הקבצן והמלך – הדרך המיידית לעבור ממחסור לשפע

כמו שאני רואה את זה, המהות האמיתית שלנו היא מקור שפע בלתי נדלה של כל מה שאי פעם האמנו בטעות שחסר לנו, של כל מה שאי פעם חיפשנו וניסינו לקחת ולהשיג מהסביבה ומאחרים.

אבל בשל נסיבות החיים, מבנה החברה והתרבות שבתוכה גדלנו, היינו צריכים להסתגל על מנת לשרוד, וכך למדנו לאט לאט להכחיש, להתעלם ולהתנתק מהמהות האמיתית שלנו, ולאמץ לעצמנו עצמי חלופי, עצמי הסתגלותי, שהוא ממש כמו דמות אשר למדנו לשחק כדי לזכות באישור מהסביבה וכך לשרוד.

הדמות שלמדנו לשחק אינה משקפת את המהות האמיתית שלנו, אלא את הדרישות של החברה בה גדלנו ושאליה התאמנו את עצמנו (בלית ברירה) על מנת לזכות באישור וכך לקבל ביטחון שאיפשר לנו לשרוד.

אפשר להמשיל את המהות האמיתית שלנו למלך או למלכה בעלי שפע עצום, ואת הדמות החלופית שלמדנו לשחק אפשר להמשיל לקבצן או קבצנית חסרי כל.

באופן מוזר, כמעט כמו בפיצול אישיות, קיימים בנו שתי הדמויות האלו במקביל, וכך כאשר אנחנו מזוהים עם האחת אנחנו כמעט ולא זוכרים באותו הרגע איך זה מרגיש להיות הדמות השניה.

לכל אחת מן הדמויות יש אופי, צורת דיבור, צורת פעולה ומחשבה, מניעים ושאלות עומק אחרות לחלוטין. למשל, בעוד ש״הקבצן״ שואל שאלות לקיחה המאפיינות מצב הישרדות, ״המלך״ שואל שאלות נתינה המאפיינות מצב שפע.

שאלות לקיחה

שאלות לקיחה הן בעצם כל סוג של שאלות אשר שואל אדם המאמין שחסר לו, שאין לו, ושמחפש איך להשיג ולקחת עוד ועוד לעצמו על מנת לשרוד.

דוגמאות לשאלות לקיחה יכולות להיות למשל ״האם יאהבו ויעריכו אותי? איך להיות\להראות\לפעול\לדבר כדי שיאהבו אותי? מה ארוויח מזה? וכו׳…״

אין שום דבר ״רע״ או ״לא בסדר״ בשאלות לקיחה, פשוט העניין הוא שכמה שאני מנסה לקחת לעצמי יותר מאחרים ומהסביבה (למשל אישור, ערך, אהבה, ביטחון וכו׳), ככה אני רק מתרוקן ומרגיש יותר ויותר מחסור של מה שאני מנסה לקחת, וזה פשוט לא עונה על הצורך שלו ניסיתי למצוא מענה.

זה קורה כך משום שבאופן הזה אני רק מחזק ומעמיק ומשריש את האמונה השקרית שחסר לי, ואת ההזדהות עם דמות ״הקבצן״ בתוכי, וכמה שאני מאמין בה יותר, ופועל מתוכה יותר, כך אני חווה אותה יותר עצמי.

לקיחה מרגישה ממש כמו בור ללא תחתית, היא לעולם לא באמת ממלאת את הבור שבלב אלא רק מעמיקה אותו. ויש רק דבר אחר שבאמת ממלא את המחסור, את הבור שבלב, והדבר הזה הוא – נתינה.

שאלות נתינה

שאלות נתינה הן בעצם כל סוג של שאלות אשר שואל אדם הזוכר שכבר יש לו, ורק מחפש איך להעניק ולחלוק את מה שכבר יש לו עם אחרים.

דוגמאות לשאלות נתינה יכולות להיות למשל ״מה הדרך הטובה ביותר לאפשר לאנשים סביבי להרגיש עד כמה הם חשובים לי, ועד כמה אני אוהב ומעריך אותם? איך אוכל לתת הכי הרבה? מהו הדבר הכי נדיב ואוהב שאני יכול לעשות\להגיד\לאפשר במצב הזה? וכו׳…״

כמה שאני ממוקד יותר בלתת את מה שקודם חשבתי בטעות שחסר לי (כמו למשל אישור, ערך, אהבה, ביטחון וכו׳), כך אני רק מתמלא ומרגיש יותר ויותר שפע של מה שאני נותן. מדוע זה כך?

