דעו לכם שהכל אפשרי. אבל באמת. החיים שאתם יודעים עמוק עמוק בתוככם שמגיע לכם ואולי אפילו כבר לא מעיזים לחלום עליהם – הם אפשריים, ולא רק עבור אחרים אלא גם עבורכם ממש.

פרנסה מושלמת, שפע אמיתי, עשייה שכולה הנאה צרופה, יחסים מדהימים עם אישה או גבר שבאמת באמת אוהב את כולכם בדיוק כמו שאתם, ושאתם בעצמכם אוהבים אותו או אותה כולל הכל, סקס אלוהי מלא אהבה תשוקה עומק וסיפוק אמיתי כמו שנכון בדיוק לכם, ועוד ועוד. ובכלל, תחושה עמוקה של סיפוק בחיים, של משמעות, של ביטחון, של אינטימיות, של הגשמה עצמית מלאה, והכי חשוב: תחושה שאלה הם, בצורה המדוייקת ביותר, החיים שאתם רוצים לחיות. כל זה אפשרי, ולא רק לאחרים, אלא גם לכם ממש.

עד כמה אתם מאמינים שזה מגיע לכם?:

ויש רק שאלה אחת שעומדת ביניכם לבין החיים המושלמים האלה והיא – עד כמה אתם מאמינים שזה מגיע לכם? לא בראש… אלא עמוק עמוק בלב, וברמה של תאי הגוף ממש – עד כמה אתם מרגישים שמגיע לכם? כי זה מה שקובע איך נראים החיים שלכם.

רוצים לדעת עד כמה אתם מאמינים שמגיע לכם? זה לא קשה בכלל, רק הביטו על החיים שלכם – הם המראה. רוצים לשנות את החיים שלכם? השינוי הזה מתחיל מלהגיד את האמת, הוא מתחיל במוכנות להיות באמת כנים עם עצמכם.

הוא מתחיל במוכנות להודות במה שאתם מרגישים עמוק עמוק בתוככם לגבי עצמכם, בכאב ופחד, ואז – להסכים לפגוש הכל. ולהחליט, ולבחור, שאתם לא מוותרים יותר על עצמכם, אפילו לא טיפה, אפילו לא על הפרט הקטן ביותר, לא מוותרים יותר על עצמכם. נקודה.

וזאת החלטה, וזאת בחירה, והיא תלויה אך ורק בכם. אז מה אתם בוחרים?

ה"הגיון" הזה בכלל לא הגיוני:

ויש מיליון קולות בתוך הראש, מיליון סיבות למה זה לא אפשרי, מיליון הסברים מנומקים היטב אשר בעזרתם אפשר פחות לחוש את הכאב של הוויתור. יש "הגיון" כזה, שמסביר למה "אי אפשר" ולמה זה בסדר לוותר.

ולא רק זה, אלא שהוא ממשיך אפילו עוד יותר רחוק, והוא הופך את הוויתור לאיזה גאווה, לאיזה מין אידאולוגיה רוחנית או ארצית, כאילו שזה מאוד "בוגר" ו"מציאותי" ו"מפותח", כאילו שזה "הדבר הנכון לעשות". והקול הזה, הוא כל כך מתוחכם שרוב הזמן אפשר להאמין שמה שהוא אומר זה אשכרא את האמת.

אבל הוא לא.

ה"הגיון" הזה בכלל לא הגיוני, וה"אמת" הזאת בכלל לא אמיתית – לא כאשר חוזרים להסתכל על החיים מתוך הלב.

מתוך הלב אין שום דבר שהגיוני – מלבד חיים אשר נחיו במלואם, מלבד הגשמה מלאה וחסרת פשרות של מי שאתם באמת. הלב לא מבין בשביל מה לחיות אם לא חיים באמת.

אז למה בעצם בחרתם לוותר?

ונכון, אני לא אומר, הוויתור הזה היה חכם כשהוא קרה. והוא קרה אי שם בילדות. וכשבחרתם לוותר הייתה לכם סיבה טובה, קראו לה – הישרדות. כי זה מה שהייתם צריכים לעשות על מנת לזכות במעט אהבה מההורים, הייתם צריכים – להסכים עם הוויתור העצמי שלהם.

ולא רק עם הוויתור העצמי שלהם, אלא עם כל תפישת המציאות העקומה שנגזרה מתוך אותו וויתור, עם כל הקולות השקריים שאומרים ש"אי אפשר להשיג כל מה שרוצים בחיים!", וש"ככה זה, אלה הם החיים.." וכל השאר.

וכך, כדי לשרוד עם הורים כאלה, כדי להצליח לקבל מהם מעט אהבה או אישור, בחרתם לוותר על עצמכם ולהסכים לקבל את הקולות האלה כאמיתיים. אפילו שידעתם שהם לא. בחרתם לוותר על עצמכם כדי להיות נאמנים להורים, להורים אשר וויתרו על עצמם, ולכן גם וויתרו – עליכם.

והידיעה הזאת שההורים וויתרו עליכם, היא כמו כאב שילד לא יכול, פשוט לא מסוגל, לסבול. הידיעה הזאת, פשוטו כמשמעו, יכולה להרוג אותו. ולכן, על מנת לשרוד, הוא מוותר על עצמו. וכך הוא שוב יכול לחוש, גם אם תחושה זו היא שיקרית, שההורים בעצם אוהבים אותו, בעצם לא וויתרו עליו. ואז הוא מספר בתוך עצמו ש "זה לא שהם וויתרו ושאינם אוהבים, אלא שאני דפוק, ואי אפשר לאהוב אותי.. ולכן… לכן לא מגיע לי…". ושם נולד לו הוויתור על החיים, ועל עצמו..

