להיות. החיים.

אבל הענווה הזאת היא לא איזה מצב שמגיעים אליו. אחרת היא עוד איזה ״ה-אמת״ נוסף להתקע בתוכו. היא יותר כמו תנועה של התרחבות מתמדת, עוד ועוד כל הזמן, ללא שום סוף, יעד או נקודת הגעה.

היא כמו כוונה או תפילה של הלב, להשאר פתוח, כל פעם מחדש, במפגש עם כל דבר, במפגש עם כל אדם, פתוח אל החדש, פתוח לגלות משהו שעד היום מעולם לא ידעתי. ואז, ברגע הבא שוב, לא להינעל על הידיעה האחרונה, אלא להמשיך להפתח עוד, אל החדש הבא. והבא. והבא. עד שכל מה שנשאר הוא… ?

וזה לא שאני כבר ״יודע״ שאני לא יודע, זה לא שאפשר בכלל להגיע אי פעם למצב כזה. זה יותר כמו משהו שאני כל פעם מגלה בעוד רובד, כל פעם מגלה עוד משהו שחשבתי שאני ״יודע״ ושבעצם גם הוא לא ״ה-אמת״ אלא גם רק עוד נקודת מבט חלקית.

בכל פעם עוד ״אמת״ נושרת, בכל פעם עוד ״ידיעה״ נושרת, בכל פעם אני מגלה עוד איזה מבנה בסיסי בתוכי שעיוור אותי כי האמנתי בלי לשים לב שהוא ״ה-אמת״. ובכל פעם כזאת מתגלה עוד קצת סימן שאלה במקום שבו היה קודם סימן קריאה. ובכל פעם כזאת מתגלה… עוד קצת ענווה.

פורסם בקטגוריה כללי, מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


קורס וידאו ממוקד:

״מציאת ויצירת זוגיות מיטיבה
בגישת הכנות וההקשבה ללב״

קורס חלק א׳ – פרטים נוספים לחצו כאן!

קורס חלק ב׳ – פרטים נוספים לחצו כאן!

_____________________________

לתאום טיפול פרטני או זוגי עם עמיחי:
התקשרו 054-4292618 או צרו קשר


טקסטים אחרונים

להאמין למחשבות והרגשות או להקשיב ללב שלהן? מהו ההבדל?

אחד הדברים הגדולים ביותר שקרו לי בחיים זה שאני פחות ופחות מאמין לרגשות ולמחשבות שלי ויותר ויותר מקשיב ללב שלהן. אז מהו ההבדל בין להאמין להן... קרא עוד

סיפור אישי: כיצד הפכתי מ״רווק כרוני״ לנשוי באושר עם ילד

עד גיל 35 הייתי מה שנקרא ״רווק כרוני״. אף אחת אף פעם לא הייתה לי מספיק טובה, מספיק יפה, מספיק מעניינת, מספיק זה או מספיק זה.... קרא עוד

האם אפשר לאהוב אותי? על הפחד מקירבה ועל הדרך לרפא אותו

הפחד מקירבה.. הפחד להיראות באמת ע״י אדם אחר בשלמותך, הפחד הוא שאי אפשר לאהוב אותך, לא את כולך, אולי חלקים נבחרים בך כן אפשר אבל לא... קרא עוד

לקבל שאני לא מצליח לקבל

בשבועות האחרונים דיברתי עם לא מעט הורים שבגלל המצב הקיצוני של תקופת הקורונה הם חווים לחץ ופחד עצומים ומרגישים מוצפים רגשית עד שאין להם יותר מקום... קרא עוד

האם נכון שבני זוג יהיו המטפלים\ההורים האחד של השניה?

״בני זוג לעולם לא צריכים להיות המטפלים או ההורים האחד של השניה!״ האם זאת האמת? אני רוצה לשתף אתכם פה בראיה השונה שלי לגבי הנושא הזה,... קרא עוד

התמודדות נפשית במצב הקורונה – בואו נזכור היום יותר מתמיד להיות נחמדים האחד לשניה ולעצמנו

אני רוצה לומר משהו קטן, אך חשוב, שעוזר להתמודדות במצב הזה עכשיו בתקופת הקורונה: תזכרו שהמצב עכשיו עשוי להפעיל אצל הרבה מאיתנו בעוצמה את המערכת הסימפתטית... קרא עוד

קרא עוד מאמרים

סרטונים אחרונים

הזמנה לקורס מציאת ויצירת זוגיות מיטיבה

בתור מישהו שהיה ״רווק כרוני״ עד גיל 35 והצליח בסופו של דבר (היה מסע עמוק וארוך) למצוא את הדרך לעבור דרך אותם פצעים, טראומות, מבנים נפשיים... קרא עוד

איך יודעים אם נמצאים עם בן הזוג הנכון עבורנו?

איך יודעים אם נמצאים עם בן\בת הזוג הנכונים עבורנו? ומה אם יש מישהו\מישהי אחרים שהרבה יותר נכונים לנו? איך נדע שאנחנו לא מפספסים משהו טוב יותר?... קרא עוד

ראיון עם עמיחי זלינקובסקי במסגרת הפסטיבל הוירטואלי ״ביחד״

בראיון הזה דיברנו על מהו בעצם הלב ומה זה אומר להקשיב ללב, על ההבנה שבעצם כל הדפוסים שלי הם בעדי ושהכל אוהב אותי, על האפשרות לענות... קרא עוד

כלי פשוט שמאפשר לחיות מהמהות במערכות יחסים

הנה אחד הכלים החשובים ביותר שאני אישית משתמש בו במערכות היחסים שלי בחיים, מתרגל אותו כל הזמן ועובר בעזרתו טרנספורמציות מאוד עמוקות וגם יוצר בעזרתו ניסים... קרא עוד

למה חשוב לפעמים *לא* לקבל דברים? \ ללמוד להתאבל

  למה חשוב כ״כ ללמוד *לא* לקבל דברים בחיים? באיזה אופן אבל (התאבלות) על דברים יכול להיות נעים? למה חשוב כ״כ ללמוד להתאבל קודם על דברים... קרא עוד

המצפן של ״נעים ולא-נעים״ – גישת הכנות וההקשבה ללב ביחסים

מוזמנים לצפות בשיעור הפתוח והחינמי שקיימתי בשידור חי עם רועי בן יוסף, לקראת קורס ההכשרה בגישת הכנות וההקשבה ללב בהנחייתנו שנפתח ב18 לדצמבר 2019. בשיעור הזה... קרא עוד

צפה בסרטונים נוספים