משום שהמיקוד בנתינה רק מחזק ומעמיק ומשריש את הידיעה העמוקה *שכבר* יש לי. נתינה אמיתית מרגישה ממש כמו נביעה פנימית בלתי נדלית, וכך כמה שאני נותן יותר כך רק נובע מתוכי עוד ועוד.

נתינה או ריצוי והקרבה?

חשוב להדגיש שיש הבדל עצום בין נתינה לבין הקרבה וריצוי, ולמעשה מדובר בהפכים. כאשר מישהו עוסק בריצוי והקרבה הוא לעולם לא עושה זאת מתוך נתינה, אלא תמיד מתוך לקיחה נסתרת.

למשל, הקרבה וריצוי עשויים להיות ניסיון לקחת בעקיפין אישור שאנחנו ״בסדר״ או הערכה שאנחנו ״אדם נדיב ואכפתי״, או ניסיון לקחת בעקיפין משהו אחר.

אז איך יודעים בוודאות אם זאת נתינה או לקיחה? זה מאוד פשוט – לקיחה תמיד מרגישה כמו מועקה ותמיד מרוקנת אותנו, ונתינה תמיד מרגישה כמו הקלה ותמיד ממלאת אותנו.

זה לא באמת משנה איך זה נראה ואיזה סיפור אנחנו מספרים לעצמנו: אם זה לא באמת ממלא אותנו ברגע זה (לא בעתיד) אז זאת לא באמת נתינה אלא לקיחה (כן, גם אם היא במסווה של ״נתינה״).

ושוב – חשוב לי מאוד להדגיש שאני ממש לא אומר כאן שלקיחה היא משהו ״רע״ או ״לא בסדר״, וגם לא שנתינה היא משהו יותר טוב או יותר ״בסדר״. אני בכלל לא מסתכל על זה כך.

חשוב להבין שאף אחד לא באמת נהנה להיות בלקיחה ובמצב של מחסור והשרדות, ושאם מישהו (כולל עצמי) נמצא כרגע במצב הישרדות ושיכחה של מהותו האמיתית, אז הדבר האחרון שהוא צריך זה גינוי או ביקורת (שרק מגבירים את מצב ההשרדות), אלא פשוט חמלה, והבנה, ותזכורת של מהותו האמיתית.

אז, איך עוברים ממצב לקיחה והשרדות למצב נתינה ושפע?

יש הרבה מאוד דרכים וכלים נפלאים ומעולים לעבור ממצב לקיחה והשרדות למצב נתינה ושפע, אבל עכשיו ברגע זה בא לי לחלוק אתכם דרך אחת פשוטה, קלה וממש יעילה ומיידית לעשות זאת.

הדרך הזאת היא פשוט לשנות את השאלות, משאלות לקיחה לשאלות נתינה, ואפשר לסכם את הכלי הזה אל תוך שלושה צעדים פשוטים:

  1. תשומת לב למה שאני מרגיש ברגע זה – האם מועקה או הקלה?
אם אני מרגיש מועקה זה סימן ברור שאני עסוק ברגע זה בלקיחה.
  2. הקשבה פנימה על מנת לשים לב – מהי שאלת הלקיחה המניעה אותי ברגע זה?
  3. ברגע שאני רואה את שאלת הלקיחה שלי, אני פשוט מחליף אותה לשאלת נתינה.

לדוגמה: אם אני כותב עכשיו פוסט בפייסבוק ושאלת הלקיחה שלי היא ״האם הם יאהבו אותי ויעשו הרבה לייקים על מה שאני כותב?״, אז אני משנה אותה לשאלת הנתינה ״איך אוכל לתת להם הכי הרבה ערך, תועלת אמיתית ותחושה טובה באמצעות הפוסט הזה?״

בשניה שאני שואל את שאלת הלקיחה אני מרגיש מועקה, פחד ומחסור.
בשניה שאני שואל את שאלת הנתינה אני מרגיש הקלה, שלווה ומלאות.
בחוויה שלי, כל פעם מחדש זה פועל ממש כמו קסם.

ולסיכום

המטרה שלי בכתיבת המאמר הזה היא פשוט להזכיר שיש לנו את חופש לבחור איזה שאלות יניעו אותנו, וכך גם לבחור מאיזה רובד בתוכנו אנחנו רוצים לחיות או במילים אחרות:

מי אנחנו בוחרים להיות – הקבצן או המלך?
הכל לגמרי בסדר, והכל ממש מותר, והשאלה היא רק מה הכי בא לנו.

