יציאה מ״אזור הנוחות״ אאוט – כניסה ל״טווח הצמיחה״ אין

הרעיון שאומר שרק אם יוצאים מאזור הנוחות מתפתחים הוא לא נכון. והוא גם לא טעות.
צריך להבין פשוט איך זה באמת עובד:

הגדילה אפשרית רק במה שנקרא ״טווח הצמיחה״ שלנו. ״טווח הצמיחה״ הוא טווח האינטנסיביות שהמערכת שלנו צומחת בתוכו באופן אופטימילי: פחות מידי אינטנסיביות ואין צמיחה, יותר מידי אינטנסיביות והמערכת מתפרקת וקורסת ושוב אין צמיחה.

זה כמו עם אוכל למשל – אם אוכלים מעט מידי מזון אז אין מספיק אנרגיה כדי לאפשר לגוף לגדול. מצד שני, אם אוכלים יותר מידי אז הגוף לא מצליח לעכל את המזון ואז המזון מכביד על המערכת וגוזל ממנה המון אנרגיה, מה שמפריע לגדילה, ובנוסף המזון הלא מעוכל הופך כמובן לרעל בגוף, מה שפוגע מאוד במערכת.

או שזה כמו עם חדר כושר למשל – אם מרימים משקל נמוך מידיי אז אין שום אתגר לשרירים ולכן הם לא מתפתחים. מצד שני, אם מנסים להרים משקל גדול מידיי אז או שפשוט לא מצליחים להרים ואז אין צמיחה או שמרימים אבל עושים לשרירים והגידים והמפרקים שלנו נזק שגם פוגע בצמיחה כמובן.

לכן חשוב להבין, מה שמאפשר צמיחה הוא לא ״יציאה מאזור הנוחות״ אלא ״כניסה לטווח הצמיחה״ ואלו הם שני דברים שונים לחלוטין במהות כאמור.

אם מאמינים בטעות ברעיון הזה שאומר ש״צריך לצאת מאזור הנוחות כדי לצמוח״ אז הרבה פעמים עושים לעצמנו נזק גדול. זה בדיוק כמו אותו אדם שדוחף המון מזון בבת אחת וכך פוגע לעצמו בגוף, או בדיוק כמו מי שמרים משקלים גדולים מידיי וכך עושה לעצמו נזק למפרקים וכו׳.

מי שמאמין ברעיון המוטעה, הלא טבעי והלא בריא של ״יציאה מאזור הנוחות״ עשוי להתייחס לעצמו בשל כך בחוסר הקשבה, להתעלם מהסימנים של המערכת שלו וכך לדחוף את עצמו באלימות מעבר לסף הצמיחה הבריא שלו.

כאשר מנסים לדחוף את עצמנו באלימות מעבר לסף הצמיחה שלנו אז המערכת הכל כך חכמה (!) שלנו תתנגד לכך באופן טבעי בכל מיני דרכים על מנת לשמור על עצמה מפני קריסה. אם לא מבינים עד כמה זה חכם ובריא שזה כך ולא משכילים להקשיב לסימנים ולהאט, מה עשוי הרבה פעמים לקרות הוא שתעלה המון ביקורת והלקאה עצמית, שנובעת מתוך הרעיון המוטעה כל כך של ״יציאה מאזור הנוחות״.

כמובן, ביקורת והלקאה עצמית לעולם לא עוזרים לצמוח אלא בדיוק להפך ולכן זאת עוד סיבה מדוע הרעיון של ״יציאה מאזור הנוחות״ למעשה מזיק לצמיחה במקום להועיל לה.

 

איך יודעים שבאמת נמצאים ב״טווח הצמיחה הבריא״ שלנו?

גם אם זה *מעט* מאתגר זה עדיין בגבול הנעים, זאת אומרת בגבול שבו המערכת שלנו יכולה לשאת את זה מבלי להרגיש כאילו שהיא הולכת להתפרק או להתמוטט. הצמיחה לא מלווה בשום דרמה אלא היא רכה ועדינה, בקצב טבעי ואורגני… ונעים.

 

לגדול רק מתוך מה שנעים

האם אתם מאמינים שבשביל לצמוח ולגדול ולהתפתח צריך לעבור דרך כאב וסבל? או מאמינים שבשביל שיהיה נעים צריך קודם להרגיש לא נעים?

