למה אני נוטש את עצמי? כדי לרצות (שיהיו מרוצים) מישהו אחר. למה אני מנסה לרצות מישהו אחר? כי אני צריך ממנו אישור וביטחון שהוא אוהב אותי.
למה אני צריך ממנו אישור וביטחון שהוא אוהב אותי? כדי להרגיש בטוח שהוא לא ינטוש אותי.
למה אני צריך שהוא לא ינטוש אותי? כי נטשתי את עצמי. איך נטשתי את עצמי? כששכחתי שאני ההורה של עצמי.
מה קורה כאן בעצם? בעצם, מה שקרה כאן הוא שהפכתי בלי לשים לב לילד קטן חמוד ונטוש, ילד בלי הורים, ילד שמחפש שמישהו אחר יהיה ההורה שלו.
בכל רגע שבו אני לא יודע איך להיות ההורה של עצמי, כל מי שמסביבי הופך עבורי אוטומטית להורה שלי, משום שאני משליך את זה עליו באופן לא מודע. למה?
כי הילד שבתוכי חייב הורה, כי כל ילד חייב הורה, ואם אני לא נמצא בתוכי בשבילי עכשיו כהורה פנימי, אז הוא מחפש הורה בחוץ, באופן טבעי.
אז מה עושים עם זה? איך מפסיקים לנטוש את עצמנו? איך עונים לעצמנו ישירות על הצורך מבפנים? מה זה אומר להיות אמא ואבא אוהבים לעצמנו מבפנים?
האם דפוסים יכולים פשוט להתפוגג מעצמם מבלי שאנחנו אפילו צריכים לנסות לשנות אותם?
האם זאת האמת שיש כזה דבר ״דפוס שלא משרת אותי יותר״? ולמה בעצם כל הדפוסים כולם הם צורות של אהבה עצמית?
על כל השאלות האלה אני מדבר בסירטון, מוזמנים לצפות.
