גישת ״להקשיב ללב״ רואה את ה״יסוד״ האחד שהכל עשוי ממנו, קראו לו איך שתקראו לו, בתוך כל מה שקיים, היא רואה שהכל עשויי ממנו, מזה שאין עוד מלבדו, לא באופן תאורטי, רעיוני, דתי או פילוסופי אלא בפועל ובדברים הקטנים ממש.
נקודת המבט הזאת מזמינה את האנושות לספר לעצמה סיפור חדש על עצמה, נקודת המבט הזאת מזמינה בני אדם לספר סיפור חדש על עצמם ועל כל הדפוסים שמהם הם עשויים, סיפור שונה מזה שסיפרו לנו או שסיפרנו לעצמנו על עצמנו עד היום.
גישת ״להקשיב ללב״ טוענת שכמו שזה לא משנה על איזה אובייקט פיזי אתם מסתכלים, אם תקחו מיקרוסקופ תראו שהאובייקט הזה (יהיה אשר יהיה) עשוי מאטומים, כך גם זה לא משנה על איזה דפוס של עצמכם אתם מסתכלים, אם תקחו מיקרוסקופ ״תודעתי״ תגלו שכל הדפוסים כולם עשויים מהות של אהבה וחוכמה אינסופית, מהות שאין עוד מלבדה.
הגישה הזאת לא אומרת שמשהו צריך להשתנות,
והיא גם לא אומרת שמשהו לא צריך להשתנות.
היא רק אומרת שזה לא משנה על מה אנחנו מסתכלים,
אם נסתכל הכי עמוק שאפשר אל לב הדבר,
נגלה שם תמיד את אותה מהות,
משום שאין עוד מלבדה.
ושלכן, בעצם, כבר עכשיו,
הכל *כבר* עשוי ממנה,
ושהכל *כבר* היא.
והגישה הזאת טוענת גם
שהיכולת הזאת לראות את אותה מהות בהכל
היא למעשה השינוי הגדול מכל.
ושכאשר בוחרים להביט מתוך נקודת המבט הזאת על כל הדפוסים, אז מבלי שמנסים לשנות דבר, רק מתוקף הראייה הזאת, הם כולם משתנים – בין אם ברמת הראייה שלנו את הדברים ובין אם ברמת הדברים עצמם.
כי כלום לא משנה
רק אהבה משנה
והיא לא מנסה לשנות דבר
לכן היא משנה הכל.
גישת ״להקשיב ללב״ אינה האמת המוחלטת,
היא רק עוד נקודת מבט, רק עוד עדשה, רק עוד סיפור,
סיפור מאוד נעים, מאוד אוהב, סיפור שמאפשר,
ללא כל צורך במאבק או במלחמה בעצמנו
,
ריפוי ושינוי והתפתחות וצמיחה
שקורים באופן אורגני
מעצמם.
