אין יותר מידי מה להבין כאן, זאת הדרך שלי:
כל מה שמופיע בי, את זה אני מאשר.
כל צורה שלובש ליבי, אל הצורה הזאת אני מרפה.
כל רגש שעולה בתוכי, אני מרשה לו לזרום ונותן לו מקום.
כל קושי שאני חווה בתוכי, אני מרשה לי להתרכך עוד כלפי עצמי.
וכל הסיפור הוא אהבה. אהבה. אהבה.
אהבה שמתחילה תמיד כלפיי עצמי,
ומתוכי קורנת מעצמה אל כל מי שסביבי,
באופן הכי קל, חסר מאמץ, וטבעי.
אין מה להבין כאן יותר מידי,
זה הכל תמיד נגמר ומתחיל
באהבה עצמית
ללא תנאי.
ובדרך הזאת אני אפילו
לא צריך לנסות לאהוב את עצמי
בדרך הזאת אני רק מגלה
עוד ועוד איך
כל דפוס אישיות
וכל מבנה נפשי
איך כל דבר קטן שבי
הוא כבר, תמיד כבר
אוהב אותי.
וכל מה שאני פוגש וחווה,
כל מה שמופיע בחיי ועולה,
תמיד הינו הילד הפנימי
תמיד הינו הלב שאני
אשר לבש צורת אירוע בחיי
רק מסיבה אחת פשוטה
והסיבה לבקש
ממני אהבה
והוא שואל אותי תמיד
אתה אוהב אותי? ועכשיו?
ואם אלבש צורה כזאת?
וכזאת? וכזאת? וכזאת?
ואם יהיה מפחיד? ואם יכאב?
האם אותי עדיין תאהב?
האם אותי אתה אוהב עכשיו?
והאם אתה באמת
מתכוון?
ובכל צורה
שהוא מופיע בחיי,
אני בוחר לומר לו,
שוב ושוב ושוב,
מכל ליבי – כן!!!
אין יותר מידי מה להבין כאן,
זאת הדרך שלי.
