האמא של הדפוסים

פעם, באחת מהסדנאות הקבוצתיות שהנחתי, בשלב מסויים בתהליך שעשיתי עם אחד המשתתפים הוא אמר שהוא זקוק לחיבוק אוהב, פשוט חיבוק אוהב ולא מיני, מאישה. שאלתי אותו ״האם יש מישהי מסויימת בקבוצה שאתה רוצה לבקש ממנה?״ (וזה כמובן לא אומר שהיא צריכה להסכים אלא רק שהוא רוצה לבקש).

הוא הסתכל מסביב ובחן את המרחב ואז הצביע על מישהי אחת, ואז על עוד אחת ועוד אחת, ואז הסתכל על מישהי אחרת ואמר ״בעצם נראה לי שאבחר לבקש ממנה, בגלל שנראה שאיתה זה יהיה הכי מאתגר..״

עצרתי אותו באותו רגע ושאלתי בסקרנות:

״שמת לב מה אתה עושה? יש פה במרחב כמה נשים שממש רוצות לתת לך חיבוק אוהב אם רק תבקש מהן, זה יהיה ממש קל למלא את הצורך שלך ואתה יודע את זה. אבל אתה בוחר לא לבקש מהן אלא הולך דווקא לזאת שאיתה יהיה לך הכי מאתגר או שאולי היא תסרב. האם אתה מודע לזה?״

״למה בעצם שלא תתן את זה לעצמך בקלות? לא אתה בוחר להקשות על מילוי הצורך שלך כאשר יש מענה זמין וקל? האם אתה שם לב לאמונה הלא מודעת שמניעה אותך לבחור בדרך הזאת?״

״האם יכול להיות למשל שיש לך אמונה כלשהי שאומרת שאתה צריך לעבוד קשה בשביל להיות ראוי לקבל את זה, כאילו שאתה צריך להוכיח משהו, לעמוד באיזה מבחן ורק אז תהיה ראוי לקבל מענה לצורך שלך?״

הוא עצר רגע, מופתע ממה ששאלתי, ואז אמר:

״לא חשבתי על זה עד היום באמת… באמת מוזר… אני קולט עכשיו שאני עושה את זה גם בעוד מקומות בחיים שלי, כל כך רוצה משהו ומתלונן

שזה לא קורה, אבל במקום פשוט לתת לי אותו בקלות אני בוחר דווקא להקשות על עצמי, או ללכת לאיפה שאי אפשר בעצם לקבל מענה..״

אני קורא להתנהלות הלא מודעת הזאת: ״האמא של הדפוסים״

זה דפוס מסויים או תבנית מסויימת קבועה שאני רואה שחוזרת על עצמה אצל כל מי שאני פוגש. זאת בעצם תבנית הגנה (גאונית ומלאת אהבה) שמתלבשת על כל צורך שלנו שחווינו פגיעה סביבו (לרוב בילדות).

אפשר בפשטות לתאר את הדפוס הזה כך:

אני נורא רוצה מילוי כלשהו לצורך שלי ש״משום מה״ כל הזמן מרגיש שלא מקבל מענה. ובין אם זה במודע או לא, אני מאשים אנשים סביבי ודורש מהם שיענו לי על הצורך, אבל – בעצם, באופן תת מודע, אני כל הזמן מונע מעצמי לקבל את המענה לצורך הזה.

הנה למשל דוגמה שאני רואה הרבה בקבוצות שאני מנחה:

מישהו טוען שהוא נורא רוצה להרגיש שבאמת יש לו מקום בקבוצה, והוא כל הזמן כועס על כך שזה לא קורה ומאשים אחרים שהם לוקחים את כל המקום או אותי שאני לא נותן לו, ודורש מכולם בכל מיני צורות שיתנו לו מקום.

אבל ברגע שהוא באמת מקבל מקום אז הוא מוותר עליו, מעביר אותו הלאה למישהו אחר, אומר ש״פתאום בעצם אין לו שום דבר חשוב להגיד״ או עושה משהו אחר, פנימי או חיצוני, על מנת לא לאפשר לעצמו להרגיש שבאמת יש לו מקום בקבוצה.

זה בעצם כמו גז וברקס, כמו למשוך ולדחוף, כמו לאכול ולפלוט, בו זמנית.

