בשנים הרבות שאני מלווה יחידים וזוגות הגיעו אליי מאות רבות של נשים וגברים ששאלו את עצמם את השאלה הזאת ואני לא חושב שפגשתי אפילו אדם אחד שהשאלה הזאת אי פעם הועילה לו או הביאה לו בהירות.

למה? בגלל שזאת אף פעם לא הייתה השאלה האמיתית, וכשלא שואלים את השאלה האמיתית לא מגיעים לשום בהירות אמיתית. אז מהי השאלה האמיתית? זאת כבר שאלה אמיתית ומועילה הרבה יותר 🙂

אני לא יודע כמובן לומר לכם אישית מהי השאלה האמיתית שלכם משום שאצל כל אחד מכם יש שאלה שהיא אוליי מעט אחרת. אבל, אני כן יכול לומר לכם מהניסיון שלי איך תדעו שהגעתם אל השאלה האמיתית שלכם.

התחושה שמרגישים כאשר שואלים את השאלה הלא-אמיתית היא מועקה, תקיעות, מצוקה, סוג של חרדה, קשה לנשום, חוסר אונים, תחושה של להיות אבוד, משהו מרגיש תקוע וחסום.

ברגע שמגיעים לשאלה האמיתית יש תחושה של הקלה, של משהו שמתרחב מבפנים, תחושה שקל יותר לנשום, שיש יותר זרימת חיים בגוף ובד״כ יחד עם השאלה האמיתית מגיעה גם בהירות באופן טבעי.

עוד דבר שגיליתי הוא שהשאלה האמיתית אף פעם לא באמת קשורה לבן או בת הזוג. למעשה היא בכלל שאלה בסיסית וראשונית יותר, שאלה שהאדם הולך איתה בפנים עוד הרבה לפני שפגש את בן או בת הזוג הנוכחיים.

למעשה, כשמעמיקים אפילו עוד פנימה אל תוך השאלה האמיתית בד״כ היא הופכת משאלה לכמיהה עמוקה של הלב.

הנה למשל כמה דוגמאות לשאלות שהתגלו אצל אנשים שפגשתי:

1. ״האם יש מקום לכל כולי בעולם הזה?״
2. ״האם אפשר לאהוב אותי כמו שאני?״
3. ״האם זה בטוח להראות את עצמי?״

והנה הכמיהות שהתגלו בתוך השאלות האלה:

1. ״אני רוצה להביא את כל כולי, לתת את כולי..״
2. ״אני פשוט רוצה להיות אני כמו שאני, להרפות מהמאמץ להיות משהו או מישהו אחר ממה שאני ופשוט להרגיש חופשי להיות עצמי…״
3. ״אני רוצה להראות ולבטא את הלב שלי, להרגיש בטוח שלא משנה מה אני אראה מעצמי עדיין ישארו איתי באמת ביחד, ללא תנאי…״

יש כמובן עוד אינספור דוגמאות אחרות לשאלות וכמיהות שמתגלות כשמקשיבים לעומק, אבל תמיד הן מתגלות כשאלות וכמיהות יסוד שאדם נושא בתוכו ולכן באופן טבעי הן גם עולות (לרוב באופן לא מודע) בתוך היחסים.

מה שגיליתי תמיד שקורה כאשר אנשים מגלים את הכמיהה העמוקה שלהם הוא שהחוויה שלהם משתנה, פתאום יש איזה מלאות פנימית שמתגלה מתוך החיבור שלהם אל עצמם, אל הליבה שלהם, ולרוב גם עולה דחף יצירתי בצורת בחירה ליצור בתוך היחסים ובחייהם את מה שהם כמהים לו.

במילים אחרות, זה מחולל תנועה פנימית: מעמדת של צרכן (של מצבים וחוויות בחיים, של בני זוג, של מערכות יחסים וכו׳) לעמדה של יוצר.