״היא לא מספיק טובה בעיניי כדי להיות בת הזוג שלי״.
באינספור ניסוחים ומילים שונות, זהו אחד המסרים הכי נפוצים שאני שומע כשאני מלווה בקליניקה אנשים המבקשים ליצור (ולטפח) לעצמם זוגיות מיטיבה.
כשמדובר במישהו שמנסה כבר הרבה שנים ליצור לעצמו את הזוגיות שליבו מבקש אבל באופן מתמשך לא מצליח (במקרים אחרים המצב שונה לפעמים כמובן), אני שואל לפעמים:
האם אי פעם פגשת מישהי שהיא ״מספיק טובה״ עבורך?
מישהי שהייתה באמת במאה אחוז מלאים ״מספיק טובה״ עבורך?
לרוב במקרים כאלה, מן הסתם, התשובה תהיה – ״לא״.
ואז לפעמים אני שואל: לצורך העניין, האם אתה יכול להכיר בעובדה שאם עד היום, בכל שנותייך וחיפושייך הרבים, לא מצאת אף פעם מישהי ״מספיק טובה״ – אז כנראה שאין באמת כזאת ושבעצם כל הנשים בעולם יהיו תמיד ״לא מספיק טובות״ עבורך?
ואז לפעמים אני שואל: ואם נכיר בעובדה הזאת ונקבל שזה כך, שכולן ״לא מספיק טובות״, שאין לעולם באמת אפשרות שתמצא מישהי ״מספיק טובה״, אז:
האם אתה מוכן להניח לחיפוש אחר מישהי ״מספיק טובה״?
או במילים אחרות – האם אתה מוכן להיות עם מישהי ״לא מספיק טובה״? (כי הריי, זה כל מה שיש מבחינתך)
השאלה הזאת לפעמים מפתיעה את מי שמולי, כי למה שמישהו ירצה בעצם להיות עם מישהי שהיא ״לא מספיק טובה״ עבורו? למה שיסכים לוותר על עצמו? (והוא צודק כמובן, אבל בעיניי הוויתור נמצא במקום עמוק יותר)
אם באמת מי שמולי מסכים לרגע לזרום בפתיחות עם קו המחשבה הזה אז לפעמים התגובה שאני פוגש עשויה להיות משהו כמו: ״וואוו, אף פעם לא הלכתי בכיוון הזה בכלל ולא חשבתי ככה, אף פעם לא שאלתי את עצמי את השאלה הזאת….״
ואז, אם הוא מסכים באמת ללכת לעומק עם קו המחשבה הזה,
לרוב גם מגיעה ההבנה –
שאם כולן ״לא מספיק טובות״ אז…
אין בעצם מישהי שהיא ״לא מספיק טובה״.
ואז, הרבה פעמים מגיעה פתאום גם תחושה גדולה של שיחרור.
ואז הרבה פעמים עולה גם השאלה:
״רגע, אם העניין הוא בכלל לא שיש מישהי ׳מספיק טובה׳, אז למה בעצם אני מחפש מישהי כזאת? מה באמת העניין פה? מה קורה בתוכי?״ (ופה עשויים להתחיל להתגלות ברובד שמתחת פחדים מאינטימיות או נטישה וכו׳…)
ואם ממשיכים להעמיק במאורת הארנב הזאת אז מתחילה גם לעלות השאלה של: רגע, מה זה בכלל ״טובה״? ומה זה ״לא טובה״? ומי קובע מה ״טוב״ ומה ״לא טוב״?
ואם ממשיכים לרדת אפילו עוד יותר עמוק, אז מגלים שאנחנו מביטים לא רק על בנות זוג פוטנציאליות שם בחוץ כך, אלא גם על עצמנו מבפנים – גם את עצמנו אנחנו שופטים לפי אותה מערכת הפעלה והתניה קולקטיבית של ״טוב ולא טוב״.
ואם נכנסים לעומק השאלות האלה מתחיל להפתח ממש עולם ומלואו… פתאום כל מבנה מערכת ההפעלה האנושית הקולקטיבית מתחיל להתגלות בתוכנו, פתאום ״התוכנה״ שלנו עצמה נפתחת בפנינו, פתאום ה״חינוך״ וה״אילוף״ שעברנו מתחיל להתגלות.