אם כן, אז יכול להיות שגם אם חונכתם על אותה התניה קולקטיבית (שגם בהמון גישות טיפול ודרכים רוחניות מאוד מעודדים אותה לצערי) שאומרת  בדיוק את זה. בעיני, זאת אחת מההתניות הכי טראגיות שקיימות.

אם במקרה אתם פועלים מתוכה באופן לא מודע אז שווה להתחיל להפתח לכך שיש גם אפשרות אחרת, חדשה, כזאת שאומרת שאפשר לצמוח מתוך נעים ושעל מנת שיהיה נעים צריך בעצם קודם כל ש… יהיה נעים 🙂

אם אתם מאמינים בהתניה הטראגית אז ייתכן ששוב ושוב אתם עוברים את הסף הבריא והנעים של קצב הצמיחה של המערכת שלכם בכל מיני צורות בחיים. וכן, אולי אתם עדיין לומדים או צומחים, אבל השאלה היא: באיזה במחיר?

המחיר של צמיחה מהסוג הטראגי הוא שאתם מחזקים בתוככם את ההתניה שאומרת שצריך לסבול, לכאוב או שיהיה קשה כדי שתהיה צמיחה ויהיה נעים דרך זה, בסוף הדרך.

מה שזה עשוי לעשות לכם זה שכל פעם שטוב ונעים וכיף ומאושר ומענג לכם, אז באופן לא מודע לחלוטין המערכת שלכם תחפש ״בעיה״, או קושי, או כאב, או סבל, או משהו לא נעים להתמקד עליו. למה? משום שהיא מאמינה שהיא צריכה לעשות את זה כדי להמשיך לצמוח וכדי שיהיה לה נעים. זאת הריי התניה.

ואם המערכת שלכם לא תמצא משהו כזה להתקד עליו אז… על דאגה! היא פשוט תמציא אחד כזה! כן כן, גם אם הוא בכלל לא קיים. איך? למשל, אתם תתחילו ״משום מה״ לריב עם בני הזוג שלכם דווקא אחרי שהיה לכם יום ממש טוב ביחד, או ״משום מה״ תיכנסו לדיכאון דווקא אחרי שהצלחתם להשיג משהו שממש רציתם. וכו׳ וכו׳.

ואתם תמשיכו להתערבל בתוך המערבולת הלא מודעת לחלוטין הזאת בין הנעים לכואב, בין האושר לסבל, מבלי להיות מסוגלים ליצור *יציבות* של תחושות האושר והשקט בחייכם. וזהו המחיר הכבד כל כך של לחיות מתוך ההתניה הטראגית הלא מודעת הזאת.

ההבדל בין ״ריפוי טראומה״ לבין ״שיחזור טראומה״

ואני לא אומר שזה לא בסדר או לא נכון לפגוש את הכאב והפחד והקושי שלנו בחיים. ובטח שאני לא אומר שצריך לברוח ממשהו בתוכנו או מחוץ אלינו בחיים שלנו, ממש לא! כמובן שאתגרים הם חלק מהחיים.

אני רק אומר שיש הבדל גדול, למשל, בין לפגוש אימה שעולה בתוכנו ללא משאבים, כאשר המערכת שלנו לא יכולה לשאת אותה והיא מפרקת אותנו, לבין לפגוש את אותה תחושת אימה כאשר יש לנו משאבים אמיתיים לפגוש את זה, כאשר המערכת מספיק עמידה וגמישה ואנחנו ממש יכולה להכיל את זה באופן קל יחסית שלא מפרק אותנו.

במקרה הראשון זה ממש ממש לא נעים, שלא לומר סבל עצום, וזה ממש זורק אותנו לחוויה טראומטית. וזה מה שנקרא ״שיחזור טראומה״, וזה כל כך שונה מהותית מ״ריפוי טראומה״. ולצערי, המון פעמים ובהמון גישות טיפול מתבלבלים מאוד בין השניים ומשחזרים טראומה במקום לרפא אותה.

במקרה השני זה עדיין לפגוש את אותה האימה אבל בגלל שיש משאבים ומשום שהמערכת יכולה להכיל את זה מבלי להתפרק אז זה אשכרא יכול להחוות בתוך הטווח ״הנעים״, אפילו שמדובר באימה. ״הטווח הנעים״, שהוא בעצם הטווח בו מתאפשרת צמיחה ולמידה בריאה מתוך המפגש עם האתגרים בחיים, פירושו הטווח שבו המערכת שלנו יכולה להכיל את זה מבלי להתפרק. רוצים דוגמה? הנה:

בתור אדם שחווה פוסט טראומה והתקפי חרדה איומים במשך שנים רבות מאוד עקב תאונת דרכים ופגיעת ראש שעברתי כילד, יצא לי באופן אישי לחקור לעומק דרך החוויה הישירה שלי את הדבר הזה שנקרא ״התקפי חרדה״.

