להסתכל על העולם הזה ולהבין
שכולם עושים כמיטב יכולתם,
במסגרת מוגבלותם כבני אדם,
במסגרת הקשיים והכאב האנושי שבליבם.
אפילו אלה שנראים כמו רשעים גדולים,
אפילו הם עושים כמיטב יכולתם,
כמיטב הבנתם.
לראות עולם שלם שכולו ילדים טובים
שפשוט מנסים הכי טוב שהם יכולים,
זה שובר לי את הלב
ופותח אותו לרווחה.
ובלב הזה אני רואה גם אותי,
את הילד הקטן שאני,
זה שעושה כמיטב יכולתו,
וכמיטב הבנתו.
וכשאני רואה אני אוהב,
כי מה עוד אפשר לעשות
כשרואים את הלב?