האם כשמישהו לא נוכח בגוף זה סתם? ברור שלא. שום דבר לא סתם. אם הוא לא נוכח כרגע בגוף אז יש לו סיבה מאוד מאוד טובה לזה, סיבה מלאת חוכמה ואהבה. זה אף פעם לא סתם, וזה תמיד חכם לחלוטין. תמיד.

ואם אני לא מבין עדיין איך זה אוהב או חכם לחלוטין, זה לא אומר שזה לא כך, זה לא אומר שזה ״סתם״, או מיותר, או טיפשי, או שצריך לשנות את זה. וזה בטח לא אומר שאני יודע יותר טוב ממנו מה נכון לו ואיך הוא ״אמור״ להיות.

כשמישהו בא אליי לפגישה ואומר לי שהוא לא נוכח בגוף ולא מצליח להיות נוכח בגוף, אני קודם כל מרגיע אותו ואומר לו שהוא ממש לא ״צריך״ להיות נוכח בגוף.

אז אני מסביר לו כמה שזה גאוני מצידו, כמה שהדפוס הזה מלא בחוכמה ואהבה. ממש כמו כל דפוס אחר.

ואז אני מזמין אותו להצטרף אל הדפוס הזה ופשוט לאשר לעצמו לא להיות נוכח בגוף, להתנתק כמה שהוא רק רוצה וצריך, ולבדוק מה קורה.

הדבר הראשון שקורה בד״כ כאשר אני אומר למישהו כזה שהוא ממש לא חייב להיות נוכח בגוף, ושמותר לו להתנתק לנצח, זה –

שהנשימה שלו פתאום מתרחבת, פתאום הוא נושם עמוק יותר, מלא יותר. זאת אומרת – פתאום הוא הרבה יותר נוכח בגוף  מעניין לא?!

למה זה קורה? כי הוא לא ״צריך״. כי הוא הפסיק לנסות להכריח את עצמו בכוח, והפסיק לנסות לכפות על עצמו בכוח איזה רעיון טיפולי כלשהו.

כי הוא מרגיש שרואים אותו סוף סוף, שאוהבים אותו, שלא מנסים לאנוס או לכפות עליו שום דבר, ולכן הוא מרגיש – *בטוח* – לחזור אל הגוף.

יצא לי ללוות לא מעט אנשים שחשבו בטעות שמשהו לא בסדר בהם כי הם מתנתקים מהגוף. כמה זה כואב להאמין בכזה דבר, שמשהו בנו לא בסדר… ביחד התלווינו אל החוכמה העמוקה והמופלאה של הדפוס, נתנו לו ללכת לאן שהוא מבקש, וגילינו תובנות מפתיעות ומופלאות ובעיקר מאוד משחררות ונעימות.

חשוב כל כך להבין ששום דבר בנו לא קורה סתם ושהכל חכם ואוהב לחלוטין, הכל כולל הכל בנו. ממש. הידיעה הזאת מאפשרת לנו לבטוח בעצמנו, לבטוח באינטליגנצית המעמקים המניעה כל דבר קטן בנו, לבטוח בחיים עצמם ולגלות שהכל בנו תמיד תמיד בסדר, בדיוק כפי שהוא, תמיד היה, ותמיד יהיה.

ואמן שנזכור
להאמין בעצמנו
בכל דבר
קטן כגדול
בתוכנו
אמן