כל כך הרבה פעמים נתת את אהבתך, נתת את ליבך, וקיבלת סתירה, ודחייה, וזילזול, והתעלמות, ושיפוט, וקירות, וחומות, ונטישה, והקטנה וסכינים בלב בחזרה, שמה הפלא שעכשיו, במודע או שכבר לא במודע, אתה מפחד להפתח שוב, מפחד לאהוב, ומפחד לקבל אהבה.. כל כך מובן.
אתה כמהה לאהבה, אתה כמהה לחיבור ולקירבה, אתה כמהה לאינטימיות, לניראות ולהבנה, אתה רוצה אהבה, אתה דורש אותה, אתה מאשים וכועס ומתבאס כשאין אותה, אבל אתה לא, אתה לא נותן לה להכנס ואתה לא נותן לה לצאת מליבך.
כי נשבעת, בין אם במודע או שלא במודע, שלעולם, לעולם, לעולם, לא תתן יותר לאף אחד שוב לפגוע כך בך… כל כך מובן.
ועכשיו, כשאתה רואה את כל זה, אתה יודע, שיש לך בחירה, והבחירה שלך היא לחזור בחזרה, אל הנקודה שבה לקחת עלייך את אותה שבועה ולקחת אותה בחזרה, לפרום אותה ולפרום את כל מה שקשור בה, לפרום את כל מנגנוני ההגנה הגאוניים והמופלאים שיצרת, ולחזור, לחזור לאהוב, לחזור לקבל אהבה.
צעד אחר צעד, רגע אחר רגע, יום אחר יום, לתת לעצמך שוב לאהוב, לתת לעצמך שוב להיות באמת מי שאתה, מי שהיית תמיד, היצור האלוהי היפיפיה והמופלא, התמימות הטהורה, מי שאתה יודע שאתה.
לחזור להיות, לחזור להרשות, לעצמך להפתח, לאהוב, ולקבל אהבה, ולהסכים להיות, באמת להיות, קרוב, ואינטימי, ומחובר, וביחד, איתה.
אני יודע שאתה יכול, כי אם הצלחת ליצור מציאות שאין בה אהבה, ואין בה אינטימיות או קירבה, אז אני מאמין בך שאתה יכול גם ליצור את ההפך שלה. אתה יכול מה שתבחר, כי אתה כל יכול, אז אתה יכול, גם לאהוב.