אני לא רואה שום דרך להיות באמת מאושרים בתוך זוגיות (כולל בזוגיות הפנימית) ללא כנות מלאה לגבי הכל. לדעתי אין באמת שום אפשרות אחרת.

מאז ומעולם ידעתי את זה בלב שלי, אבל בעבר היו לי עדיין ספקות בעניין הזה. חשבתי פעם בטעות שכנות יכולה לפעמים לפגוע או לחבל בזוגיות ובקירבה.

אבל הספקות שהיו לי נבעו פשוט מתוך חוסר הבנה שהייתה לי בעבר לגבי עניין הכנות. חוסר הבנה שנוכחתי לדעת שיש גם להרבה אנשים אחרים.

היום אני כבר יודע שהכנות העמוקה ביותר היא תמיד נעימה, אוהבת ומקרבת, ושאם זה לא מרגיש כך זה רק משום שזאת עדיין לא הכנות העמוקה ביותר של הלב.

הבילבול הטרגי

יצא לי לדבר מידי פעם עם חברים ועם אנשים שליוויתי באופן אישי, וראיתי שחלקם מאמינים שכדאי לפעמים להסתיר את הלב שלנו, ושיכולה להיות להסתרה כזאת תועלת בטווח הקרוב או הארוך.

ראיתי אנשים שבגלל בילבול טרגי בנושא הזה מסתפקים בזוגיות שהיא פשרה, זוגיות שהיא וויתור עצמי, זוגיות שאין בה באמת קירבה רגשית מלאה.

ראיתי אנשים שמסתפקים בזוגיות שהיא בכלל לא ״ביחד״, אלא בעצם רק בדידות כפול שתיים.

ראיתי ואני רואה אנשים מדברים ככה וכמעט מאמינים לעצמם, וזה עצוב לי כל פעם מחדש לראות ולשמוע את זה כי אני יודע שאפשר גם אחרת. ולכן חשוב לי לשתף בחוויה האישית שלי.

החוויה והניסיון האיש שלי

אני עצמי ניסיתי את זה, אני עצמי עושה יום יום את הבחירה לחיות בכנות מלאה עם בת הזוג שלי.

ולא רק שזה לא פגע בנו או הרחיק בינינו, אלא שזה הפך את הזוגיות שלנו למרחב מלא אושר, מלאות, סיפוק, אהבה וקירבה אמיתיים.

לא רק שזה לא פירק אותנו, אלא שזאת הסיבה היחידה שאנחנו עדיין ביחד היום, זה מה שהשאיר אותנו ביחד לנוכח כל הקשיים הגדולים שעברנו (ועברנו, תאמינו לי שעברנו..), ושאנחנו עדיין עוברים מידי פעם בנתיב הזוגי.

הסתרה בונה חומה שמפרידה

כל דבר שאנחנו מסתירים מבני הזוג (ומעצמנו) הוא כמו חומה שנבנית בינינו, חומה שמפרידה אותנו מליבנו ומליבו של האחר.

כשבונים ומתחזקים חומות בזוגיות אז דבר אחד בטוח והוא – שקירבה לא תהיה שם, ושדי בוודאות, במוקדם או במאוחר, הזוגיות תירקב ותנבול.

היא תתפרק בצורה זאת או אחרת, בין אם בפרידה פיזית, או בפרידה וניתוק רגשיים (כולל טינה, שינאה, כעס, האשמות, דרישות וכל שאר החברים) תוך כדי שנשארים לכאורה עדיין ביחד ברמה הפיזית.

איך עושים את זה?

בשביל להצליח לתקשר בצורה כנה כזאת שאינה פוגעת, שבאמת מחברת ומקרבת, ושעוזרת להעמיק ולבנות אפילו עוד את הבסיס המשותף, צריך ללמוד כמה דברים:

צריך ללמוד להקשיב למה שמתחת לפני השטח של כל מה שעולה, זאת אומרת להקשיב ללב.

כי מתחת לכל מה שעולה, לא משנה כמה הוא נראה שיפוטי, פוגעני, מגעיל, דוחה, עלוב או כל דבר ״נורא״ אחר, בעצם יש רק רגשות וצרכים אנושיים תמימים, ובליבם יש רק אהבה. זה הכל.

לבטוח לבטוח במה שמתחת

אם לומדים להקשיב כך לעצמנו, אז לומדים גם לתקשר כך את עצמנו החוצה.

ואם לומדים להקשיב כך לעצמנו, אז לומדים גם להקשיב כך כשהאחר מתקשר את עצמו אלינו, גם אם יוצא לו לפעמים ״עקום״. זאת אומרת גם אם הוא לא מצליח לבטא את הרובד העמוק ביותר של הכנות שלו מולנו ברגע זה.

לומדים לעזור האחד לשניה לדבר את מה שמתחת, את השיכבה העמוקה ביותר. לומדים לבטוח בעצמנו ובאחר, לומדים לבטוח בכך שכל דבר קטן בתוכנו ובאחר מונע אך ורק על ידי חוכמה ואהבה טהורים, גם אם נסתרים בהתחלה.

זה הכל עניין של בחירה

כל מה שכתבתי פה נכתב מתוך החוויה והניסיון האישיים שלי. בחוויה שלי זהו הבסיס ליצירת זוגיות מאושרת באמת, כזאת שיש בה מקום מלא לכל מה שאנחנו ולכל מה שהאחר.

לזוגיות כזאת אני קורא ״אהבת אמת״, ואהבת אמת כזאת היא ממש לא עניין של ״מזל״, אלא בסה״כ עניין של – הבנת חוקי ״הפיזיקה״ של הנפש והלב.

זה הכל עניין של בחירה, בחירה שכל אדם באשר הוא יכול לעשות, בכל נקודה במסע – הבחירה ללכת בנתיב אהבת האמת, בנתיב הכנות, בנתיב ההקשבה ללב.