ואם ממשיכים להעמיק עוד אל מה שלפני או מתחת למערכת ההתניות הקולקטיבית הזאת, אז מתחילים לפגוש רובד של חופש עמוק, רובד שחופשי מכל הרעיונות של איך ״אמורים וצריכים וחייבים״ להיות. הרובד של מי שאנחנו באמת, לפני כל זה.
ואם רוצים בכך, אם בוחרים בכך, אפשר לחזור שוב להרשות לעצמנו את החופש הזה, לתת לעצמנו את הרשות הזאת:
להביט על עצמנו ללא רעיונות של ״טוב ולא טוב״.
פשוט לראות את עצמנו, את מי שאנחנו כפי שהיננו, ללא הרעיונות האלה.
ואז אפשר גם להביט כך על בת הזוג הפוטנציאלית שמולנו:
מישהי, שהיא לא ״כן מספיק טובה״. וגם לא ״לא מספיק טובה״.
אלא מישהי שהיא פשוט – מי שהיא.
מישהי, שהיא פשוט עצמה, פשוט מי שהינה.
יצור אנושי, יחודי, חד פעמי, פלא של החיים.
בדיוק כמונו.
ואז אפשר לבחור,
אם רוצים בכך, להיות ביחד
מעבר לרעיונות של ״טוב״ ו״לא טוב״:
מישהו, אנושי, ייחודי, פלאי, חד פעמי.
מישהו שהוא פשוט מי שהוא.
ביחד עם מישהי, אנושית, ייחודית, פילאית, חד פעמית.
מישהי שהיא פשוט מי שהיא.
שאלות ותשובות:
שאלה: האם אתה אומר אז שאני צריכה להכריח או לשכנע את עצמי להיות עם בן זוג שאני מרגישה שהוא לא מתאים לי?
תשובה: ממש לא, לא אמרתי בשום מקום שצריך לשכנע ובטח שלא להכריח את עצמנו לעשות שום דבר וכמובן גם להיות עם מישהו שאנחנו מרגישים שהוא לא מתאים לנו. אגב, אני אפילו לא חושב או אומר ש״צריך״ בכלל להיות בזוגיות או שזוגיות זה יותר טוב מרווקות, וגם כמובן לא אומר ש״לא צריך״ להיות בזוגיות. אין לי פה למעשה בכלל אמירה של מה נכון ולא נכון או מה טוב ולא טוב, אלא יותר הזמנה להתרחב מעבר למימד המחשבתי של ״טוב ולא טוב״ והזמנה להפוך מודעים לעומק של מערכת ההפעלה הלא מודעת שלנו.
שאלה: אבל רגע, אתה אומר שבכלל לא חשובה ההתאמה?
תשובה: יש פה עניין של מעבר מתודעת צרכן לתודעת יוצר. תודעת צרכן רואה בבן הזוג מוצר שהוא ״טוב\מתאים״ או שהוא ״לא טוב\מתאים״, במובן של עונה על הצרכים שלי או לא. ותודעת יוצר מסתכלת על מערכת היחסים והמבנה שלה ועל התודעה שלנו עצמה בתור פלסטלינה, אפשר ממש לשחק איתה וליצור בה כל צורה שנרצה, אפשר לעצב אותה מחדש, לפרום ולחבר מחדש, אפשר כל הזמן לשחק עם זה ולשדרג ולשנות ולפתח כך שהצרכים יקבלו מענה ואז אנחנו כל הזמן הופכים את זה ל״מתאים״ עבורנו… לכן מהזווית הזאת כל סיפור ה״מתאים או לא מתאים״ מקבל זווית אחרת לגמרי… השאלה היא מי מדבר פה – הצרכן או היוצר?
שאלה: אז מה עוצר אותנו בעצם מלפתח זוגיות עם כל אחד?
תשובה: קודם כל, זה שאפשר להיות עם כל אחד, לא בהכרח אומר ש״צריך״ להיות עם כל אחד. שנית, השאלה היא לא מה עוצר אותנו מלפתח זוגיות עם כל אחד, אלא מה עוצר אותנו לפתח זוגיות עם… מישהו, מישהו אחד? זאת אומרת, למה אנחנו לא מצליחים לפתח זוגיות עם אף אחד? (השאלה הזאת מופנית כאמור למי שרוצה זוגיות אבל לא מצליח ליצור אותה עם אף אחד באופן מתמשך)