לבחור מחדש:

אבל עכשיו אתם גדולים. עכשיו אתם כבר יכולים לבחור הכל מהתחלה, והפעם אחרת לחלוטין. עכשיו אתם כבר יכולים לתעורר אל הבחירה הישנה הזאת, אשר הפכה לאוטומט, ואז לבחור מחדש (אבל הפעם במודע) – להשאר נאמנים לעצמכם. עד הסוף, עד הפרט הכי הכי קטן בתוך ליבכם.

ונכון, זה מפחיד. כי הילד שוויתר עוד חיי בתוכם, והוא מרגיש שלהשאר נאמן לעצמו אומר לוותר על ההורים, להשאר לבד. וזה מפחיד, מפחיד בעצם כמו למות. זה לא סתם להשאר לבד, אלא ממש לעבור דרך פחדים של הישרדות. וזה בעצם להסכים שוב להרגיש שההורים וויתרו עליו, וזה בעצם להרגיש שהוא יתום. שאין לו אף אחד… שהוא לבד לחלוטין. זה פחד משתק, וזה אפילו יותר.. זוהי אימה, זהו הפחד העמוק ביותר – פחד המוות.

אבל נשאלת שוב השאלה – מה אתם בוחרים?

וגם נשאלת כאן השאלה – בשביל מי ובשביל ומה אתם חיים?

וגם – האם מה שאתם חיים עבורו שווה את זה?

וגם – האם אתם מסכימים לבחור מחדש, להסכים שמגיע לכם הכל עד הפרט הכי קטן, וגם אם זה אומר שתצטרכו לפגוש את הכאב ואת הפחד העמוק ביותר?

לעבור את הגבול:

ואם בחרתם לחיות חיים שבאמת שווה לחיות אותם, ואם בחרתם לעבור דרך כל הפחדים ולשחרר את עצמכם האמיתי אל העולם הזה, ואם בחרתם להיות כל מי ומה שבאמת נועדתם להיות, אז דעו לכם שזה לגמרי אפשרי.

ודעו לכם, שזה עשוי להיות מפחיד, מפחיד מאוד. כי זה אומר שתעברו דרך הכל, דרך כל מה שעד היום היה הגבול. אתם הולכים לפתוח את השער שהיה עד כה נעול.

אבל תדעו גם, שאין בעצם שום דבר אשר יוכל לפגוע בכם באמת, לא במי שאתם מתחת ומאחורי הכל. כי זה הכל עשוי מאשליות, כל הפחדים הם אשליות. ויש רק דבר אחד שאינו אשליה והוא – הסבל שלכם. הוא אמיתי. ואם תקשיבו לו הוא יספר לכם את האמת.

הוא יספר לכם למה הוא פה ומהי החוכמה אשר שמורה בתוך ליבו. הוא המורה הכי גדול, רק שתדעו לכם. אבל צריך לדעת להקשיב… צריך לדעת להקשיב ללב. ללב אשר נמצא עמוק עמוק בתוך הסבל ובתוך הכאב.

לבקש עזרה:

ואם אתם בוחרים לצאת אל המסע הזה, אז דעו לעצמכם שאתם גיבורים, דעו שאתם אמיצים, דעו שאתם אנשים אמיתיים, אנשים כנים. ודעו לכם, שאם אתם בוחרים לצאת אל המסע הזה אז החיים ידאגו שתקבלו עזרה. אך התפקיד שלכם הוא – לבקש אותה. אחרת לעולם היא לא תוכל לבוא.

כי העזרה הזאת עולה מתוך האהבה, והיא יודעת אותכם באמת ומכבדת כל בחירה חופשית שתעשו, לכן היא לעולם אינה כופה את עצמה, היא מגיעה תמיד, אך רק בתנאי שמבקשים אותה. לכן, אם זה מה שאתם רוצים, אתם צריכים לבקש.

כי לא תקבלו עזרה אם לא תבקשו, ולא תבקשו אם לא תבחרו לצאת למסע הזה, ולא תצאו למסע הזה אם לא תסכימו להרגיש את הכאב ואת הסבל העמוק שבוויתור, ולא תרגישו את הסבל העמוק אשר זועק מתוככם אם לא תסכימו להקשיב ללב.. לכן, אם זה מה שאתם רוצים, אז קודם כל תתחילו מן הצעד הראשון. וכמובן, הצעד הראשון (וגם האחרון) הוא – להקשיב ללב.

הכל אפשרי:

כי בסופו של דבר, זה בכלל לא משנה אם הוא לובש עכשיו חולצה של שימחה או מיכנסיים של כאב, בתוך הבגדים המתחלפים, כל מה שמרגישים, תמיד, זה את הלב. ואם אתם רוצים להפתח אל העזרה אתם צריכים דבר ראשון, למרות הפחד העצום, להסכים להרגיש. כי להסכים להרגיש – זה להקשיב ללב.

והלב הזה הוא מי שאתם באמת עמוק יותר מהכל, והוא כבר חופשי לחלוטין, מאז ומתמיד, והוא יודע את הדרך שלכם, והוא ייקח אותכם מתחילה ועד סופה אל הגשמה מלאה.. הוא ימלא את חייכם במשמעות אמיתית, ולא רק באיזה עתיד רחוק אלא ממש כבר מעכשיו, כבר מן הצעד הראשון, אם רק תסכימו שמגיע לכם באמת. אם רק תסכימו שהלב יוביל את חייכם, ולא רק פעם אחת כמו איזה סטוץ חולף, אלא ממש להתחתן, להתמסר, להתחייב אל עצמכם האמיתי…

ואם בזה אתם בוחרים, אז דעו לכם – שהכל אפשרי.