יש לי אקסיומה והיא אומרת
שאם הלב מבקש משהו,
הוא מבקש אותו אך ורק
משום שזה אפשרי לקבל אותו.
אחרת הוא לא היה מבקש.
לכן, כשהלב שלי מבקש משהו,
אני אף לא רוצה להגיד לו ״זה לא אפשרי״,
ואני תמיד רוצה להגיד לו ״זה אפשרי״.
וגם אם אני עדיין לא יודע איך,
אני תמיד יודע שזה אפשרי.
אחרת הוא לא היה מבקש.
ואם יש משהו שליבי מבקש
אבל הוא לא אפשרי,
זה רק סימן בשבילי
שזה לא באמת
מה שמבקש עכשיו ליבי,
ואז אעדיף להרפות,
לעצור ולבדוק מחדש,
יותר עמוק
מה באמת מבקש ליבי.
ואגב, וויתור זה לא רע,
לפעמים מאוד חכם לוותר.
למשל כאשר מנסים
לדפוק את הראש בקיר,
פיזית או רגשית.
טוב לוותר כאשר
נתקלים בקיר,
אבל רק כדי לנוע מחדש
בנתיב אחר
שבו מה שליבנו מבקש
באמת אפשרי.
ורק לחזור ולזכור,
שאם הלב מבקש משהו,
הוא מבקש אותו אך ורק
משום שזה אפשרי לקבל אותו.
אחרת הוא לא היה מבקש.
