מתישהו הבנתי שכל הקונספט הזה של "אכילה רגשית" ממש לא מדוייק ושלמעשה זה הפוך לגמרי. העניין הוא לא שאנחנו "אוכלים רגשית" אלא הפוך – שאנחנו לא אוכלים רגשית!

אם באמת היינו אוכלים רגשית אז היינו אוכלים מתוך הקשבה לרגש (ורגש זה אנרגית חיים) ואז היינו אוכלים בצורה מאוד מדוייקת עבורנו. אבל אנחנו לא אוכלים מתוך רגש אלא מתוך – התעלמות מהרגש! אוכלים כדי לא להרגיש, אוכלים כדי לצמצם את הרגש, כדי לצמצם אנרגיית החיים בתוכנו.

לכן זאת בכלל לא "אכילה רגשית" אלא "אכילה לא-רגשית". לכן, מה שאנחנו באמת צריכים, אם אנחנו רוצים להביא ריפוי למקום הזה, זה בכלל לא להפסיק לאכול רגשית אלא – להתחיל לאכול רגשית!

ומה זה אומר לאכול בצורה רגשית באמת?

זה אומר שכל דבר שאני הולך להכניס לתוך הגוף שלי – קודם כל אני מרגיש האם הוא מדוייק עבור הלב והגוף שלי כרגע או לא. זה אומר שאני באמת עוצר להרגיש לעומק אם זה מדוייק לי או לא.

איך אני עושה את זה? אשתף כאן כלי פשוט ומאוד יעיל שעוזר לי לאכול אכילה רגשית באמת, זאת אומרת לאכול מתוך הקשבה ללב ולגוף.

כל דבר שאני רוצה לאכול, לפני שאני מכניס אותו לפה שלי אני שואל 2 שאלות מנחות חשובות.

שתי השאלות המנחות:

(במילה "אהבה" אני מתכוון כאן לאנרגיית החיים, שנקראת גם "פראנה" או ״צ׳י״ במסורת מסויימות)

1. שאלת המהות – "האם מה שאני הולך להכניס עכשיו לתוכי הוא אהבה?" הכוונה היא לבדוק דרך התחושה הפנימית שלנו – האם המאכל הזה הולך להעלות לי את רמת אנרגיית החיים בגוף? האם זה הולך להגביר את תחושת החיות שלי?

    – אם התשובה היא “לא": אז אני לא אוכל את זה בשום מצב לא משנה מה.

    – אם התשובה היא “כן": אני ממשיך לשאלה המנחה הבאה.

2. שאלת הכמות – "כמה מזה יהיה אהבה עבורי?" או "עד איזה כמות זה עדיין אהבה ומאיזה כמות זה כבר לא אהבה?”

– גם משהו שהוא אהבה עבורי, כשאני אוכל יותר מידי ממנו הוא מפסיק להיות אהבה עבורי. לכן השאלה השניה חשובה לא פחות מהשאלה הראשונה והן משלימות האחת את השניה ומבטיחות שנאכל בצורה מדוייקת ואוהבת עבורנו.

רק כאשר אני עוצר ומרגיש, רק כאשר אני עוצר ושואל את הלב והגוף שלי את השאלות האלה בכל פעם לפני שאני מכניס משהו לפה – רק אז אני באמת יכול לומר שאני אוכל רגשית.

שני המפתחות החשובים:

1. התחייבות מוחלטת להכניס אך ורק אהבה לתוכי – כמו שאמרתי קודם, חשוב לי שוב להדגיש את העיקרון הזה משום שבלעדיו חסרה לנו העוצמה שמאפשרת להתמסר להקשבה דרך 2 השאלות המנחות.

בלי העיקרון הזה, למשל, כשאנחנו חוזרים הביתה מהעבודה ואין שום אוכל שבאמת מרגיש לנו שמלא באהבה בבית, אז אנחנו פשוט נאכל את מה שיש גם אם הוא ממש לא עושה לנו טוב. למה?

כי אנחנו מפחדים מתחושת הרעב, אפילו מבועתים ממנה, בורחים ממנה. כל כך היא מפחידה אותנו שאנחנו אפילו מעדיפים לאכול דברים שעושים לנו ממש רע ורק לא לפגוש אותה. מה שמוביל למפתח החשוב הבא:

2. הסכמה אמיתית לפגוש ולהרגיש לעומק את תחושת הרעב כשהיא באה – רק אם אני באמת מסכים לפגוש את תחושת הרעב ולהפסיק לברוח ממנה אני יכול באמת להקשיב לתשובות שעולות משתי השאלות המנחות.

