יצא לי במקרה לאחרונה לשוחח עם כמה אנשים שנמצאים בזוגיות, גם טרייה וגם ותיקה, שסיפרו לי על תופעה דומה שקרתה אצלם בזוגיות ושאצלי הדליקה מיד נורה אדומה קטנה כששמעתי את זה. ואת מה שאמרתי להם אני רוצה גם לחלוק אתכם, כי בעיני זה מאוד חשוב.

התופעה היא בערך כזאת: האמא או האבא של אחד מבני הזוג מדברים באופן פרטי איתם ואומרים להם כל מיני דברים (לא ממש טובים) על בן או בת הזוג שלהם, ואז – מבקשים מהם לא לספר את זה לבן או בת הזוג ולשמור את זה בתור ״הסוד הקטן שלהם״ כי לא נעים להם שבני הזוג של הילד או הילדה שלהם ידעו מה הם חושבים עליהם.

והנורה האדומה מבחינתי היא הדינאמיקה שמתרחשת שם מתחת לפני השטח, דינאמיקה שבעיניי היא הרסנית לזוגיות של בני הזוג. אסביר את זה עכשיו.

יש מונח שנקרא ״הבועה הזוגית״ שזה משהו מאוד חיובי ושחשוב מאוד שיהיה אותו בזוגיות. הבועה הזוגית היא בעצם כמו ספירה ״אנרגטית״ או תחושתית שכזאת שעוטפת את בני הזוג בתוכה, מן מרחב בטוח כזה שהוא הביחד שלהם, מרחב שהוא רק שלהם, מרחב ששומר עליהם ביחד.

ומה שהאמא או האבא עושים באותה תופעה שעליה כתבתי הוא שהם בעצם (במודע או שלא במודע) יוצרים ״בועה זוגית״ בין הילד שלהם *לבינם* כאשר אותה בועה חדשה בעצם נכנסת בין בני הזוג ומפרקת את הבועה הזוגית שלהם, בדרך נסתרת.

אם הילד מסכים לכך אז הוא בעצם יוצר מצב שבו מעכשיו יש לו ״סוד״ שהוא מסתיר מבן או בת הזוג שלו, סוד שההורה שלו יודע ובן או בת הזוג שלו לא יודעים, מעין ברית סודית כזאת עם ההורה שלהם אשר בן או בת שלהם הזוג לא כלולים בה.

כאשר מישהו מסתיר מבן או בת הזוג שלו סוד כלשהו, כדי להסתיר הוא בעצם צריך לסגור בתוכו משהו כלפי בן או בת הזוג, למה? כדי שלא יוכלו לראות עליו את הסוד.

אז מה הוא עושה כדי להסתיר? הוא סוגר משהו בעיניים שלו כדי שלא יראו לו את זה בעיניים כשמביטים. ובעצם, כדי לסגור משהו בעיניים כדי שלא יראו הוא סוגר משהו בלב שלו גם.

ואז, כאשר הוא מתחיל לסגור משהו בלב כלפי בן הזוג, בועת הזוגיות מתחילה להירקב ולהתפורר לאט לאט בסתר, מבפנים.

אם זה ממשיך אז לאט לאט נוצר ריחוק בן בני הזוג, בהתחלה רק קטן ולא מורגש ובהמשך, לאט לאט, הריחוק גדל… ככל שגדלה ומתמשכת ההסתרה ביניהם.

כן, זה נראה רק כמו איזה ״סוד״ קטן ולא מזיק, נכון?
אבל, לפחות בעיני, זה לא קטן בכלל וזה מזיק מאוד.

מה שאני הצעתי לאותם אנשים שאיתם דיברתי לעשות במקרה הזה זה לדבר עם ההורה שלהם.

ולהגיד לאותו הורה (שמבקש מהם לשמור סוד מבן או בת הזוג) שהם לא מסתירים שום דבר מבני הזוג שלהם ושאצלם בזוגיות משתפים בהכל אחד את השני. שידע, שכל דבר שהוא אומר להם יעבור גם לבן או בת הזוג.

ואז לבקש מאותו הורה שיגיד להם רק דברים שזה בסדר לו שיעברו הלאה. ושאם יש משהו שהוא לא רוצה שיעבור הלאה אז שפשוט לא יספר בכלל גם להם.

ומה זה עושה? כמה דברים:

1. זה חותך את הדינאמיקה הסודית והמפרידה הזאת עם ההורה ומאחה מחדש את בועת הזוגיות של בני הזוג.

2. זה עוזר להשלים את ההיפרדות הבריאה מההורה (שמן הסתם, על פי הדינאמיקה הזאת, עדיין לא הושלמה) ומאפשר לילד להתחזק בעצמיות שלו ומשם גם ליצר זוגיות בריאה.

3. הריי זה ברור שאם להורה יש משהו אוהב או טוב להגיד אז אין לו בעיה שזה יעבור הלאה ושיש לו בעיה רק אם זה משהו שיפוטי או לא טוב לומר על בן או בת הזוג. ולכן, זה גורם לכך שההורה יגיד רק מילים טובות ומחזקות במקום להגיד מילים שמערערות את הסמכות הפנימית והבחירה של הילד שלהם בבן או בבת הזוג שלהם. זאת אומרת, זה מעלים קולות שמערערים את הסמכות הפנימית והעצמיות של הילד ומגבירים קולות שמחזקים אותם.

4. זה גומל גם את הילד עצמו (ולא רק את ההורה) מן ההתמכרות להחלשה עצמית. זאת אומרת, זה מפסיק את ההרגל ללכת לבקש את אישור ההורים על הבחירות שלנו ומחזיר את הכוח שלנו חזרה אלינו כמו גם את האמון שלנו בעצמנו, בסמכות הפנימית ובבחירות שלנו.

היה חשוב לי מאוד לכתוב את זה כי אני חושב שהתופעה הזאת מתרחשת בהמון צורות ובהמון מערכות משפחתיות, מה שגורם הרבה סבל, ניתוק מהסמכות הפנימית וספקות כואבים לילד בבחירות שלו.

וזה גורם בעיני סבל לא רק לילד אלא גם להורה שעדיין נאחז בילד הבוגר שלו למילוי כל מיני צרכים שלו (בצורה שלא ממש עובדת טוב גם עבורו), מתקשה לשחרר אותו לדרכו ומתקשה למצוא בתוך חייו האישיים את המענה לצרכיו בצורה חדשה שנעימה יותר גם עבורו. ובכך, זה שולח גם את ההורה למצוא דרכים חדשות ובריאות וטובות יותר גם עבורו.

והערה קטנה אך חשובה:

מה שכתוב בפוסט עשויי להיות נכון ברוב מהמקרים, אבל במקרה של אלימות ביחסים וסכנת חיים ממשית המצב הוא כמובן שונה מאוד ואז נכון לעשות כל מה שאפשר על מנת להגן על מי שנתון בסכנה כולל שמירה על סוד אם צריך.