וזה לא משנה באיזה צורך מדובר – בין אם זה צורך בהקשבה, הכלה, קירבה, ביטוי, ביטחון, ניראות, מקום, הבנה או כל צורך אחר – כאשר אדם חווה פגיעה כלשהי סביב הצורך הזה (לרוב כילד) הוא יבנה סביבו דפוס ההגנה, דפוס שיגן מהכאב.

ולמה בעצם למרות שאנחנו טוענים שאנחנו כל כך רוצים בכך, אנחנו מונעים מעצמנו לקבל מענה לצרכים שלנו? לרוב זה בגלל הפחד לאבד את זה שוב, זאת אומרת – אם לא אתן לעצמי לקבל את זה מלכתחילה אז לא תהיה סכנה שיקחו ממני את זה, או שזה יגמר, ואז אחווה כאב נורא.

זה יושב על טראומות, אנחנו מפחדים לפגוש כאב עצום שעצור בתוכנו ושהגוף שלנו זוכר, אנחנו מפחדים שזה שוב יקרה.

למשל, אם כילד כמעט ולא חוויתי קירבה רגשית אמיתית עם ההורים שלי ורוב הזמן הם נטשו אותי רגשית אז נוצרה טראומה מתמשכת אצלי, ואז בשלב מסויים לקחתי החלטה עמוקה שאני לא אתן לאף אחד שוב לנטוש ולהכאיב לי כך, ואז נוצרה מערכת הגנה, האמא של הדפוסים.

ואיך אמנע מעצמי לחוות שוב נטישה רגשית? אני פשוט לא אתן לעצמי להתקרב שוב לאף אחד, ואם לא תהיה קירבה אז גם לא תוכל להיות שוב נטישה. פשוט.

ואז, כמבוגר, אני אסתובב עם מחסור גדול בקירבה רגשית, ואני אאשים אחרים בכך שהם מפחדים להתקרב, או בכך שהם מתעלמים ממני, ואני אדרוש מהם בכל מיני צורות להיות איתי, אבל בגלל ההחלטה העמוקה והתת מודעת שלקחתי עוד כילד אני לעולם לא באמת אתן להם להתקרב.

אז מה עושים עם זה?

קארל יונג אמר: ״עד שלא תהפוך את תת המודע שלך מודע, הוא ינהל את חייך ואתה תקרא לזה ׳גורל׳״.

ובאמת, השלב הראשון הוא להפוך לגמרי מודעים לאמת הזאת על עצמנו, אבל לא רק בתאוריה אלא ממש להתחיל להכיר בפועל את כל הדרכים המעשיות התת מודעות שבהן אנחנו מונעים מעצמנו לקבל מענה לצרכים שלנו.

אחרי שמכירים את הדפוסים שלנו והופכים מודעים להם בניואנסים הכי קטנים בזמן אמת, בשלב הבא אפשר להתחיל לנסות לעשות משהו שונה בזמן אמת. זאת אומרת פשוט לעצור כשהדפוס מופעל ולבחור במודע לנסות משהו חדש שלא חוסם מענה לצורך.

אחרי שעושים את זה שוב ושוב וחווים חוויה מתקנת וטובה של מענה לצרכים שלנו (מה שקורה למשל בקבוצות שאני מנחה), משהו בגוף ובתודעה מתחיל לאט לאט להאמין שזה אמיתי.

מה שקורה אז הוא שמתחיל ממש להיווצר זיכרון גופני ונפשי חדש, דפוס חדש מתחיל להיווצר במוח, עד שזה הופך מחדש לטבעי עבורנו. והשינוי הפנימי הזה מחלחל לאט לאט ומשנה את האישיות, ובהתאם משנה לעומק גם את כל חוויית החיים שלנו.