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

5 תגובות בנושא הקבצן והמלך – הדרך המיידית לעבור ממחסור לשפע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.


בואו לקבל – את עצמכם. בחזרה.

לתאום טיפול פרטני או זוגי עם עמיחי:

לחצו כאן


טקסטים אחרונים

מדוע ממש לא כדאי להכיל את בני הזוג?

״הכלה״ – היא דבר שמזיק מאוד למערכות יחסים. היא פוגעת בהן מאוד והופכת אותן להרבה פחות בטוחות, והרבה פחות קרובות ואוהבות. אני יודע שזה נשמע מוזר,... קרא עוד

הניתוק הרגשי שלי

ניתוק רגשי. זה אחד הדברים המרכזיים שאני ״עושה״ כשמפחיד לי. אני כותב עם מרכאות כי אני לא עושה את זה במודע או מבחירה, אלא זה פשוט... קרא עוד

מה הקשר בין תחושת ביטחון למשיכה מינית בזוגיות?

"בשביל שתהיה משיכה בזוגיות ארוכה אסור שיהיה בטוח מידי, חייבים קצת מרחק, שירגיש קצת בלתי מושג, שיהיה קצת מסוכן" – האם זאת האמת? (לא!) יודעים מה... קרא עוד

כשעולה צורך ב״חופש״ בתוך הקשר – מה זה אומר?

אני מרגיש שאני זקוק ליותר חופש, יש לי פשוט צורך עמוק כזה בתוך מערכות יחסים, ובכלל בחיים, אני אדם שחופש מאוד חשוב לו… לכן הבנתי שמה... קרא עוד

יחסים: איך אני הופך בזמן אמת ריבים למתנות?

באחד הימים כשהייתי עם משפחתי בחופשת קיץ בזנזיבר שיחקתי עם לאור בן ה4 בבריכה, ואז בת הזוג שלי צופי הגיעה אלינו מרחוק עם שתי כוסות מיץ... קרא עוד

על האפשרות של יחסים ללא כפיה וללא אלימות

השעה כבר ממש מאוחרת, אבל לאור בן ה3.5 ממש לא רוצה ללכת למקלחת אלא רוצה להמשיך לשחק איתי. אני גם רוצה לשחק איתו, אבל מודאג מהאפשרות... קרא עוד

קרא עוד מאמרים

סרטונים אחרונים

מהי פציעה נפשית במובן העמוק, ומהו הריפוי?

מהי בעצם פציעה נפשית במובן העמוק? האם היא האירוע שקרה לנו או מה שקרה לנו בעקבות כך? ומהו בעצם הריפוי במובן העמוק? אני רוצה לשתף פה... קרא עוד

שיעור מבוא: שיטת ״תקשורת מתנות״ – לריפוי ולהתפתחות מואצת דרך מערכות יחסים

  צפו בהקלטת שיעור המבוא ללימוד יסודות שיטת ״תקשורת מתנות״ – לריפוי ולהתפתחות מואמצת דרך מערכות יחסים. המפגש הוקלט בתאריך 5.12.2022 מול קהל חי. שימו לב:... קרא עוד

יסודות שיטת ״דרך הנעים״ – שיעור מבוא

  בשיעור מבוא זה תלמדו את יסודות שיטת ״דרך הנעים״, את עקרונות הבסיס ואת הכלים הראשוניים החשובים.   פידבקים מאנשים שכבר צפו בשיעור המבוא: היה מרתק... קרא עוד

הכל מקרב אותי אליי – המתנות שבתלונות

מוזמנים להאזין לשיחה המרתקת הזאת בפודקאסט ״שיחות על הדרך״, בה ראיינה אותי איילת השחר אסטרייכר על עבודה מסוג חדש עם ביקורת ותלונות בתוך מערכות יחסים, על... קרא עוד

הדיכאון הוא בעצם חבר

מוזמנים להאזין לפודאסט המקסים של הדר זבולוני שנקרא ״בצירי הדרך – התמודדות עם דיכאון אחרי לידה״. הדר ראיינה אותי על חווית הדיכאון הקשה והאישית שלי ועל... קרא עוד

הריפוי הקליל של ״דרך הנעים״

אנחנו חיים בעולם שמקדש עשייה, הצלחות והישגים. עולם שמייצר מרדף שבקלות יכול להרחיק אותנו מהשקט וריפוי שלנו. לפעמים אפילו הנסיון שלנו לרפא את עצמנו הופך להיות... קרא עוד

צפה בסרטונים נוספים