מהי הסיבה לכך שלפעמים בן או בת הזוג מרגישים לנו ״לא מספיק״ (למשל: לא מספיק יפה\חכם\רגיש וכו׳)?

אפשר לדבר על כל מיני סיבות, אך מניסיוני בד״כ זה פשוט משום שאנחנו מפחדים מקירבה, זאת אומרת מפחדים מנטישה. זה בולט בעיקר במקרה שהדפוס חוזר שוב ושוב ביחסים, למשל אם כל בן או בת זוג הם תמיד באיזה צורה ״לא מספיק יפים\רגישים״ וכו׳.

הפחד מקירבה ומנטישה הוא בדיוק אותו הפחד. מה שאנחנו מפחדים ממנו הוא שנתקרב ונחשוף את הפגיעות העמוקה שלנו ואז במקום הכי פגיע וחשוף שלנו ינטשו אותנו (כמו שקרה לנו בטראומות ילדות\עבר).

ולכן, על מנת להגן על עצמנו מנטישה אפשרית כזאת, אנחנו פשוט נמנעים מראש בצורה תת מודעת מכל אפשרות של קירבה אמיתית.

 

כאשר יש פחד מקירבה\נטישה (בגלל טראומות עבר למיניהן שהיו קשורות בנטישה), המערכת התת מודעת מחפשת (מתוך אהבה גדולה) להגן עלינו.

הדרך שלה להגן עלינו היא ע״י שהיא גורמת לנו לחפש ללא הרף (באופן לא מודע) משהו ״לא בסדר״ בבני הזוג. למה? על מנת לתת לנו אישור שלא להתמסר, להפתח או להתקרב – וכך להשאר בטוחים.

אבל הדפוס הזה לא נועד רק לשם כך, אלא הוא גם נותן לנו ״הסבר הגיוני״ מדוע אנחנו לא מתקרבים (וההסבר מתחיל תמיד בערך כך ״היא\הוא לא מספיק…״) כך שאיננו צריכים לגעת בחרדה הלא מודעת הגדולה שלנו מפני קירבה\נטישה.

זה מגן עלינו, כאמור, משום שאם לא נתמסר\נפתח\נתקרב, אז לא תהיה גם אפשרות להנטש במקום הפגיע והחשוף כל כך הזה שלנו.

במקרים מסויימים הדפוס יופיע בצורת ״היא לא מספיק יפה״ (נפוץ יותר אצל גברים), במקרים אחרים הוא יופיע בצורת ״הוא לא מספיק רגיש״ (נפוץ יותר אצל נשים).

והוא גם עשויי להופיע באינספור צורות אחרות, אבל מה שמשותף לכל הצורות יהיה תמיד – שהן מתחילות במילים ״הוא\היא לא מספיק…״.

אני מכיר את הדפוס הכ״כ כואב הזה לעומק באופן אישי, חוויתי את זה תמיד בזוגיות, ותמיד בהתחלה הייתי בטוח שמה שאני רואה ומרגיש הוא באמת ״אובייקטיבי״.

אבל לאט לאט הבנתי שזה ממש לא ״אובייקטיבי״, אלא תלוי בהמון גורמים נפשיים תת מודעים, אשר משתנים באופן דינאמי כל הזמן (כמו כל מערכת יחסים) ומשנים כך גם את החוויה והראייה שלי כל הזמן.

כשהתחלתי לחקור את זה באמת לעומק גיליתי את כל הרבדים של המנגנון.

כשלמדתי לספר לעצמי מה באמת אני מרגיש מתחת לשיפוט שעל פני השטח, וכאשר למדתי לשתף את בת הזוג שלי ברובד העמוק והפגיע יותר שלי ולקבל שם (מעצמי וממנה) קבלה אוהבת, ראיתי איך הדפוס מתפוגג פעם אחר פעם.

מה שתיקשרתי באותם מקרים (אחרי שחקרתי והבנתי אותם לעומק) לא היה את רובד פני השטח של השיפוט ״את לא מספיק יפה״, אלא את רובד המעמקים של הצורך ״אני צריך לדעת שאני אהוב ללא תנאי, ושיש מקום מלא בתוך הביחד שלנו לכל מי ומה שאני״.

הפלא ופלא, פתאום אותה בת זוג שקודם למשל הייתה ״לא מספיק יפה\מושכת בעיניי״ הפכה הכי יפה ומושכת בעולם בעיניי, וכל זה רק מתוך שתיקשרתי בכנות עם עצמי, ומתוך ליבי גם איתה.

זה קרה רק משום שהצורך הנסתר והעמוק שביקש מענה בתוכי – קיבל את המענה והתפוגג.

אפילו דברים שנחשבים ״מוחלטים״ כמו החיבור הזוגי הכימי שנובע מריח גוף, אפילו הם משתנים. גם ריח הגוף של בני הזוג שלא הרגיש מושך בעינינו קודם, יכול פתאום להפוך למושך בטירוף עבורנו אחרי שנוצרה קירבה רגשית. ושוב, כל מה שאני אומר נאמר מתוך חוויה וניסיון אישיים.

מה שגיליתי הוא, שאם אני מרגיש בתוך הביחד הזוגי שאין מקום לחלק כלשהו שלי, אז ״פתאום״ שוב אני מרגיש שהיא ״לא מספיק יפה״, או ״לא מספיק רגישה״, או כל שיפוט אחר שקשור במילים ״לא מספיק..״.

שוב ושוב גיליתי שהשיפוט אשר על פני השטח הוא אך ורק סימפטום, ושהוא מופיע תמיד כאשר אינני נותן מקום למשהו בתוכי, או כאשר אני מרגיש שאינני מקבל מקום או מענה לצורך כלשהו שלי בתוך הביחד הזוגי.

מתוך תקשורת כנה של הרגשות והצרכים אשר מתחת לפני השטח, ומתוך תקשורת של הרבדים העמוקים ביותר שלי, ראיתי איך הסימפטום של הביקורת השתחרר בכל פעם, ואיך בת הזוג תמיד חזרה להיות בעיניי שוב ״הכי יפה ומושכת בעולם״.

את הטרנספורמציה הזאת בתפיסה שלי את בת הזוג חוויתי לפעמים הלוך חזור אפילו כמה פעמים במהלך אותו שבוע, ולפעמים אפילו במהלך אותו יום. מה שרק הראה לי עד כמה זה הכל קשור ברגשות, ובמערכת התת מודעת, ולא באמת ״אובייקטיבי״.

לפעמים זה ממש נראה כמו קסם, אבל זה לא באמת קסם אלא פשוט האפקט של הבנת המערכת התת מודעת שלנו, ובחירה לתקשר בכנות מהרובד הרגשי העמוק ביותר בתוכנו.

זהו האפקט המדהים שמאפשרת גישת ההקשבה ללב.