הורות: לכבד את הנשמה של הילד

היום כשעשיתי בערב אמבטיה ללאור לפני השינה, הוא שיחק להנאתו במים עם אחד המשחקים שלו. כשסיימנו והגיע הזמן לצאת רציתי להוציא לו מהיד את המשחק שהחזיק בו כדי שאוכל לעטוף אותו בביטחה עם המגבת. אבל הוא לא רצה ולא הסכים ולא שיחרר את המשחק מהיד.

ומשום שאמנתי על אוטומט למחשבה ש״הוא צריך לעזוב את המשחק הזה עכשיו כדי שאוכל לנגב ולהלביש אותו״, אז ללא מחשבה, הפעלתי מעט כוח כדי להוציא לו את המשחק מהיד. ואז… הוא התחיל לבכות, מה זה לבכות… בכי תמרורים.

ברגע הראשון חשבתי לעצמי ״טוב, הוא תינוק, ככה זה תינוקות, הם רוצים דברים שלא תמיד אפשר, מה לעשות… אבל לפעמים אין ברירה..לפעמים כדי לדאוג לו אני צריך לכפות מעט את הרצון שלי״.

או במילים אחרות – ניסיתי להצדיק לעצמי שכלית את המעשה שעשיתי וניסיתי גם להתעלם מהכאב העצום שהוצף בי כשראיתי כמה כואב לו בגלל מה שעשיתי.

אבל אז, שניה אחר כך, עצרתי. עצרתי את ההסברים השיכליים שלי. עצרתי כי לא בא לי להצדיק או להגן על כלום ביחסים האלה. עצרתי כי בא לי יותר מכל דבר אחר בעולם – לראות אותו ולאהוב אותו. אז עצרתי להרגיש את מה שקורה בתוכי ברגע זה, תוך כדי הבכי.

ואז הבנתי פתאום מה קרה כאן, הבנתי הכל. הבנתי שלאור המתוק שלי פשוט נעלב, עד מעמקי נשמתו. והבנתי גם שהוא צודק בזה לחלוטין! זה באמת היה ממש ממש מעליב מה שעשיתי!

הריי, אם מישהו גדול וחזק ממני היה מנסה משתמש בכוח שלו כדי לכפות עליי את הרצון שלו, אפילו אם המישהו הזה היה מאמין שזה לטובתי הבריאותית, עדיין, הייתי נפגע מזה עד מעמקי נשמתי.

ואז התחילו לעלות בתוכי מחשבות:

״מי החליט שמה שאני רוצה יותר חשוב?? ומי החליט שזה יותר חשוב לצאת עכשיו מהאמבטיה?? ומי אמר שזה נכון יותר שהוא יעזוב את המשחק?? ולמה לעזאזל אני מאמין אוטומטית שמה שאני רוצה יותר נכון או חשוב ממה שהוא רוצה??״

״מה, בגלל שאני מבוגר והוא תינוק, או בגלל שאני ההורה והוא הילד, זה אומר שצריך לעשות את מה שאני רוצה?? זה אומר שהרצון שלי יותר משמעותי\נכוןֿ\ראוי מהרצון שלו??״

״מי אמר שחשוב יותר לצאת מהאבטיה ולהתנגב מאשר להשאר ולשחק עוד קצת עם המשחק הזה?? מי החליט שדווקא עכשיו זה התזמון הנכון??״

״אולי להשאר במים עכשיו, ביחד, עם המשחק הזה, עם הכיף הזה, עם הזרימה הזאת, אולי זה דווקא יותר חשוב עכשיו מאשר לקטוע הכל בכוח ולהתנגב??״

פתאום זה הכה בי:

אני כפיתי עליו בכוח את הרצון שלי – כי אני מבוגר. כן, נכון, עשיתי את זה מתוך רצון לדאוג לו, מתוך אהבה ואכפתיות, אבל הדרך שבה עשיתי את זה הייתה, לצערי וכאבי הרב.. אלימה.