ובשנים האחרונות, בגלל העבודה העמוקה שאני עושה עם עצמי בגישה הרכה הזאת, יצא לי כמה וכמה פעמים לחוות התקף חרדה בתור משהו… כמעט אורגזמי 🙂 כן.

איך? פשוט משום שהמערכת שלי יכלה להכיל באותו רגע את עוצמת האנרגיה הרגשית בתוכה, אפילו שהיא הייתה עצומה. ואז זה הרגיש יותר כמו ״המון אנרגית חיים שזורמת בתוכי ומחייה אותי״ מאשר ״התקף חרדה שמפרק אותי״.

התפתחות ושמירה על יציבות – איך משלבים את שני הצרכים הבסיסיים של המערכת שלנו?

מה שקובע אם זאת תהיה חוויה טראומטית שמפרקת אותי או חוויה נעימה שאני יכול להכיל בקלות הוא היחס בין עוצמת החוויה לבין הגודל והיציבות של המיכל שלי.

כאשר העוצמה של החוויה היא ברמת אינטנסיביות כזאת שהמיכל הפנימי (מערכת העצבים) יכול להכיל (וגם להתרחב ממנה) מבלי להתפרק, אני קורא לזה ״טווח הצמיחה״ או ״הטווח הנעים״.

ובהקשר הזה, חשוב להבין שיש שני צרכים חשובים של המערכת שלנו – האחד זה לשמור על יציבות (הומאוסתזיס) כדי לא להתפרק (כי כשהמערכת קורסת מתים..). והשני זה התפתחות והרחבת היכולת שלנו.

נהוג לחשוב שהם סותרים או מתנגשים, אבל אני גיליתי שזה ממש לא סותר ושיש טווח מסויים שבו צומחים, גדלים ומתפתחים אבל עדיין המערכת שומרת על יציבות בתוך הגדילה והצמיחה הזאת. ושוב, אני קורא לטווח הזה ״טווח הצמיחה״.

זה כמו למשל ביוגה – לעשות את המתיחה רק עד למקום שנעים לי להמתח אליו ואולי רק עוד מיליטר אחד בלבד ולא יותר מזה. ואז בפעם הבאה אוכל להמתח עוד מיליטר אחד רחוק יותר ופעם הבאה עוד אחד וכו׳. הצמיחה תתרחש אבל בצורה ממש רכה ונעימה וללא נזק לגידים והמפרקים והשרירים שלי. והכי חשוב… אני אהנה מהצמיחה בכל צעד וצעד ולא רק בסוף 🙂

ככה בדיוק אני גם רץ – אני רץ רק כל עוד זה נעים לי. וכשזה כבר עובר איזה סף קושי אז אני לא דוחק בי בכוח להמשיך לרוץ אלא אני חוזר להליכה עד שחוזרת אליי הנשימה ואז אני שוב מגביר קצב ורץ ואז שוב חוזר להליכה וכך הלוך ושוב. ומפעם לפעם כשאני יוצא לרוץ, אני שם לב שאני מצליח בכל פעם לרוץ קצת יותר זמן מבלי להיות צריך לחזור להליכה.

ההתפתחות קורית אבל היא נעימה ורכה, כבר מן הצעד הראשון, מן ההתחלה ועד הסוף. גם התפתחות וצמיחה וגם יציבות ותחושה נעימה. ואין שום מחיר שצריך לשלם, כל הצרכים מקבלים מענה בו זמנית ולא צריך לוותר על אף אחד מהם. כן.

האם אתם פתוחים לאפשרות הזאת?
האם אתם פתוחים לאפשר לזה להכנס לכל תחום בחייכם?

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה אחת בנושא יציאה מ״אזור הנוחות״ אאוט – כניסה ל״טווח הצמיחה״ אין

  1. מאת נפתלי‏:

    באת לי בזמן. ובטוב. תודה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


שימו לב! ב5-6 לאפריל 2018 תתקיים סדנה מיוחדת!
עדיין ניתן להצטרף! לפרטים לחצו כאן מתחת:

חיים ללא מאמץ – סדנת סופ״ש

_____________________________

לתאום פגישת הדרכה וליווי פרטנית או זוגית עם עמיחי:
התקשרו 054-4292618 או צרו קשר


טקסטים אחרונים

ריפוי בעיות פיזיות ונפשיות באמצעות הקשבה לגבולות שלנו

כיווץ כרוני בנרתיק, רווקות כרונית, ספקות בזוגיות, דיכאון, חרדות, תקיעות בהגשמה ובמימוש עצמי בחיים, עצירות כרונית, בעיות נשימה. מה משותף לכל אלה? כשאנחנו לא דואגים לגבולות... קרא עוד

מהם היופי והחוכמה שבהדחקה, הכחשה והשלכה?