 

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


״שעת מנוחה״ – מפגשים שבועיים ללימוד מנוחה בחיים
ניתן להגיע ללא התחייבות! לפרטים פשוט לחצו כאן

_____________________________

לתאום פגישת הדרכה וליווי פרטנית או זוגית עם עמיחי:
התקשרו 054-4292618 או צרו קשר


טקסטים אחרונים

יש לך בעיה? הנה משהו פשוט שעשוי לעזור לך

יש לך בעיה? אתה מנסה לפתור אותה על מנת שתוכל סוף סוף להירגע? אם אתה מחפש את דרך הפיתרון הכי יעילה אז נראה לי שיש לי... קרא עוד

ריפוי בעיות פיזיות ונפשיות באמצעות הקשבה לגבולות שלנו

כיווץ כרוני בנרתיק, רווקות כרונית, ספקות בזוגיות, דיכאון, חרדות, תקיעות בהגשמה ובמימוש עצמי בחיים, עצירות כרונית, בעיות נשימה. מה משותף לכל אלה? כשאנחנו לא דואגים לגבולות... קרא עוד

מהם היופי והחוכמה שבהדחקה, הכחשה והשלכה?

״אתה בהדחקה!״, ״אתה בהכחשה!״, ״אתה משליך!״ – אז מה? מה לא בסדר בזה? ממתי אלו הפכו למילות גינאי? ולמה? אולי זוהי ״אשמת״ העולם הטיפולי הישן ממוקד... קרא עוד

״אתה צריך להיות יותר נוכח בגוף״ – מה זה השטויות האלה?

״אתה צריך להיות יותר נוכח בגוף״ – מה זה השטויות האלה?  בעיני זהו אחד המשפטים היותר מכאיבים שמטופל יכול לשמוע ממטפל. זהו גם אחד המשפטים המכאיבים... קרא עוד

אין שום דרך לתקן את מה שאינו מקולקל – סיפורו של עצלן

מכירים את החיה המתוקה הזאת שבתמונה? זהו "עצלן" 🙂 כן כן, זה השם של החיה הזאת. למעשה זוהי בכלל עצלנית והבן העצלן הקטן שלה. צילמתי אותם אתמול... קרא עוד

להנות מהחיים שקיבלתי פה על פני האדמה הזאת

כשהייתי בן 3 רציתי להיות כבר בן 4. כשהייתי בן 4 רציתי כבר להיות בן 5. כשהייתי בגן רציתי כבר להיות בכיתה א'. כשהייתי בכיתה א'... קרא עוד

קרא עוד מאמרים

סרטונים אחרונים

היופי, החוכמה והאהבה העצומים שבדפוס ה-OCD

למרות השם המפחיד כ״כ שנתנו לו תורות ישנות ממוקדות פתולוגיה, הדפוס הנפשי שנקרא באנגלית ״או-סי-די״ (אובססיב קומפולסיב דיסאורדר) הוא בעצם הדבר הכי יפה והכי מלא בחוכמה... קרא עוד

ראיון עם עמיחי זלינקובסקי בתוכנית הרדיו ״סטודנט חופשי״

תיאור פרק הראיון עם עמיחי זלינקובסקי – "אחרי סיפור חיים לא פשוט שלווה בהרבה סבל, עמיחי זלינקובסקי קם יום אחד והחליט שהולכים להיות לו חיים מדהימים.... קרא עוד

להשאר מחוברים ליופי ומשמעות גם ברגעים הקשים ביותר

הייתה אישה אחת יהודיה בזמן השואה, נאורה באופן בלתי יאמן ויוצאת דופן שהביאה אור והשראה לכל מי שהיה סביבה, קראו לה אתי הילסום. היא כתבה יומן... קרא עוד

איך לחיות עם פחות מאמץ במערכות יחסים?

מה זה מאמץ במערכת היחסים ? על איזה צורך הוא עונה ? איך אפשר להתנהל במערכת היחסים עם כמה שפחות מאמץ שכזה ?  מוזמנים לצפות פה... קרא עוד

ספקות בזוגיות? ״חיים ללא מאמץ״ עשיים להיות הפיתרון

על ספקות בזוגיות, על הניסוי הגדול של ״חיים ללא מאמץ״, על הקשר בין השניים ועל איך ההרפיה מהמאמץ בזוגיות וביחסים עשויה להתגלות כפיתרון לספקות. דרך הסיפור... קרא עוד

הזמנה להצטרף לניסוי הגדול שלי – חיים ללא מאמץ

זוהי הזמנה להצטרף לניסוי הגדול שלי. הניסוי של החיים שלי. חיים ללא מאמץ. מוזמנים לשמוע עוד בוידאו הזה, להבין מה זה בעצם אומר לחיות ללא מאמץ.... קרא עוד

צפה בסרטונים נוספים