כי עבורי אלימות פירושה: לכפות את הרצון שלי בכוח על אדם אחר.
ולא משנה בן כמה הוא. ולא משנה מה מינו, מעמדו, תפקידו. תמיד, בכל מיקרה, לכפות את הרצון שלי בכוח על אדם אחר, גם אם הוא תינוק קטן, זו אלימות.

ואז, ממש שניה או שתיים אחר כך, עצרתי. ולקחתי אחריות על זה.
עצרתי וביקשתי ממנו סליחה ממעמקי ליבי.
אמרתי לו שהוא צודק, שאני כל כך מבין אותו.. את העלבון והפגיעה שלו.
אמרתי לו שהוא צודק, שהכאב שלו כל כך מוצדק בעיני.

וגם אמרתי לו תודה, על שבכה כך, כדי להזכיר לי את מה ששכחתי באותו רגע. להזכיר לי מה חשוב באמת, מה חשוב יותר מכל, יותר מכל רעיון הורי של ״צריך\אמור״ כלשהו. להזכיר לי – לכבד את הנשמה שלו, את הקיום שלו. בדיוק כמו שאני רוצה שיכבדו גם את שלי ולא יכפו עליי דברים.

וזה לא משנה שהוא בכלל לא מדבר עדיין. זה גם לא משנה שאני לא בטוח אם הוא בכלל מבין את המילים שאמרתי לו. כי לו דיברתי מהראש שלי אל הראש שלו, אלא דיברתי מהנשמה שלי אל הנשמה שלו. ואני יודע שהנשמה שלו שמעה והבינה הכל.

ואז החלטתי ביני לבין עצמי לא לעשות את זה יותר, לפחות כמיטב יכולתי ומודעותי מרגע לרגע. החלטתי למצוא דרך אחרת למלא את הרצון שלי לדאוג לו ולגוף שלו ו*בו זמנית* גם למלא את הרצון שלי לכבד את האוטונומיה ואת הקיום שלו.

כי הריי, הקיום שלו שווה ערך לחלוטין לקיום שלי.
והרצון שלו שווה ערך לחלוטין לרצון שלי.
כן, הנשמות שלנו, הן שוות ערך.

ואז, כמה דקות אחר כך, כששמתי לו חיתול ובאתי להלביש אותו, הוא שוב החזיק צעצוע ביד. ולא יכולתי להלביש לו את החולצה כל עוד הוא מחזיק בצעצוע הזה.

אז במקום להפעיל כמו קודם כוח כלשהו כדי להוציא את הצעצוע מהיד שלו, דיברתי אליו, הסברתי לו שאני רוצה להלביש אותו כדי שלא יהיה לו קר, כי חשוב לי לדאוג לו. וביקשתי את עזרתו בזה, ביקשתי שיעזוב לרגע אחד את הצעצוע כדי שאוכל לעשות את זה.

ואז, כמו קסם, הוא חייך חיוך קטן כזה ופשוט שמט את הצעצוע, מרצונו. הוא ממש נתן לי להלביש אותו. ואני יודע שהוא שמע והבין אותי לגמרי. הרגשתי, שהוא הרגיש, שאני מכבד את הגוף שלו, שאני מכבד את הנשמה שלו, שאני מכבד.. אותו.​

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.


בואו לקבל – את עצמכם. בחזרה.

לתאום טיפול פרטני או זוגי עם עמיחי:

לחצו כאן


טקסטים אחרונים

מה הקשר בין תחושת ביטחון למשיכה מינית בזוגיות?

"בשביל שתהיה משיכה בזוגיות ארוכה אסור שיהיה בטוח מידי, חייבים קצת מרחק, שירגיש קצת בלתי מושג, שיהיה קצת מסוכן" – האם זאת האמת? (לא!) יודעים מה... קרא עוד

כשעולה צורך ב״חופש״ בתוך הקשר – מה זה אומר?