אחרת, לא אצליח באמת להתמסר לתשובות שעולות. אחרת, כאשר אני ממש רעב וכל מה שיש לאכול אינו אהבה עבורי, עדיין אוכל אותו רק מתוך הפחד לפגוש ולהרגיש את תחושת הרעב שלי.

זה לא רק אוכל – זה הכל

שתי השאלות המנחות יכולות לשמש אותנו לא רק במזון הפיזי אלא גם בכל צורה אחרת של הזנה, למשל: חברים, מערכות יחסים, מקום עבודה, שעות שינה, ולמעשה כל בחירה קטנה או גדולה בחיים שלנו.

תמיד ועל כל דבר שצריך להחליט או לבחור אפשר לשאול – האם זאת אהבה עבורי? באיזה כמות זה עדיין אהבה ובאיזה כמות זה כבר לא אהבה?

כל גישת "להקשיב ללב" שיצרתי מבוססת על אותו העיקרון. העיקרון הוא שיש רק צורך אחד ויחיד שכל אדם צריך והוא – אהבה. אפשר גם לקרוא לזה "אנרגיית חיים" במקום אהבה אם רוצים. אנחנו צריכים אותה, כולנו צריכים אותה אפילו יותר מאוויר לנשימה.

כשאנחנו לא מחוברים ישירות למקור האנרגיה אנחנו מוצאים לנו מקורות חלופיים, וכך מתחילים להיווצר כל דפוסי ההישרדות (הגנה) של האישיות. כל הדפוסים האלה נוצרים על מנת לספק לנו בעקיפין הזנה של אהבה.

אחד מדפוסי האישיות האלה הוא צורת האכילה שלנו, הוא מה שאנחנו בוחרים לאכול, מתי וכמה. יש רק דבר אחד בלבד שאנחנו ניזונים ממנו, הוא לא אוכל פיזי אלא אהבה, אנרגיית חיים. אנחנו לא אוכלים אוכל פיזי, אנחנו לא אוכלים אורז ולא פאסטה ולא ירקות או פירות, אנחנו אוכלים – את הפראנה שבהם.

כשאנחנו מתעוררים להבין את האמת המרתקת הזאת אנחנו בעצם מפסיקים להיות בהיצמדות לאוכל הפיזי ומתחילים לפתח את הרגישות הטבעית שלנו ולהיות מודעים לפראנה או לאהבה שבאוכל.

אנחנו מפסיקים להתמקד בפני השטח של המזון ומתחילים לחוש את הוויברציות העדינות שלו, את התחושה שהוא נותן, וכך אנחנו מרגישים ישירות את מידת האהבה, או אנרגיית החיים, או הפראנה שבתוכו.

האפקט המדהים של אכילה רגשית אמיתית

מה קורה כאשר אנחנו באמת מתחילים לאכול מתוך הקשבה כזאת? מה שקורה הוא שאנחנו אוכלים רק אהבה, וכשאנחנו אוכלים אהבה אנחנו מעלים את הוויברציה האנרגטית, את התדר של הגוף ושל הרגש שלנו.

מה שקורה כשאנחנו אוכלים כך זה שאנחנו מתחילים לחוות שפע פנימי אמיתי, שפע של הזנה, של אהבה, של אנרגיית חיים, של שימחה פנימית.

המון ניסים קטנים יכולים להתחיל להתרחש כאשר התדר של אנרגיית החיים בנו מתחיל לעלות. אנחנו נעימים יותר לסביבה ולכן הסביבה מתחילה להיות נעימה יותר כלפינו, פתאום החיים מתחילים לחייך אלינו מכל פינה. למה? כי אנחנו מתחילים לחייך מבפנים. למה? כי זה מה שקורה כשיש שפע של אהבה בתוכנו.

ומי שמבין את כל זה גם מבין שממש בא לו להתחיל לאכול רק אהבה.

וכשאדם מבין שבא לו לאכול רק אהבה הוא מתחיל לשאול על כל דבר לפני שהוא מכניס אותו לתוכו –  "האם זאת אהבה? אם כן, אז באיזה כמות זה אהבה עבורי?".

הראייה הצלולה של התועלות העצומות של אכילה רגשית אמיתית גורמות לאדם להתמסר לתהליך ללא כל מאמץ או צורך להכריח את עצמו בכוח. פתאום אכילה אוהבת שכזאת הופכת להיות הבחירה הטבעית והשפויה ביותר, ואז – היא פשוט מתרחשת מעצמה.