״אתה בהדחקה!״, ״אתה בהכחשה!״, ״אתה משליך!״ – אז מה? מה לא בסדר בזה? ממתי אלו הפכו למילות גינאי? ולמה? אולי זוהי ״אשמת״ העולם הטיפולי הישן ממוקד... קרא עוד

״אתה צריך להיות יותר נוכח בגוף״ – מה זה השטויות האלה?

״אתה צריך להיות יותר נוכח בגוף״ – מה זה השטויות האלה?  בעיני זהו אחד המשפטים היותר מכאיבים שמטופל יכול לשמוע ממטפל. זהו גם אחד המשפטים המכאיבים... קרא עוד

אין שום דרך לתקן את מה שאינו מקולקל – סיפורו של עצלן

מכירים את החיה המתוקה הזאת שבתמונה? זהו "עצלן" 🙂 כן כן, זה השם של החיה הזאת. למעשה זוהי בכלל עצלנית והבן העצלן הקטן שלה. צילמתי אותם אתמול... קרא עוד

להנות מהחיים שקיבלתי פה על פני האדמה הזאת

כשהייתי בן 3 רציתי להיות כבר בן 4. כשהייתי בן 4 רציתי כבר להיות בן 5. כשהייתי בגן רציתי כבר להיות בכיתה א'. כשהייתי בכיתה א'... קרא עוד

ככה קל ופשוט יותר להכיל כל מה שהחיים מביאים

[נכתב ב12 לאפריל 2019] אז יצאנו צופי ואני לחופשה של חודש בחו״ל ונחתנו אתמול בשלום בקובה, אחרי 3 טיסות ברצף ואחרי 24 שעות של מסע. אבל... קרא עוד

קרא עוד מאמרים

סרטונים אחרונים

ראיון עם עמיחי זלינקובסקי בתוכנית הרדיו ״סטודנט חופשי״

תיאור פרק הראיון עם עמיחי זלינקובסקי – "אחרי סיפור חיים לא פשוט שלווה בהרבה סבל, עמיחי זלינקובסקי קם יום אחד והחליט שהולכים להיות לו חיים מדהימים.... קרא עוד

להשאר מחוברים ליופי ומשמעות גם ברגעים הקשים ביותר

הייתה אישה אחת יהודיה בזמן השואה, נאורה באופן בלתי יאמן ויוצאת דופן שהביאה אור והשראה לכל מי שהיה סביבה, קראו לה אתי הילסום. היא כתבה יומן... קרא עוד

איך לחיות עם פחות מאמץ במערכות יחסים?

מה זה מאמץ במערכת היחסים ? על איזה צורך הוא עונה ? איך אפשר להתנהל במערכת היחסים עם כמה שפחות מאמץ שכזה ?  מוזמנים לצפות פה... קרא עוד

ספקות בזוגיות? ״חיים ללא מאמץ״ עשיים להיות הפיתרון

על ספקות בזוגיות, על הניסוי הגדול של ״חיים ללא מאמץ״, על הקשר בין השניים ועל איך ההרפיה מהמאמץ בזוגיות וביחסים עשויה להתגלות כפיתרון לספקות. דרך הסיפור... קרא עוד

הזמנה להצטרף לניסוי הגדול שלי – חיים ללא מאמץ

זוהי הזמנה להצטרף לניסוי הגדול שלי. הניסוי של החיים שלי. חיים ללא מאמץ. מוזמנים לשמוע עוד בוידאו הזה, להבין מה זה בעצם אומר לחיות ללא מאמץ.... קרא עוד

כל מה שנראה כמו בעיה הוא בעצם פיתרון

כל מה שנראה כבעיה בנו הוא בעצם פיתרון גאוני כלשהו של המערכת שלנו. למה אני מתכוון? בוידאו הזה אני מסביר לעומק וגם נותן דוגמא ספציפית אמיתית... קרא עוד

צפה בסרטונים נוספים