אני מרגיש שאני זקוק ליותר חופש, יש לי פשוט צורך עמוק כזה בתוך מערכות יחסים, ובכלל בחיים, אני אדם שחופש מאוד חשוב לו… לכן הבנתי שמה... קרא עוד

יחסים: איך אני הופך בזמן אמת ריבים למתנות?

באחד הימים כשהייתי עם משפחתי בחופשת קיץ בזנזיבר שיחקתי עם לאור בן ה4 בבריכה, ואז בת הזוג שלי צופי הגיעה אלינו מרחוק עם שתי כוסות מיץ... קרא עוד

על האפשרות של יחסים ללא כפיה וללא אלימות

השעה כבר ממש מאוחרת, אבל לאור בן ה3.5 ממש לא רוצה ללכת למקלחת אלא רוצה להמשיך לשחק איתי. אני גם רוצה לשחק איתו, אבל מודאג מהאפשרות... קרא עוד

למה מרגישים לבד בתוך זוגיות ואיך לשנות את זה?

מדוע כל כך הרבה מאיתנו לא מצליחים ליצור מערכות יחסים משגשגות מלאות קירבה, חיבור וביטחון? במהלך השנים בהן זכיתי ללוות אינספור זוגות, הסתבר לי שאנשים רבים... קרא עוד

איך אוהבים כשנפגעים?

לא סובל את ולנטיין, את ״יום האהבה״! מכמה סיבות טובות, אבל לא חשוב כרגע למה. לשימחתי, גם את צופי זה אף פעם לא ממש עניין ובזוגיות... קרא עוד

קרא עוד מאמרים

סרטונים אחרונים

מהי פציעה נפשית במובן העמוק, ומהו הריפוי?

מהי בעצם פציעה נפשית במובן העמוק? האם היא האירוע שקרה לנו או מה שקרה לנו בעקבות כך? ומהו בעצם הריפוי במובן העמוק? אני רוצה לשתף פה... קרא עוד

שיעור מבוא: שיטת ״תקשורת מתנות״ – לריפוי ולהתפתחות מואצת דרך מערכות יחסים

  צפו בהקלטת שיעור המבוא ללימוד יסודות שיטת ״תקשורת מתנות״ – לריפוי ולהתפתחות מואמצת דרך מערכות יחסים. המפגש הוקלט בתאריך 5.12.2022 מול קהל חי. שימו לב:... קרא עוד

יסודות שיטת ״דרך הנעים״ – שיעור מבוא

  בשיעור מבוא זה תלמדו את יסודות שיטת ״דרך הנעים״, את עקרונות הבסיס ואת הכלים הראשוניים החשובים.   פידבקים מאנשים שכבר צפו בשיעור המבוא: היה מרתק... קרא עוד

הכל מקרב אותי אליי – המתנות שבתלונות

מוזמנים להאזין לשיחה המרתקת הזאת בפודקאסט ״שיחות על הדרך״, בה ראיינה אותי איילת השחר אסטרייכר על עבודה מסוג חדש עם ביקורת ותלונות בתוך מערכות יחסים, על... קרא עוד

הדיכאון הוא בעצם חבר

מוזמנים להאזין לפודאסט המקסים של הדר זבולוני שנקרא ״בצירי הדרך – התמודדות עם דיכאון אחרי לידה״. הדר ראיינה אותי על חווית הדיכאון הקשה והאישית שלי ועל... קרא עוד

הריפוי הקליל של ״דרך הנעים״

אנחנו חיים בעולם שמקדש עשייה, הצלחות והישגים. עולם שמייצר מרדף שבקלות יכול להרחיק אותנו מהשקט וריפוי שלנו. לפעמים אפילו הנסיון שלנו לרפא את עצמנו הופך להיות... קרא עוד

צפה בסרטונים נוספים